עברית

ארה"ב חייבת לספק ערבויות לפני המשא ומתן; לא ניתן להסיר אף אחד מתנאי איראן.

כאזם גאריבבאדי, בהסבירו את תנאי איראן לפתרון דיפלומטי של חילוקי הדעות עם ארה"ב, הדגיש כי וושינגטון חייבת ליישם את התחייבויותיה בפועל לפני שיושג הסכם כלשהו. הוא דיבר על תוכניתה בת היומיים של איראן לפתיחת מיצרי הורמוז, על הצורך בערבויות אמינות, על כישלון מדיניות המצור ועל מוכנות המדינה להתמודד עם תרחישים שונים.

ארה"ב חייבת לספק ערבויות לפני המשא ומתן; לא ניתן להסיר אף אחד מתנאי איראן.
0 minute

קאזם גאריבבאדי, סגן השר לעניינים משפטיים ובינלאומיים במשרד החוץ, הדגיש כי ארצות הברית הוכיחה בעבר כי אינה צד אמין למשא ומתן, ואמר: וושינגטון חייבת לספק את הערבויות הנדרשות לפני נקיטת כל פעולה כדי להבהיר כי תעמוד בהתחייבויותיה ותנאיה של איראן.

קאזם גאריבבאדי, סגן השר לעניינים משפטיים ובינלאומיים במשרד החוץ, הופיע בתוכנית החדשות המיוחדת במוצאי שבת, 14 בנובמבר, וענה על שאלות בנוגע להתפתחויות האחרונות במדיניות החוץ של המדינה.

בתחילת מסיבת העיתונאים, קאזם גאריבבאדי ציין כי ארצות הברית היא מדינה שהפגינה חוסר מחויבות ואמר: ארצות הברית הפגינה חוסר מחויבות זה לפחות שלוש פעמים במהלך השנה וחצי האחרונות. מקרים אלה מראים כי לא ניתן לסמוך על ארצות הברית בשולחן הדיפלומטי. ראשית, היינו עדים למלחמת 12 הימים; בעוד המשא ומתן מתנהל לפני כן. לאחר מכן התרחשה מלחמת 40 הימים, שאף היא התרחשה בזמן שהמשא ומתן נמשך. המקרה השלישי היה המשא ומתן באסלאמאבאד וההבנה שנוצרה כתוצאה מכך, אשר, גם אם ניקח בחשבון הבנה זו כסופה, נמשכה לכל היותר שבועיים.

לא ניתן לבטל אף אחת מדרישותיה של איראן לצורך הסכם.

כאזם גאריבבאדי, סגן שר החוץ לעניינים משפטיים ובינלאומיים, הצהיר: הנקודות המרכזיות והיסודיות שמטרתה הרפובליקה האסלאמית של איראן כוללות סיום קבוע של המלחמה בכל החזיתות, סיום המצור הכלכלי שהטילה ארצות הברית, סוגיית הכספים הקפואים של איראן והסרת חלק מהסנקציות, כולל במגזר הנפט; בנוסף, לאחר שנטשה את התחייבויותיה וביטלה לחלוטין את ההבנה הקודמת, ארצות הברית הטילה סנקציות חדשות, שגם את מטרתן יש לקבוע, משום שסוגיות אלה אינן יכולות להישאר ככלי חדש בידי וושינגטון עבורנו לנהל משא ומתן להסרתן שוב, אלא הסרת הסנקציות הללו חייבת להיות גם חלק מהפעולות הביצועיות של ארצות הברית.

בהתייחסו לנוכחות הצבאית האחרונה של וושינגטון באזור ולמועד יישום ההתחייבויות, הוסיף סגן שר החוץ: "הציוד הצבאי והכוחות החדשים שארצות הברית הוסיפה לאזור לאחר ההבנה הקודמת הם נושאים נוספים שיש להבהיר ועל וושינגטון לנקוט צעדים מעשיים לגביהם; צעדים אלה אינם גוזלים זמן, והתוכנית הראשונית של איראן הייתה 7 ימים, אשר צומצמה ליומיים וקוצרה במהלך החודשיים האחרונים ובמהלך התייעצויות רבות עם מתווכים, במיוחד קטאר ופקיסטן, הן בטהרן והן במדינות שלישיות; כלומר, ניתן לנקוט צעדים אלה תוך יומיים ובסופו של דבר להוביל לפתיחת מיצרי הורמוז, ותוכנית זו נמצאת כעת על השולחן." הוא הבהיר: "למרות כל נסיגותיה, הרפובליקה האסלאמית של איראן הראתה את מחויבותה לדיפלומטיה, ועכשיו הגיע הזמן לפעולה מעשית מצד ארה"ב; הערות נוכחיות לגבי התוכנית בת 7 ימים או יומיים אינן בהכרח אומרות הבנה מיידית, אך הנושא ברור למדי, וארצות הברית חייבת לנקוט בסדרה של צעדים מעשיים." ניתן לדון ברצף הפעולות הללו על פני תקופה של יומיים, שלושה, חמישה או אפילו שבעה ימים, ובאיזו פעולה יש לנקוט באיזה יום, אך נקודה מרכזית אחת אינה נתונה לוויכוח, והיא שלא ניתן לבטל אף אחת מהדרישות הללו.

התחייבויות אמריקאיות יכולות להתממש תוך יום או יומיים

סגן שר החוץ לעניינים משפטיים ובינלאומיים המשיך: "בהתחשב בדעות שהאמריקאים הביעו בנושאים אלה, אנו עדיין רחוקים מלהגיע לשלב בו נוכל לשבת סביב שולחן המשא ומתן ולסיים את נוסח ההסכם. מרחק זה נובע מכך שלארצות הברית יש דעות לגבי יישום חלק מהנושאים הללו בתוך יומיים או במסגרת תוכנית שבעת הימים, ובסופו של דבר היא רוצה לדחות את יישום חלקם לזמנים אחרים."

הוא המשיך: "לדעתנו, הצעות אלה אינן יעילות; כי אם אפילו אחת מהנושאים הרבים שהזכרתי לא תיושם בשלב הנוכחי, לא ניתן להגיע להבנה עקרונית. גם אם תובנה, הבנה כזו תהיה לא יציבה. לא יזמנו את המלחמה. הרפובליקה האסלאמית של איראן לא הייתה מחרחרת מלחמה ביסודה, ולא אנחנו פתחנו במלחמה עם ארצות הברית או כיוונו לאינטרסים ובסיסים אמריקאים." המלחמה התרחשה והגנו על עצמנו. תמיד היינו במצב של הגנה על עצמנו.

סגן שר החוץ ציין: לכן, אם מדינה רוצה לזכות באמון של מדינה אחרת, לא אנחנו צריכים לשלם יותר כדי לזכות באמון ארצות הברית. ארצות הברית היא זו שאם היא רוצה פתרון דיפלומטי של הסוגיה, עליה לזכות באמון הרפובליקה האסלאמית של איראן.

גריבאדי הוסיף: אנו עומדים בפני שני מצבים; מצב אחד הוא נתיב הדיפלומטיה והשני הוא המשך האיומים הצבאיים ותנאי המלחמה. יש המתייחסים למצב זה כ"לא מלחמה ולא שלום", אך אמונתי האישית היא שמבחינה משפטית, אנו עדיין במצב של מלחמה ואיננו במצב של לא מלחמה ולא שלום. מדוע? משום שאנו צופים שכל יום, לפעמים, פעולות הטרדה ופעולות צבאיות מבצעות ארצות הברית בניגוד לאינטרסים שלנו. אם נשקיל מצב זה כלא מלחמה ולא שלום, כל צד שנוקט פעולה ראשונית עשוי לראות בפעולתו סוג של תוקפנות צבאית. אבל אם נבחן את המצב מנקודת מבט משפטית כמצב מלחמה - שאני מאמין שהוא המצב - פעולות הרפובליקה האסלאמית של איראן מוגדרות במסגרת ההגנה העצמית עד לסיום המלחמה לצמיתות.

הוא אמר: "במילים אחרות, איננו מחכים להגיב לאותה פעולה בכל פעם שבסיס או אחד מהאינטרסים שלנו מותקפים. במצב מלחמה, פעולות צבאיות נופלות במסגרת הדרישות והצורך של הגנה עצמית; מכיוון שמצב זה עדיין נמשך ועדיין לא נפתר. רק אתמול היינו עדים לפעולה צבאית. לכן, המצב הוא עדיין מצב מלחמה ולמצב זה יש דרישות משלו."

סגן שר החוץ ציין שאם ארה"ב חושבת שהיא יכולה להשיג תוצאות באמצעים צבאיים, היא ניסתה דרך זו בעבר; הוא המשיך: "גם במלחמת 12 הימים וגם במלחמת 40 הימים, היא לא השיגה את התוצאות שציפתה להן, ולדעתי, ספגה תבוסות אסטרטגיות קשות. הדרך השנייה היא דיפלומטיה." לכן, אם אמריקה רוצה להתקדם לעבר דיפלומטיה, אמריקה היא זו שחייבת לזכות באמון הרפובליקה האסלאמית של איראן.

הוא אמר: נקודה נוספת היא שההתחייבויות שהנחנו על השולחן אינן התחייבויות חדשות ובלתי ניתנות להשגה; אלא, אלו אותן התחייבויות שאליה התחייבה אמריקה בעבר וכעת עליה לחזור ליישמן. אם אמריקה מתנגדת ליישום התחייבויות אלה, באופן טבעי עלינו לחשוד גם בכוונותיה ובגישתה. נכון לעכשיו, הדיונים עם המתווכים עוסקים בשאלה האם יש ליישם את הדרישות הללו. אם אמריקה אינה רוצה שהתהליך הזה יתארך, היא יכולה לנקוט בצעדים אלה תוך יום או יומיים. זו הסיבה שניתן לצמצם את תוכנית שבעת הימים ליומיים בפועל; כלומר, אמריקה תיישם את התחייבויותיה ומצרי הורמוז ייפתחו מחדש מהיום השני.

גריבאבאדי אמר: נושא זה נמצא בידי אמריקה. בכל פעם שהיא תיישם את הדרישות הללו, הקרקע תהיה מוכנה לפתרון דיפלומטי. אחרת, הרפובליקה האסלאמית של איראן לא תוכל לשלם את המחיר הכפול ולנקוט צעדים כדי לרצות את ארצות הברית, למרות היותה קורבן של מלחמה ותוקפנות. זה בלתי מתקבל על הדעת מיסודו.

תוכנית המבצע "שער הברזל" לשליטה במסדרונות הצפוניים והכספיים בהחלט לא תעבוד

סגן שר החוץ לעניינים משפטיים ובינלאומיים המשיך בראיון הטלוויזיוני שלו, וקבע: "לאחרונה, האמריקאים ומר טראמפ עצמו הודיעו כי הם אינם מחפשים עוד הבנה ורואים סנקציות כלכליות ככלי יעיל נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן; בעוד שארצות הברית התנסה בסנקציות כלכליות נגד איראן מאז תחילת המהפכה, וזה לא חדש, ורק שמותיהם משתנים, אך למעשה מדובר באותן מדיניות כושלת כמו קודם."

בהתייחסו לרקורד של ממשל טראמפ הראשון, אמר סגן שר החוץ: "טראמפ עצמו הפעיל מדיניות של 'לחץ מקסימלי' נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן בכהונתו הראשונה כנשיא, אך היא לא השיגה תוצאות; נכון שלסנקציות יש השפעה על חייהם של אנשים, אך הנזק שתנאים אלה גורמים לכלכלה העולמית, לשוקי האנרגיה העולמיים, לשווקים הפיננסיים ולארצות הברית עצמה כבד בהרבה מהלחץ המופעל על איראן."

גאריבבאדי הצהיר כי למדיניות "הדרה כלכלית" היה גורל דומה בעידן טראמפ החדש, והוסיף: "שר האוצר האמריקאי טען כי הם ישלימו את משימתה של הרפובליקה האסלאמית של איראן תוך שבועיים עם חבילת סנקציות חדשה בשם "הדרה כלכלית", אך חלפו מספר שבועות ומדיניות זו הובילה לתוצאות הפוכות; לכן, לאחר שחבילת סנקציות זו לא עבדה תוך שבועיים ואף מעבר לכך, הם הציעו כעת תוכנית מבצעית חדשה בשם "שער הברזל" לשליטה בתחבורה ובמסדרונות של איראן בצפון, באזור מרכז אסיה וגם באזור הים הכספי, אשר צעד חדש זה בהחלט לא ישיג תוצאות.

15 שכנות יבשתיות ומים הן היכולת האסטרטגית של איראן נגד סנקציות / איראן אינה ונצואלה או קובה

סגן שר החוץ לעניינים משפטיים ובינלאומיים, ציין כי הרפובליקה האסלאמית של איראן היא מדינה עצומה עם יכולות ומשאבים עשירים, והזכיר: יש לנו 15 שכנות יבשתיות ומים. מדינה עם יכולות כה עצומות, משאבים עשירים, משאבי אנוש מומחים ו-15 שכנות לא יכולה להיכפה עליה להיכנע באמצעות סנקציות ולחץ. מדיניות זו כבר נכשל.

כאזם גאריבבאדי אמר: תראו מה קרה אפילו עם התוכנית המבצעית הזו שנקראת "שער הברזל". האמריקאים פתחו לראשונה במבצע סגר ימי. סגר ימי זה, שהועלה על סדר היום לפני כשלושה חודשים, לא השיג את התוצאה הרצויה. מצד שני, גם מיצרי הורמוז סגורים, וגם יצרנו כמה הגבלות בתחומי הכלכלה, האנרגיה והסחר עבור הצד השני. לאחר מכן, האמריקאים רדפו את נושא הסגר היבשתי מזה זמן מה בצורה של אותו מבצע שנקרא "שער הברזל", אך גם צעד זה לא צלח; מכיוון שמדינות שכנות לאיראן לא תמכו בתוכנית זו.

הוא אמר: לאחר מכן, הם העלו את נושא הסגר האווירי על איראן ואיסור הטיסות, שגם בהקשר זה לא הצליחו במיוחד. למרות שחלק מהטיסות שלנו ליעדים מוגבלים הושעו, נתיבי הטיסה העיקריים עדיין פתוחים לנוסעים. הסיבה לכשלונות אלה היא שלרפובליקה האסלאמית של איראן, כפי שציינתי, יש יכולות נרחבות, קשרים מגוונים ויחסים חזקים עם שכנותיה. נוצר עקרון התלות ההדדית בין איראן למדינות שכנות, וזה יצר יכולת חשובה לעמוד בלחצים.

ג'ריבאבאדי הדגיש כי איראן אינה ונצואלה, שם נהוג לחשוב שעל ידי מעצר נשיאה ניתן לאלץ מדינה להיכנע, ואמר: "איראן גם אינה קובה, שם ניתן לחסום את כל דרכי הכניסה והיציאה שלה באמצעות מצור כלכלי מוחלט." הרפובליקה האסלאמית של איראן היא מדינה בעלת ניסיון, יכולות ויכולות שונות. הצעדים שנקטו האמריקאים עד כה, לא בתחום המצור היבשתי ולא בתחום המצור האווירי, הובילו להצלחתם הרצויה.

סגן שר החוץ המשיך: "להיפך, הממשלה ומשרד החוץ נקטו בדיפלומטיה פעילה. אנו בקשר עם כל שכנינו ברמות שונות, החל מנשיאים ושר חוץ ועד לשרים ממשלתיים מיוחדים, ואנו מקיימים איתם חילופי דברים נרחבים. המטרה היא למנוע את יישום תוכניותיה של אמריקה בפשטות ובלי להטיל עלויות על מדינה זו. אם כיום גבולותינו היבשתיים עדיין פתוחים והמצור האווירי על איראן, למעט במקרים מוגבלים בודדים, לא הצליח להשיג את מטרותיו, זוהי תוצאה של המאמצים הדיפלומטיים של הרפובליקה האסלאמית של איראן והפעולות המתאימות." יחסים וחילופי דברים שיצרנו עם מדינות שכנות.

הוא אמר: "אבל מצד שני, אנחנו צריכים לראות מהן ההשלכות של פעולות ארה"ב. פעולות אלה לא השיגו את התוצאה הרצויה של וושינגטון, ולעומת זאת, מיצרי הורמוז נותרו סגורים במשך זמן רב. איזה נזק גרם המצב הזה לצד השני? בהתבסס על הסטטיסטיקה שיש לנו, ההשפעה של פעולות איראן על הכלכלה, הסחר ושוק האנרגיה העולמי עדיין משמעותית."

הטענה שארה"ב אינה זקוקה למצרי הורמוז אינה נכונה; 73% מהאמריקאים מודאגים מעלות הדלק הגבוהה.

סגן שר המדינה לעניינים משפטיים ובינלאומיים הצהיר: במעקב אחר החדשות מהאמריקאים, נצפה שהם מנסים להמעיט בערכה של נושא סגירת מצר הורמוז ואומרים שאין להם תלות במצר זה והם מובילים את הנפט שלהם בעצמם; עד כדי כך שהיום ראיתי חדשות מהם לפיהם הם טענו כי לקחו 1.7 מיליארד חביות נפט במהלך כשלושת החודשים של סגירת מצר הורמוז, בעוד שנתון זה הוא כמות הנפט שהובלה בתקופה כזו בתנאים רגילים לפני המלחמה. עולה השאלה מדוע, אם זה המצב, אנו עדיין מתמודדים עם ירידה בהיצע הנפט בשווקים הבינלאומיים ומחירי הנפט, הבנזין, הסולר ודלק הסילוני נותרים גבוהים.

בהתייחסו לדאגות הפנימיות של החברה האמריקאית ולתוצאות הבחירות האחרונות במדינה, הוסיף סגן שר החוץ: "על פי סקר שנערך בקרב האמריקאים עצמם, הדאגה החשובה ביותר של 73 אחוז מהעם האמריקאי במהלך המלחמה עם איראן הייתה עליית מחירי נושאי האנרגיה כמו בנזין וסולר, וגם תוצאות הבחירות האחרונות הראו שזה לא הניתוח שלנו; כפי שאמר סגן הנשיא הראשון של ארצות הברית בגלוי שהסיבה החשובה ביותר לתבוסתנו בבחירות הייתה המלחמה עם איראן ומדיניות התומכת בישראל, וטראמפ עצמו הודה בתשובה לשאלה שחלק מהתבוסה הזו נבע מהמלחמה עם איראן."

גריבאבאדי הצהיר כי וושינגטון לא יכלה להטיל את עלויות המלחמה הזו אך ורק על הרפובליקה האסלאמית של איראן, וכי עלויות אלו נשאו על ידי ארצות הברית עצמה, על מדינות התומכות בה, על הכלכלה העולמית ועל שוקי הפיננסים והאנרגיה. הוא הוסיף: "בפגישת COP 31 בנושא שינויי האקלים בה השתתפתי עם אדוני הנשיא בטורקיה, אחד הנשיאים, שאת שמו איני רוצה להזכיר כעת - ואם תשמעו את שמו, לא תאמינו - הסביר שבשל סגירת מיצרי הורמוז, הם נאלצו לספק סובסידיות בסך 10 מיליארד דולר לעמם בתחום אחד בלבד, דשנים כימיים, כדי לפצות על ההשלכות הכלכליות שנגרמו מכך; מכיוון שרוב הדשנים הכימיים בעולם עוברים דרך מיצרי הורמוז וכעת אינם מגיעים למדינות היעד, ומחיריהם במדינות התלויות עלו בחדות, וראיתי גם מדינות שונות אחרות שנפגעו ממצב זה."

לא ניתן לכפות מלחמה על איראן ולצפות שהעולם לא ישלם

כזם גאריבבאדי, שציין כי לא ניתן לכפות מלחמה על הרפובליקה האסלאמית של איראן, בהנחה שעלותה והשלכותיה יהיו אך ורק על איראן, המשיך: למלחמה עם הרפובליקה האסלאמית של איראן יש השפעות עולמיות והשפעות אלו אינן מוגבלות בהכרח לתחומי הצבא, הביטחון או ההגנה. הכלכלה העולמית, השווקים הפיננסיים והסחר הבינלאומי נפגעו גם הם ממצב זה וכמעט כל המדינות ספגו הפסדים בצורה כלשהי. עלויות ההובלה הימית כבר עלו בחדות; החל מעלויות ביטוח והשכרת ספינות ועד שינוי נתיבי שיט. נושא הדשנים הכימיים הוא תוצאה נוספת של מצב זה. לכן, זה לא פשוט כמו שמדינות חושבות שהן יכולות לשנות את סדר היום ולנהל משא ומתן בגישה שונה על ידי הפחתת רמת התלות שלהן במצרי הורמוז והכרזה שהן אינן תלויות עוד בנתיב מים זה.

סגן שר החוץ אמר: "אנחנו באמת לא רוצים שמדינות העולם יסבלו נזק כזה מסגירת מצר הורמוז. המלחמה שלנו היא עם אמריקה והאויב שלנו הוא אמריקה, אבל בשיחות דיפלומטיות אנחנו תמיד מדברים עם מדינות אחרות על סמך היגיון. כאשר מדינות שונות מדברות איתנו על הנזק לכלכלות שלהן כתוצאה ממצב זה, הן עצמן יודעות היטב שלא אנחנו יזמנו את המלחמה הזו. לפעמים, אפילו בלי לציין זאת ישירות, הן מעבירות את הנזקים שסבלו אלינו. אנחנו גם מסבירים להן בשפת ההיגיון שלא אנחנו הטילו את המלחמה הזו ולא אנחנו יזמנו אותה."

הוא הוסיף: "מצד שני, האם זה הגיוני שמצרי הורמוז פתוחים לכל המדינות, אך הרפובליקה האסלאמית של איראן, כבעלת אזור זה, אינה יכולה לייצא את סחורותיה או לייבא את הסחורות הדרוש לה דרך נתיב מים זה? מצב כזה אינו מקובל, וכל המדינות מקבלות היגיון זה."

ראוי לציין כי מדינות שונות שנפגעו וסבלו הפסדים ממצב זה אינן מבקרות את הרפובליקה האסלאמית של איראן, אלא את ארצות הברית.

אי אפשר לשים את כל הביצים בסל הדיפלומטי במצב מלחמה

כאזם גאריבבאדי אמר: כדי לפתור את המצב הזה, עליכם להיות מוכנים לכל התרחישים; כלומר, כשאתם נמצאים במצב מלחמה, אי אפשר לשים את כל הביצים בסל הדיפלומטי. הסיבה שציינתי שמבחינה משפטית אני מאמין שאנחנו עדיין במצב מלחמה היא בגלל ההשפעות וההשלכות של מצב זה; כי אם מצב זה לא ייחשב למצב מלחמה, כל פעולה שלנו תיחשב כפעולה תוקפנית, בעוד שבמצב מלחמה, אנחנו תמיד מגנים על עצמנו.

סגן שר החוץ הסביר את מוכנותה המשולשת של המדינה: בנסיבות כאלה, הרפובליקה האסלאמית של איראן וכל המוסדות הכינו את עצמם לשלושה מצבים; ראשית, מוכנות למצב דיפלומטי, שנית, מוכנות להתמודד עם מדיניות הסנקציות המחמירה של ארה"ב הכוללת סגר ימי, יבשתי ואווירי, ושלישית, מוכנות להתמודד עם כל פעולה צבאית אפשרית וחידוש המלחמה מצד ארה"ב.

ע'ריבאבאדי הצהיר כי אנו במשרד החוץ נושאים באחריות להיות פעילים בתחום הדיפלומטיה ולהכין פתרונות דיפלומטיים במסגרת מנגנוני קביעת המדיניות וקבלת ההחלטות של המערכת, כך שיהיו זמינים אם יתקיימו התנאים. הוא הוסיף: "במימד הצבאי, גם כוחותינו המזוינים החזקים הכינו את עצמם להתמודד עם כל תוקפנות, וככל שחדשות מחו"ל מתייחסות גם לייצור טילים חדשים בעלי טווחים שונים ועלייה במספר הטילים, טבעי שעבודה זו תיעשה והכוחות המזוינים מחזקים את כוחם ויכולתם". בנוגע לצעדים הכלכליים של הממשלה, אמר: "הממשלה פעלה בשני חלקים כדי להתמודד עם המצור הכלכלי הכולל; מבחינה פנימית, למרות ההשפעות הבלתי ניתנות להכחשה של המלחמה והמחירים הגבוהים, כל דאגתה של הממשלה הייתה שאנשים לא ירגישו מחסור במוצרים בסיסיים. למרות העובדה שאנו מעורבים במלחמה כבר שנה וחצי, לאנשים יש גישה נוחה למוצרים הדרושים, וזוהי הצלחה מוחלטת בהשוואה לכל מדינה אחרת בתנאי מלחמה. בחלק השני, אנו מבקשים לנטרל ולהתמודד עם סנקציות מקיפות באמצעות דיפלומטיה פעילה ושיתוף פעולה עם שכנים.

קטאר ופקיסטן עדיין פעילות בתיווך בין איראן לארצות הברית.

סגן שר החוץ לעניינים משפטיים ובינלאומיים אמר במסיבת עיתונאים מיוחדת: גבולותיה היבשתיים של איראן עם מדינות שכנות עדיין קיימים, ולמרות המצור הימי של ארה"ב וסגירת מיצרי הורמוז, קשרי המדינה היבשתיים עם שכנותיה נמשכים.

בהתייחסו לגבולות הפעילים של איראן עם עיראק, טורקיה ופקיסטן, כמו גם טורקמניסטן, ארמניה ורפובליקת אזרבייג'ן בצפון... המדינה, הוא הוסיף: לעיתים עלולות להתעורר בעיות טכניות בנקודת גבול אחת או שתיים והגבול יישאר סגור למשך יומיים, שלושה או ארבעה ימים, אך לאחר שהבעיה תיפתר, המצב יחזור לשגרה. לכן, אנו מקיימים אינטראקציה עם כל המדינות הללו ברמות הגבוהות ביותר.

בהתייחסו למצב הטיסות של איראן עם מדינות שכנות, המשיך סגן שר החוץ: טיסות איראן לעיראק ולטורקיה פועלות. כמובן, הוטלו כמה הגבלות; לדוגמה, כרגע אין לנו טיסה ישירה לבגדד, אך טיסות לנג'ף עדיין פועלות. יש לנו גם טיסות בצפון המדינה ובחופי הים הכספי עם אחת המדינות באזור.

גריבאבאדי הצהיר כי גם האמריקאים לא הצליחו להשיג את מטרותיהם בתחום הטיסות, ואמר: זוהי תוצאה של האינטראקציות שהיו לנו עם מדינות האזור.

באשר לשיתוף הפעולה של מדינות החוף של הים הכספי, הוא הצהיר: לאיראן ולרוסיה יש מדיניות משותפת בעניין זה. לחמש מדינות החוף של הים הכספי יש אמנה בשם "אמנה בדבר המשטר המשפטי של הים הכספי", שטרם יושמה במלואה. גם הרפובליקה האסלאמית של איראן חתמה על אמנה זו, אך לא אשררה אותה.

סגן שר החוץ, שציין כי אחת הסוגיות וההוראות החשובות של אמנה זו היא מניעת נוכחותן של מדינות זרות בים הכספי, הוסיף: "למרות שאמנה זו טרם נכנסה לתוקף, מדינות אחרות שאשררו אותה אינן צריכות לנקוט צעדים הסותרים את רוחה והוראותיה, וזה יוצר חובה עבור מדינות אלה במובן מסוים."

גריבאבאדי המשיך: "העליתי גם את הנושא הזה בשיחה עם שגריר רוסיה. הרוסים מתנגדים לחלוטין גם לנוכחותן של מדינות זרות בים הכספי; כולל ארה"ב המעוניינת לקדם את מדיניותה הכלכלית נגד איראן בעזרת מדינות החוף. כמובן, אנו מאמינים שנושא זה יכול לשמש תירוץ עבור ארה"ב להרחבת השפעתה באזור הים הכספי."

הים הכספי אינו אזור של מדינות זרות

הוא הצהיר כי האזהרות הנדרשות הועברו למדינות החוף של הים הכספי, ואמר: שר החוץ שלנו שלח גם מסר לעמיתיו במדינות החוף של הים הכספי ושיתף אותם בנושאים אלה. לכן, אנו עדיין בקשר עם מדינות אלה ומעלים את האזהרות הנדרשות.

סגן שר החוץ הדגיש: הים הכספי אינו אזור של מדינות זרות, אלא התחום הביטחוני, ההגנה, הצבאי, הכלכלי, המסחרי והסביבתי של מדינות החוף שלו. אנו מקווים שארה"ב לא תוכל לקדם את מדיניות הסנקציות שלה נגד איראן דרך מדינות אלה.

באשר לתיווך בין איראן לארה"ב, המשיך גאריבבאדי: קטאר עדיין אחת המתווכים הפעילים בין איראן לארה"ב, וגם פקיסטן פעילה בהקשר זה.

הוא הוסיף: יחסי הגומלין בין איראן לקטאר עדיין נמשכים ומתקיימים מגעים נוספים בין שתי המדינות. הקטארים עוקבים אחר הנושא כדי לראות כיצד ליצור את התנאים הדרושים להגעה להבנה. הם נמצאים בקשר הן עם הרפובליקה האסלאמית של איראן והן עם הצד האמריקאי.

אם היה לנו נשק גרעיני, זה לא היה נשאר מוסתר

כאזם גאריבבאדי, סגן שר החוץ לעניינים משפטיים ובינלאומיים, הדגיש: מתקני הגרעין שלנו הותקפו על ידי ארצות הברית במלחמת 12 הימים - שבה כוון לציוד הקשור להעשרה - ולאחר מכן במלחמת 40 הימים - שבה נפגעו גם כמה מתקנים שאינם קשורים להעשרה; התקפות אלה הן הפרה מוחלטת של החוק הבינלאומי, מגילת האו"ם, חוקת סבא"א והחלטות הוועידה הכללית של סבא"א, מועצת המנהלים ומועצת הביטחון בנוגע לחסינותם של מתקני גרעין תחת אמצעי הגנה.

בהתייחסו לשקיפות המוחלטת של תוכנית הגרעין של איראן לפני התקפות אלה, הוסיף סגן שר החוץ: "הצהרנו לסוכנות על כל מתקני הגרעין שהיינו מחויבים להצהיר עליהם, וכל המתקנים שארצות הברית כיוונה אליהם היו תחת פיקוח הסוכנות ופקחים יכלו לבקר בהם. לפני שנחסמה גישת הסוכנות, כ-70 אחוז מהבדיקות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בוצעו ברפובליקה האסלאמית של איראן, ושני שלישים מפקחי הסוכנות היו פעילים רק באיראן. במהלך תקופתי כשגרירות ונציג קבוע בווינה, אמרתי למנכ"ל הסוכנות ולכמה מדינות לקרוא למוסד זה "סוכנות האנרגיה האטומית של הרפובליקה האסלאמית של איראן", כי אם הבדיקות של איראן יופסקו, היא תאבד 70 אחוז מפעילותה."

ע'ריבאבאדי דחה את טענותיהן ארוכות העשור של וושינגטון ותל אביב לפיהן תוכנית הגרעין של איראן היא נשק גרעיני, והבהיר: "במשך יותר משלושה עד ארבעה עשורים, הם טוענים שאיראן שואפת לנשק גרעיני, בעוד שהפילוסופיה של נשק גרעיני היא ליצור הרתעה ואי אפשר שיהיה לה נשק גרעיני, היא הותקפה והמשיכה לשמור על כך בסוד ולא ביצעה ניסויים; טענה זו מעולם לא הוכחה, וטענה זו הועלתה על ידי המשטר הציוני - שאינו חבר באף אחת מהאמנות על נשק להשמדה המונית, כימי או גרעיני, ובעל נשק גרעיני - ועל ידי האמריקאים, שיש להם בעצמם היסטוריה של שימוש בנשק זה נגד העם היפני.

הוא אמר: "בעוד שהגבנו להם בחזיתות אחרות וכיוונו לאינטרסים ולבסיסים שלהם, עולה השאלה מה יעלה בגורל הסוכנות כמוסד ניטרלי; גם אם נשים בצד את סוגיית הגינוי על ידי מועצת המנהלים בת 35 החברים משום שהיא הייתה פוליטית, המינימום שמנכ"ל הסוכנות היה יכול לעשות היה לגנות את ההתקפות הללו, מה שהוא לא עשה."

חדשות קשורות
  • מיצרי הורמוז, שלא היו בעיה כלל לפני תחילת הסכסוך, הפך כעת למשבר שיש לטפל בו, והפתרון לו כמעט בוודאות כרוך בוויתורים לאיראן. באופן אישי, אני שונא לעשות זאת, אבל אין ברירה, וזו המציאות; אנחנו צריכים לשלם כופר שלא נקרא סתם כופר.

  • הצהרותיו של טראמפ על בקשת ערב הסעודית, קטאר, כווית, איחוד האמירויות הערביות ובחריין להימנע מהתקפות חדשות על איראן מצביעות על הופעתה של העדפה משותפת באזור; העדפה הקוראת לסיום המלחמה, אך אינה בהכרח משמעותה סיום המצור והלחץ הכלכלי.

  • מוחסן רזאאי, שהזהיר מפני השלכותיה של כל מתקפה צבאית אמריקאית חדשה, הודיע ​​כי תגובת איראן לא תוגבל עוד לבסיסים סמוכים וכי אפילו בסיסים מרוחקים של המדינה, איים שנחשבים כמחוץ לטווח טילים איראני, ומתקנים צבאיים באירופה עלולים להיות מטרה. הוא הדגיש גם כי כל בסיס שהוא מקור לתקיפה על איראן נחשב למטרה מאיימת מנקודת מבטה של ​​טהראן.

sendComment