הצהרותיו האחרונות של דונלד טראמפ בנוגע לבקשתן של כמה מדינות ערביות באזור להימנע מהתקפות צבאיות חדשות נגד איראן העלו שוב שאלה חשובה בנוגע לעתיד המשוואות האזוריות: האם מדינות ערב מבקשות סיום אמיתי של המלחמה והחזרת היציבות, או שהן מעדיפות להמשיך את הלחץ על איראן מבלי לשאת בעלויות של סכסוך רחב היקף?
בראיון עם סטיבן א. סמית', הודיע טראמפ כי ערב הסעודית ביקשה ממנו "להשאיר את הדברים כפי שהם לזמן מה", וכי גם קטאר, כווית, איחוד האמירויות הערביות ובחריין רוצות תקופה של ריסון. הוא טען כי בקשות אלו השפיעו על החלטתו להימנע מהתקפות נרחבות יותר. כמובן, הצהרותיו של טראמפ לבדן אינן מספיקות כדי להוכיח את קיומה של עמדה רשמית ומתואמת של כל המדינות הללו ויש לראותן כנרטיב של נשיא ארה"ב לגבי התייעצויות אזוריות.
עם זאת, תוכן הצהרות אלו עולה בקנה אחד עם עמדותיה הקודמות של וושינגטון בנוגע לשמירה על הסטטוס קוו; מצב שבו, מצד אחד, התקפות צבאיות בקנה מידה גדול מופסקות או מוגבלות, ומצד שני, המצור הימי וכלי הלחץ הכלכליים נגד איראן נמשכים. טראמפ הדגיש בעבר כי אין בכוונתו לנטוש את המצור הימי ובמקביל דיבר על מוכנות הכוחות האמריקאים לחדש את הפעילות הצבאית.
עצירת המלחמה, מבלי לסיים את הלחץ?
עבור מדינות ערב באזור, התרחבות מחודשת של המלחמה עלולה לגרור עלויות כבדות. פגיעותן של תשתיות אנרגיה, נמלים, שדות תעופה, מתקנים חיוניים ונתיבי שיט, יחד עם חששות לגבי עלויות ביטוח ותחבורה גוברות וחוסר יציבות של שוקי האנרגיה, יוצרים תמריץ רציני למניעת סבב חדש של סכסוך.
עם זאת, ההעדפה למניעת מלחמה אינה בהכרח אומרת התנגדות להמשך הלחץ על איראן. חלק מהשחקנים האזוריים עשויים לשקול מצב שבו האיום הצבאי מצטמצם לרמה של התקפות בקנה מידה גדול, אך כלים כלכליים ומגבלות סחר יישארו פעילים נגד טהרן, בעלות נמוכה יותר. במילים אחרות, הפסקת המתקפות יכולה להיות מלווה בשמירה על המצור, שילוב שאם יהפוך למצב קבוע, יהיו לו השלכות על כלכלת איראן ומעמדה האזורי לא פחות מעימות צבאי ישיר.
יצוא נפט: חוליה קריטית לייצוב הסטטוס קוו
אחד ההיבטים החשובים ביותר של משוואה זו הוא המשך יצוא הנפט באזור. אם, בעוד שאיראן מתמודדת עם הגבלות חמורות על מכירות הנפט שלה וגישתה לשווקים הגלובליים, יצואנים אזוריים אחרים יוכלו להמשיך לייצא ללא הפרעה משמעותית, הלחץ הכלכלי יתפזר בצורה לא אחידה. מצב כזה לא רק יכול לסייע בייצוב המצור על איראן, אלא גם עשוי לאפשר למתחרים לנצל את הוואקום שנוצר בשוק האנרגיה ובנתיבי הייצוא.
סוגיה זו אינה מוגבלת למצרי הורמוז. נתיבי ייצוא נפט חלופיים, כולל צינור מזרח-מערב הסעודי לנמל יאנבו בים סוף וצינור איחוד האמירויות לפוג'יירה במפרץ עומאן, מספקים חלק מהקיבולת לעקוף את מצר הורמוז. לכן, גם אם התנועה בהורמוז תוגבל, חלק מייצוא הנפט האזורי יוכל להימשך דרך נתיבים אחרים, נושא שיש לקחת בחשבון בחישובים הכלכליים והביטחוניים של טהרן.
מנקודת מבט זו, אחד המסרים העיקריים של איראן בדיפלומטיה אזורית צריך להתבסס על עקרון ההדדיות בביטחון האנרגטי: לא ניתן להגביל את מכירות הנפט של איראן תוך ציפייה שיצוא הנפט של אחרים יימשך מבלי שייפגע מהמשבר. אם איראן תישלל מהיכולת למכור נפט, לא ניתן לצפות שיצואנים אחרים באזור ייהנו מהתנאים שנוצרו עבור איראן מבלי לשלם תשלום.
יש להעביר מסר זה לצדדים אזוריים וחוץ-אזוריים כחלק מהמסר הדיפלומטי, ובמידת הצורך, לאיום הצבאי והביטחוני של איראן. מטרת צעד זה היא למנוע היווצרות של סדר חד-צדדי ביצוא אנרגיה; סדר שבו איראן משלמת את עלות המצור ואחרים ייהנו מהמשך היצוא ומגידול בנתח השוק.
איראן והצורך למנוע את נורמליזציה של המצור
בנסיבות כאלה, הסוגיה העיקרית עבור טהרן אינה רק למנוע את תחילתו של סבב מלחמה חדש; אלא למנוע מהפסקת הלחימה להפוך לכיסוי לייצוב הלחץ הכלכלי והימי. אם ההתקפות ייפסקו, אך המצור יימשך, ההגבלות על מכירות נפט ולחץ על סחר חוץ יישארו בתוקף, לא נוכל לדבר על סוף המשבר. מצב כזה הוא למעשה שינוי בצורת העימות, לא סופו.
כדי להתמודד עם תנאים אלה, איראן זקוקה לשילוב של הרתעה אמינה, חיזוק החוסן הכלכלי, הגנה על תשתיות קריטיות ודיפלומטיה אזורית פעילה. בתחום הדיפלומטיה, יש להבהיר גם כי ביטחון האנרגיה והספנות במפרץ הפרסי ובים עומאן הן סוגיות בלתי נפרדות, ולא ניתן להבטיח את ביטחון היצוא של מדינות מסוימות תוך התעלמות מביטחונה הכלכלי של איראן וזכותה לייצא.
יחד עם זאת, שמירה על נתיב הדיפלומטיה ואף התיווך פתוח לנוכח לחץ מתמשך וחלוף הזמן, ללא השגת תוצאות מוחשיות, נתפסת רק כניסיון לכרסם בחוסן איראן ואינה יכולה להיחשב כדרך לפתרון המשבר. כל הסכם להפסקת המלחמה חייב לכלול צעדים הדדיים וניתנים לאימות, לרבות קביעת מטרת המצור, הגבלות יצוא ואמצעי לחץ אחרים. אחרת, הפסקת התקיפות יכולה פשוט להיות הזדמנות לבנות מחדש את כושר הלחץ ולהטיל תנאים חדשים על איראן.
העדפתן של מדינות ערב להימנע ממלחמה חדשה, כפי שסופר על ידי טראמפ, יכולה להיות הזדמנות להפחית את המתיחות באזור; אך העדפה זו תוביל ליציבות אמיתית רק כאשר היא תלווה בסיום ההיגיון של לחץ חד-צדדי. איראן לא צריכה לאפשר ל"אין מלחמה חדשה, אין סוף ללחץ" להפוך לשלטון קבוע באזור; במיוחד אם המשך יצוא הנפט של מדינות אחרות, יחד עם הגבלות על יצוא איראני, יהפכו לחלק מהמנגנון לייצוב מצב זה. הפסקת מלחמה היא משמעותית כאשר היא כוללת סיום המצור והבטחת ביטחון ותועלת הדדית, במקום פשוט להעביר את אמצעי העימות מהתחום הצבאי לתחומי הכלכלה והאנרגיה.
