ניתן לראות את הפגישה ביום חמישי הבא בין דונלד טראמפ, שי ג'ינפינג וולדימיר פוטין כיותר מפגישה דיפלומטית בין מנהיגי שלוש המעצמות המובילות בעולם; פגישה בעלת חשיבות מיוחדת לאור יריבויות גיאופוליטיות מתעצמות, משברים ביטחוניים וחששות לגבי עתיד הסדר הבינלאומי. בינתיים, מקרה איראן וההתפתחויות במלחמה הן אחת הסוגיות שעשויות לעלות באופן ישיר או עקיף בשיחות בין שלוש המעצמות הגרעיניות.
השאלה הבסיסית היא האם איראן תהפוך לנקודת מחלוקת בין וושינגטון, מוסקבה ובייג'ינג, או שמא שלוש המדינות הללו יוכלו להגיע להבנה מוגבלת לגבי היבטים מסוימים של המשבר האיראני? תרחיש רגיש יותר הוא האפשרות של גיבוש הסכם במסגרת משא ומתן רחב יותר בין המעצמות הגדולות; הסכם שעשוי להשפיע על משוואות הביטחון של המזרח התיכון ועל האינטרסים של טהרן, מבלי שאיראן תהיה מעורבת ישירות בתהליך קבלת ההחלטות.
מנקודת מבט זו, תפקידה של איראן בימים שלפני פגישה זו חשוב כפליים. יש ליידע את טהרן על סדר היום האפשרי של המשא ומתן דרך ערוצים דיפלומטיים ולהעביר בבירור את ציפיותיה, דרישותיה וקווים אדומים למוסקבה ולבייג'ינג. למרות שהסכמים פוטנציאליים בין מעצמות גדולות ללא השתתפות איראן אינם יוצרים התחייבויות משפטיות ישירות עבור טהרן, לא ניתן להתעלם מהשלכותיהם הפוליטיות והבינלאומיות. נותר לראות האם פגישה זו יכולה להיות מבחן חשוב לדיפלומטיה של איראן ולמקומה במשוואות הגלובליות החדשות; משוואות שבהן מעצמות גדולות מחפשות יותר מתמיד ניהול משברים משותף. השאלה העיקרית היא: האם איראן תמלא תפקיד בעיצוב ההסדרים הביטחוניים והפוליטיים החדשים של האזור או שמא היא תהפוך לקלף מיקוח עבור המעצמות היושבות בשולחן המשא ומתן כדי לקבוע את כללי הסדר העולמי העתידי? באופן טבעי, הדימוי שהוטבע בתודעת העולם של איראן וכוח ההגנה שלה וחוסנה במהלך שתי המלחמות האחרונות יטיל צל על כיוון המשא ומתן הזה. בהקשר זה, נוזר שאפיאי, אנליסט לעניינים בינלאומיים ופרופסור בפקולטה למשפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת טהרן, ענה לשאלות "נורניוז".
בהתחשב בפגישה הקרובה של מנהיגי ארצות הברית, סין ורוסיה, באיזו מידה ניתן להעלות את נושא המלחמה עם איראן על סדר היום של פגישה זו? בעיקרון, אילו תרחישים אפשריים בנוגע למקרה האיראני במשא ומתן זה?
לדעתי, ניתן להציע שלושה תרחישים עיקריים בהקשר זה. התרחיש הראשון הוא שאיראן הופכת לנושא מחלוקת בין שלוש המעצמות, ובשל ההבדל בדעותיהן ובאינטרסים שלהן, לא מתקבלת החלטה ספציפית בנושא. התרחיש השני הוא שסוגיית איראן עולה במשא ומתן והצדדים יוכלו להגיע להסכמות מוגבלות בנושאים מסוימים; הסכמים שעשויים לצמצם חלק מהמחלוקות, אך לא משמעותם פתרון מלא של המשבר. אך התרחיש השלישי, שהוא חשוב ורגיש יותר, הוא האפשרות לגבש הסכם כלשהו בין המעצמות על ניהול משברים בינלאומיים, כולל המקרה האיראני, במסגרת הסכמים רחבים יותר. תרחיש זה עלול לעורר חששות עבור איראן, שכן האינטרסים והשיקולים של איראן עשויים שלא להילקח בחשבון כראוי במהלך הסכמי מעצמות.
אם יושג הסכם כזה בין טראמפ, שי ופוטין, האם איראן בהכרח חייבת לקבל אותו? אם לא, אילו השלכות יהיו עליה להתמודד בזירה הבינלאומית?
לאיראן אין חובה משפטית או פוליטית אוטומטית לקבל המלצות והסכמים שנוצרים ללא נוכחותה והשתתפותה. אך עליה לשקול באופן טבעי את ההשלכות הפוליטיות והבינלאומיות של כל החלטה. לדעתי, איראן צריכה להציב שלוש פעולות חשובות על סדר היום שלה בימים הקרובים. ראשית, עליה להשיג מידע מדויק באמצעות ערוצים דיפלומטיים קיימים ותקשורת על היקף המשא ומתן האפשרי והסוגיות שיועלו בנוגע לאיראן. שנית, על איראן להעביר בבירור את ציפיותיה ודרישותיה המקסימליות והמינימליות למוסקבה ולבייג'ינג, כך שמנהיגי רוסיה וסין יהיו מודעים לקווים האדומים ולשיקולים של טהרן בעת דיון בתיק האיראני. עליהם לדעת שאם הסכם אפשרי יחרוג ממסגרת האינטרסים והציפיות של איראן, טהרן עלולה לא לקבל אותו. שלישית, יש צורך להבחין בין המלצות פוליטיות ודיפלומטיות להסכמים מחייבים. רוסיה וסין עשויות לבקש מאיראן לגלות גמישות רבה יותר בנושאים מסוימים. המלצה כזו כשלעצמה אינה יוצרת התחייבויות משפטיות עבור איראן, וההחלטה הסופית האם לקבלה או לדחותה נתונה בידי טהרן.
הזכרת הסכם בין המעצמות. האם ניתן לראות בפגישה זו סימן להקמת מנגנון חדש לניהול העולם?
כן, נושא זה בעל חשיבות אסטרטגית. אחת הטענות שסין העלתה בשנים האחרונות היא הצורך לנוע לניהול משותף של סוגיות גלובליות על ידי המעצמות; רעיון שהועלה גם בפורמטים כמו קבוצת השניים או G2, כלומר שיתוף פעולה בין ארצות הברית לסין. כעת, עם השתתפותה של רוסיה בשיחות כאלה, ניתן לראות בפגישה זו סימן סמלי לנכונותן של המעצמות להשתתף בניהול סוגיות בינלאומיות. התפתחות זו אינה משמעותה הקמת הסכם סופי או סדר עולמי חדש, אך היא מראה שהמעצמות הגיעו למסקנה שלא ניתן לנהל משברים עולמיים רבים אך ורק באמצעות קבלת החלטות חד-צדדית.
האם הקמת מנגנון כזה בהכרח תועיל למדינות אחרות, ובמיוחד לאיראן?
לא, זה לא בהכרח כך. מצד אחד, דיאלוג בין המעצמות יכול לסייע בהפחתת מתחים ובהגברת היציבות העולמית. מצד שני, אם מעצמות אלו יחליטו בנושאים הקשורים למדינות אחרות ללא השתתפותן הישירה, האינטרסים של אותן מדינות עלולים להתעלם. לכן, הסוגיה העיקרית עבור איראן היא היכולת לשמור על מעמדה ואינטרסים במשוואות הבינלאומיות החדשות ולא לאפשר הכרעה בנושאים אסטרטגיים הקשורים למדינה מבלי להתחשב בדעותיה ובדרישותיה של טהרן. לכן, גם אם לא תושג הסכם ספציפי בנושא איראן בפגישה זו, עצם פעולת הדיאלוג הישיר בין שלוש המעצמות, בתקופה בה העולם נע לעבר תחרות עזה יותר, עשויה להיות נקודת מפנה חשובה בהתפתחויות המערכת הבינלאומית.