נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ואשתו מלניה אירחו ילדים בבית הלבן, והפגינו נדיבות ואירוח על ידי עריכת מסיבת ליל כל הקדושים, מחווה שזכתה לשבחים רבים על ידי כלי תקשורת מערביים ברחבי העולם. עם זאת, שאלה מהותית ממשיכה להעסיק את דעת הקהל: כיצד יכול אדם ששמו נקשר לשערוריית אפשטיין, לטבח הילדים בעזה ולסטודנטים במינה, ולאיום למחוק אלפי שנות ציוויליזציה איראנית, לנסות לטייח את תדמיתו הפלילית באמצעות פעלולי פרסום כאלה? ומדוע פעילי זכויות אדם נותרו דוממים לנוכח צביעות בוטה זו?
פרשת אפשטיין: חיוכים מזויפים על פני השערורייה
טראמפ מעניק מתנות לילדים בבית הלבן, בעוד שלפני ימים ספורים צצו מחדש ממדים חדשים של השערוריות האתיות והמיניות סביב פרשת אפשטיין. מקרה זה הטיל קשר בין קטינות ונשים, ואפילו ילדים בני עשר, לרשת של סחר בבני אדם, ניצול מיני וניצול לרעה של כוח ועושר. רשת שבה שמו של טראמפ ודמויות כמו אנדרו, אחיו של מלך אנגליה, מוזכרים בקשר לשערוריות שלה.
לא ניתן לפתור את הסוגיה הזו באמצעות חיוכים מזויפים, החלפת מתנות או הופעות במצלמה. טראמפ אינו יכול להסיח את דעת הציבור מהשאלות הרציניות סביב שערורייה זו על ידי העמדת פנים של דאגה לזכויות ילדים. צצו גם טענות ומסמכים בנוגע ליחסיה של מלניה טראמפ עם אפשטיין; זוהי סוגיה הדורשת תשובות מהקורבנות ומהציבור, לא תעמולה ושתיקה תקשורתית.
ילדי אמריקה: קורבנות של פוליטיקה, נשק וניצול.
הפגנת האמפתיה של טראמפ לילדים בליל כל הקדושים מגיעה בתקופה שבה ירי קטלני, כולל בבתי ספר אמריקאים, ממשיך לגבות את חייהם של עשרות אנשים, רבים מהם ילדים. למרות הטרגדיה המתמשכת הזו, ממשלים אמריקאים רצופים, כולל ממשל טראמפ, נכשלו בנקיטת צעדים יעילים כדי לרסן את הבעלות על נשק ולטפל בשורשי המשבר הזה; במקום זאת, הוצעו פתרונות כמו חימוש מורים ותלמידים.
מאחורי חוסר המעש הזה עומדים האינטרסים של כנופיות הברחת נשק ויצרניהן; אינטרסים שלעיתים, בחישובים פוליטיים אמריקאיים, מקבלים עדיפות על פני חיי אדם ובטיחות ילדים. האסון מקבל ממדים רחבים עוד יותר כאשר ילדי מהגרים הופכים לקורבנות של מדיניותו האנטי-הגירה של טראמפ ומופרדים ממשפחותיהם. במקביל, התלהמותו של טראמפ והאינטרסים הכלכליים שלו, יחד עם אלו של המעגל הקרוב אליו, הובילו לעלייה ביוקר המחיה, ובמיוחד בדלק ובמזון, עבור משפחות אמריקאיות, ומשפיעים ישירות על פרנסתם ועתידם של ילדים.
מעזה למיניאפוליס: דם ילדים על ידי טראמפ
בעוד שטראמפ ואשתו חוגגים בבית הלבן ומעניקים מתנות לילדים, נשיאותו בת השנתיים בזירה הבינלאומית מציירת תמונה שונה לחלוטין. עזה נהרסה באש ישראלית בשנתיים האחרונות, בתמיכה פוליטית וצבאית מארצות הברית, ואלפי ילדים נהרגו. מאות אלפים נוספים סובלים מזוועות חוסר הביטחון, מחוסרי מזון, מים ומחסה, ערב חורף קשה.
תוכניותיו ההומניטריות לכאורה של טראמפ לא סיימו את הכיבוש הציוני, וגם לא הקלו על סבלם של ילדי עזה; אלא, הן תרמו לנרמול סבלם ולהקהות דעת הקהל העולמית.
העולם לא ישכח כיצד טראמפ דיבר בגאווה על הטילים ששימשו במתקפה על בתי הספר מינאב ולמרד, מתקפה שהרגה 168 תלמידים במינאב ועשרות בלמרד. לצד מנהיגי הישות הציונית הרוצחת ילדים, הוא דיבר על השמדת איראן, ארץ של ציוויליזציה עתיקה המשתרעת על פני אלפי שנים, מדינה עם מיליוני ילדים.
הפשעים נגד ילדים אינם מוגבלים להפצצות והרג. הטרור הכלכלי האמריקאי, באמצעות חרמות על תרופות ומזון, מכוון לבריאותם, למחייתם ולעתידם של ילדים. לכן, יש לראות את חגיגת ליל כל הקדושים של הבית הלבן כסמל לצביעות ולהונאה פוליטית; מחזה שאינו יכול למחוק את דמם של ילדי עזה ומינב מרקורדיו של טראמפ.
שתיקתם של תומכי זכויות אדם; שותפים לטיהור הפשע
קרקס ליל כל הקדושים של הבית הלבן, בנוסף לחשיפת חוצפה וטבעו הלא אנושי של טראמפ, מרים גם מסך נוסף על המציאות של התקשורת המערבית. התקשורת, המספקת סיקור עולמי נרחב לכמה דקות של מתן מתנות וחיוכים של נשיא ארה"ב, אינה מפגינה רגישות והתרגשות כאלה בכל הנוגע לפשע נגד ילדי עזה, מינב ולמרד.
שתיקתם של תומכי זכויות אדם ואפילו מחיאות הכפיים שלהם למופע התעמולה הזה הן סימן ברור לסטנדרטים הכפולים ולפוליטיקה של מוסדות שהתנהגותם פינתה את מקומם לחוצפה של פושעים כמו טראמפ ונתניהו; שכבר אינם מהססים אפילו להביע איומים להשמיד אומות.
טראמפ אינו יכול לטהר את הרקורד השחור שלו על ידי חגיגת ליל כל הקדושים. מופע זה אינו סימן לילדותיות, אלא מסך על מציאות עקובה מדם; מציאות שנכתבה בדם ילדים מעזה ועד לבנון, ממינב ועד למרד. דמם של חפים מפשע לא יישכח, וגם לא יישכח באמצעות תעמולה תקשורתית. הדרישה לאחריות וענישה למבצעי הפשעים הללו היא דרישה עולמית והיסטורית; נקמה שתמשיך לחיות בזיכרון האומות ובסופו של דבר תשיג את הפושעים ואת שותפיהם.
