בתקופה בה מחאות עממיות גוברות בבריטניה, כולל מחאות סטודנטים על עליית יוקר המחיה, המשבר הכלכלי וחוסר האחריות של הממשלה לדרישות הציבור, ובעוד מדיניות החוץ של לונדון נותרת ממוקדת בתמיכה במשטר הציוני ובניהול מלחמה, הגנרל רוב מקגוואן, המפקד העליון של הצבא הבריטי, הכריז בפומבי לראשונה כי המדינה מבצעת פעולות סייבר התקפיות נגד רוסיה, סין, צפון קוריאה והרפובליקה האסלאמית של איראן. הודאה זו, שנעשתה במסווה של אמצעי נגד מנע לאיומי סייבר, חושפת ממדים חדשים של הגישה האגרסיבית של בריטניה. התנהגות כזו אינה רק דוגמה לטרור גלוי וכפירה מסוכנת ביחסים בינלאומיים, אלא גם מכפילה את האחריות של מוסדות גלובליים, ובמיוחד האומות המאוחדות, להתמודד איתו. בינתיים, מנהיגי לונדון אינם יכולים לכסות את דיכוייהם הפנימיים ואת השתתפותם הישירה והעקיפה בפשעים אמריקאים-ציוניים נגד האומה האיראנית באמצעות מקרים ונרטיבים לכאורה כמו מקרה פרפורד.
טרור סייבר; הפרה ברורה של כללי הביטחון הגלובליים
יש לראות בהצהרותיו של מפקד הצבא הבריטי הודאה ברורה בביצוע פעולות תוקפניות נגד מדינות אחרות. הסכנה העיקרית בגישה זו טמונה לא רק באופי פעולות הסייבר, אלא גם בהיגיון בו משתמשת לונדון כדי להצדיק אותן. אם מדינה יכולה לבצע פעולות תוקפניות נגד מדינות אחרות באמתלה של התמודדות מקדימה עם איומים פוטנציאליים, ייווצר מנהג בלתי נשלט במערכת הבינלאומית; מנהג המאפשר למדינות אחרות להשתמש בביטחונן הלאומי כאמתלה לתוקפנות סייבר באותו נימוק. בנסיבות כאלה, הגבול בין הגנה לגיטימית לפעולה תוקפנית נעלם והביטחון העולמי מאוים יותר ויותר. לכן, האומות המאוחדות ומוסדות בינלאומיים אחראיים חייבים למנוע את התבססותה של כפירה מסוכנת שכזו על ידי רדיפה והטלת האחריות על הממשלה הפוגעת.
נקודה חשובה נוספת היא שבהתחשב בהתפשטות הקיצוניות בחברות המערביות, שהיא עצמה תוצר של מדיניות תעמולה, התנהגות והתערבות של מנהיגי מדינות אלה, התרחשות של חבלה בסייבר, פריצות, פיגועים ואפילו חוסר ביטחון המוני בחברות אלה אינה מופרכת. במקום להאשים מדינות אחרות, על ממשלות המערב לחפש את שורש המשברים הביטחוניים במדיניות הפנים והחוץ שלהן. ההיסטוריה של המערב מלאה במלחמה, הרג והתערבות בגורלן של מדינות; מדיניות שיצרה כעס ומניעים נקמניים בקרב המדינות הנפגעות. לכן, האשמת איראן, רוסיה וסין אינה משנה את המציאות הקיימת וגם לא יכולה להסתיר את דיכוי המחאות העממיות ברחובות אירופה ואמריקה מדעת הקהל.
פרפורד; הנדסת איומים להונאה
בחודשים האחרונים, בריטניה הגישה תביעות רבות נגד איראן, רוסיה וסין בטענה לאיומים על ביטחונה הלאומי; החל ממקרה פרפורד ועד למשפטים הטוענים לתפקידם של אנשים הקשורים לאיראן בחבלה נגד תשתיות ומרכזי ביטחון בריטיים. ההודאה הפומבית של המפקד הצבאי הבכיר של המדינה על ביצוע פעולות סייבר התקפיות נגד מדינות אחרות חושפת את טבען של מרחבי האוויר הללו וחושפת את הצורך לבחון את הקשר בין הפצת איומים בתקשורת למדיניות האגרסיבית של לונדון.
המציאות היא שבריטניה צריכה ליצור אווירה פסיכולוגית וביטחונית בחברתה כדי להצדיק פעולות אגרסיביות ומחרחרות מלחמה נגד מדינות אחרות. מרחבים אוויריים לכאורה, הגזמה של איומים זרים והאשמות כלפי מתחרים הם כלים להכוונת דעת הקהל ולמתן לגיטימציה למדיניות התערבותית. הסימטריה של תנועות אלו עם העלייה במחאות נגד הממשלה והמלוכה בבריטניה ובמדינות אירופאיות אחרות ראויה לציון גם כן. נראה כי מנהיגי לונדון מנסים להעביר את העדיפות המנטלית של החברה ממשבר הפרנסה, מחירים גבוהים וחוסר יעילות ממשלתית לסוגיות ביטחוניות על ידי הדגשת איומים חיצוניים, ובמקביל הצדקת דיכוי ומעצר מפגינים באמצעות השלכה.
לונדון; מתמיכה סמויה לבניית מרווח בטוח לציונות
למרות שכמה פקידים בריטים, כולל ברנהאם, ראש ממשלת המדינה, נקטו עמדות ביקורתיות נגד המשטר בתגובה לדרישות הציבור הגוברות לתמוך בפלסטין ולהתעמת עם המשטר הציוני, הביצועים בפועל של ממשלות המערב עדיין מצביעים על תמיכה מתמשכת בציונות. המצור על עזה נמשך ולא ננקטו צעדים יעילים כדי לשבור אותו. לעומת זאת, עמדות המערב המוצהרות הוגבלו בעיקר להעלאת טענות על החרמת מתנחלים מסוימים; צעדים שאינם פרופורציונליים להיקף פשעי המשטר הציוני.
במצב בו המשטר מתמודד עם משברים פנימיים עמוקים וגועל עולמי נרחב, מנהיגי ארצות הברית ואירופה מבקשים להסיט את דעת הקהל העולמית מפשעי הציונים על ידי הדגשת האיום לכאורה מצד איראן. מצד שני, השימוש האינסטרומנטלי בכותרת של התמודדות עם אנטישמיות הפך למנגנון להשתקת קול המחאה נגד פשעי המשטר. במילים ברורות יותר, המערב יוצר מקלט פוליטי ותקשורתי בטוח למשטר שסחט המלחמה שלו לא רק לא הצליח להביא לו ביטחון, אלא גם הרחיב את משבריו הביטחוניים, הכלכליים, הפוליטיים והצבאיים, והעלה את הסלידה העולמית מהציונות לרמה חסרת תקדים. בינתיים, נתניהו, על ידי ניצול אווירת האיומים והדגלים הכוזבים, מבקש ליצור מלחמה חדשה כדי אולי להימנע מקריסה פוליטית והדחה מהשלטון.
הודאת בריטניה; אחריות שלא ניתן למחוק באמצעות השלכה
פקידים בריטים מבקשים לטייח את הרקורד שלהם על ידי העלאת טענות וטענות כוזבות, החל מ"פארפורד" ועד לפעולות סייבר מתוכננות מראש, בעוד שמצד אחד, פקידים בריטים מבקשים להציג את עצמם כקורבנות ולטייח את הרקורד שלהם, בעוד שמצד שני, השתתפותם בפשעים אמריקאים-ציוניים נגד העם האיראני היא עובדה שאין להכחישה. מזכ"ל נאט"ו, מארק רוטה, הודיע רשמית כי הקואליציה ביצעה 5,000 גיחות כחלק מתוקפנותה הצבאית נגד איראן. דיווחים מצביעים גם על תפקידם של בסיס "פארפורד" הבריטי ובסיסים באיטליה בתמיכה בהתקפות אלה. ראיות אלו הן בסיס רציני להמשך אחריותן של המדינות המשתתפות בתוקפנות נגד איראן. לא ניתן לסלוח על דמם של קדושי הפשעים הללו, והמפקדים והמבצעים חייבים להיות אחראים בפני האומה האיראנית והרשויות האחראיות. האומות המאוחדות ומוסדות זכויות האדם אחראים גם הם לרדוף ולהעניש את התוקפים.
כיום, סגירת מצר הורמוז היא רק חלק מהמחיר על הפשעים שמשתתפי התוקפנות הצבאית נגד איראן חייבים לשלם. כפי שהדגישו כוחות הביטחון של המדינה, תגובת איראן לתוקפים לא תוגבל לגבולות הגיאוגרפיים של האזור, וטווח הטילים האיראניים כולל גם מטרות מעבר למערב אסיה. זוהי זכות ההגנה הלגיטימית של מדינה שעמדה מול התוקפנות על ידי הסתמכות על כוחה הפנימי.
בנוסף לכוח צבאי, הידע המקומי של איראן בתחום הלוחמה האלקטרונית ומערכות רב-שכבתיות סיפק את היכולת ליוזמות מפתיעות ויעילות. לכן, בריטניה ומדינות אחרות המשתתפות בתוקפנות אינן יכולות ליצור לעצמן מרווח בטוח על ידי טענת פעולה מקדימה או איומים תקשורתיים. מיצרי הורמוז לא ייפתחו מחדש באמצעות איומים, מצור כלכלי, תקיפה צבאית, פעולות סייבר והטעיה דיפלומטית; הדרך היחידה לשנות מצב זה היא למלא את שבעת התנאים של איראן. האחריות לתוקפנות, לפשע ולתוצאותיו עדיין תישאר בידי המפקדים והמבצעים.