בימים האחרונים, פרסום נרחב של ידיעות על האפשרות לשלוח שיירת מכליות איראניות ליעדי יצוא ולשבירת המצור הימי של ארה"ב, מעבר לחדשות הרגילות על תנועות מסחריות וימיות, נשאו מסרים חשובים על השלב החדש בעימות בין טהרן לוושינגטון. למרות שאף גורם איראני לא הודיע על החלטה לשלוח שיירת מכליות והדיווחים שפורסמו לוו מאוחר יותר בהכחשות, אין למדוד את חשיבותו של גל חדשות זה אך ורק על פי קריטריון של אישור או אי-אישור של פעולה.
מצור; המשך המלחמה בכלים שונים
שינוי גישתו של טראמפ ממלחמה ישירה למצור ימי, לאחר שהתבררו העלויות הצבאיות, הכלכליות והפוליטיות של העימות עם איראן, אינו אומר את סוף המלחמה; אלא, מדובר בניסיון להמשיך את אותה מלחמה בכלים שונים ובעלות נמוכה יותר עבור וושינגטון. טראמפ, שחווה כישלון מבצעי ופוליטי בעימות הצבאי עם איראן, רוצה לפגוע בעורקי הכלכלה של איראן מבלי להיכנס לסכסוך חדש ונרחב, ולפגוע ביכולת החוסן של המדינה על ידי שחיקת משאבים פיננסיים, לחץ על סחר חוץ והגבלת הכנסות הנפט.
למעשה, טראמפ הגיע למסקנה שייתכן שלא יוכל להשיג את מטרותיו באמצעות מלחמה צבאית, אך הוא יכול לשאוף לאותן מטרות לאורך זמן ארוך יותר ועל ידי העברת חלק משמעותי מהעלויות לאיראן באמצעות מצור. כאן המצור הופך לאיום אסטרטגי, משום שבניגוד למלחמה צבאית, שעלויותיה ברורות ומיידיות לשני הצדדים, לחץ כלכלי יכול להשפיע בהדרגה ובשקט עמוק יותר על היכולת הלאומית ועל פרנסת החברה.
שעון החול של החלטת איראן
עם זאת, ההתפתחויות האחרונות חשפו גם עובדה חשובה: יש לדמות את החלטתה של איראן לשבור את המצור לשעון חול שמאגרו העליון מתרוקן על ידי דעת הקהל. הפרסום הנרחב של חדשות על המכליות, התגובות המקומיות ותשומת הלב התקשורתית הזרה הראו כי הציפייה לסיום המצור חרגה בהדרגה מרמת הדיון המקצועי והצבאי והפכה לדרישה ציבורית.
גל תקשורתי זה, גם אם אין פירושו הוצאת פקודה מבצעית, מראה כי ההקשר החברתי והפוליטי למהלך כזה מתחזק. במילים אחרות, בכל יום שהסגר נמשך ואין סיכוי ברור להסרתו, נפח המאגר העליון של שעון החול פוחת והמרחק לשעת האפס מצטמצם.
יש להתייחס לשעון חול זה ברצינות על ידי כל הגורמים; החל מארצות הברית, שהיא מתכננת ומיישמת הסגר, דרך המתווכים שממשיכים לדבר על הצורך במשא ומתן ובמתן סיכוי לדיפלומטיה, ועד למדינות האזור המאמינות שהן יכולות לנצל כלכלית את המצב הנוכחי.
וושינגטון והמתווכים; למי הזמן טוב?
דיפלומטיה יכולה להוביל רק לשינוי אמיתי במצב. אם משימתם של המתווכים מוגבלת להעברת מסרים, בקשת איפוק וקניית זמן, התוצאה המעשית שלה לא תהיה אלא ביסוס המצור. תהליך כזה לא רק שאינו מסייע בפתרון המשבר, אלא שהוא למעשה מנהל את הזמן לטובת ארצות הברית ולרעת איראן.
על המתווכים לדעת שההזדמנות לדיפלומטיה אינה בלתי מוגבלת. לא ניתן לצפות מאיראן לסבול את הסטטוס קוו ללא הגבלת זמן, במצב שבו יצוא הנפט והאינטרסים הכלכליים שלה מכוונים, רק בתקווה להבטחות פוליטיות. כל תוכנית דיפלומטית שלא תוביל להסרת המצור האמיתית תתמודד עם מציאויות חדשות ועם הזדמנויות מופחתות לתמרון פוליטי.
איחוד האמירויות הערביות וערב הסעודית; שותפת המצור אינה יכולה להישאר צופה.
אזהרה חמורה יותר מופנית לאיחוד האמירויות הערביות וערב הסעודית. שתי מדינות אלו אינן יכולות, מצד אחד, להיות מעורבות במשוואות התורמות באופן מעשי להמשך המצור ולהגבלת כושר הייצוא והחוסן של איראן, ומצד שני, לצפות להיות חסינות מהשלכותיו הביטחוניות והכלכליות.
איחוד האמירויות הערביות, המבקשת להרוויח כסף מהמצב הנוכחי באמצעות נתיבי הברחת נפט שונים, חייבת לדעת שניצול כלכלי של המצור האיראני, במיוחד אם הוא מלווה בהקלה על עקיפת ההגבלות ושיתוף פעולה ביישומו, לא יהיה מהלך חסר עלות. ערב הסעודית אינה יכולה, על ידי הסתמכות על צינור יאנבו והובלת נפט לים סוף, לעקוף באופן מעשי את ההגבלות של מיצרי הורמוז ובמקביל להישאר אדישה להשלכות הביטחוניות של מדיניות המצור.
המסר של טהרן חייב להיות ברור לחלוטין לריאד ולאבו דאבי: ביטחון אזורי הוא משוואה מחוברת. אף מדינה אינה יכולה להשתתף במצור הכלכלי של איראן, ליהנות מיתרונותיו, ובמקביל לצפות שביטחון נתיבי הייצוא שלה, תשתיות האנרגיה והאינטרסים הכלכליים שלה יישארו מחוץ למשוואה זו. השתתפות ישירה או עקיפה במצור תהפוך גם מדינות אלו לאחראיות לתוצאותיו.
שעת האפס; סוף הסבלנות האסטרטגית
הסוגיה העיקרית כעת אינה מתי תעזוב שיירת המכליות האיראנית או מהי האסטרטגיה של איראן לשבור את המצור; הבעיה היא שאף אחד לא צריך לדמיין את המצור הופך למציאות קבועה ללא עלות לאיראן. לטהרן יש גם את דרך הדיפלומטיה וגם את ההכנות הנדרשות לפעולה בשטח כדי לסיים את המצב הזה; אבל מה שבטוח הוא שהמשך הסטטוס קוו הופך לחבית אבק שריפה שעלולה להתפוצץ בקרוב ולהטיל את המצב באזור למצב בלתי צפוי.
טראמפ לא צריך לדמיין שהוא יכול לתקן את כישלונותיו הקודמים על ידי שינוי צורת המלחמה מצבאית לכלכלית. מתווכים לא צריכים לבלבל בין ההזדמנות המוגבלת לדיפלומטיה לבין עיכוב פעולות, ומדינות אזוריות לא צריכות לתעדף חישובים כלכליים לטווח קצר על פני שיקולי ביטחון לטווח ארוך.
שעון החול של המצור מגיע לאפס; ייתכן שהזמן המדויק עדיין לא ידוע, אך ההתפתחויות האחרונות הראו שהחולות הואצו. כולם צריכים להבין את המסר: המצור הוא המשך המלחמה, ואיראן לא תעמוד עוד מהצד.