החלטת ממשלת עיראק להפסיק את הטיסות האיראניות לשדות התעופה שלה, מבגדד ונג'ף ליעדים אחרים, נתפסת כניסיון לפייס את ארצות הברית וסותרת את עצמאות עיראק ואת עקרונותיה האסטרטגיים של התקרבות לשכנותיה ותפקיד חיובי בעניינים אזוריים. החלטה זו נתקלה בהתנגדות עממית ופוליטית נרחבת בתוך עיראק. בעוד שהיא עשויה להביא לבגדד רווחים כלכליים וביטחוניים לטווח קצר, היא עלולה בסופו של דבר להחליש את עצמאות עיראק, לאיים על הלכידות הפנימית שלה ולצמצם את תפקידה האזורי והעולמי. יתר על כן, היא סותרת בבירור את הסיסמאות והשאיפות שהציג עלי אל-זיידי באו"ם ואף עלולה להוביל לתבוסתן.
מגילת האו"ם: בדיקת המרחק בין סיסמה לפעולה
בין הנושאים העיקריים בנאומו של אל-זיידי באו"ם הייתה הצהרת עיראק על מחויבותה למגילת האו"ם ולעקרונותיה. הוא הדגיש כי ביטחון האומות ושמירה על השלום הם אחריות משותפת, כפי שנקבע במגילת האו"ם. דברים אלה נאמרים בתקופה שבה סנקציות חד-צדדיות של ארה"ב נגד מדינות רבות, כולל המצור האווירי והימי שהוטל על איראן, נחשבות להפרה של עקרונות מגילת האו"ם. אלנה דוהאן, הדווחת המיוחדת של האו"ם בנושא צעדים כפייתיים חד-צדדיים, הזהירה מפני ההשפעות וההשלכות של סנקציות אלה.
לכן, החלטת עיראק להשעות את הטיסות האיראניות, תחת לחץ אמריקאי, חורגת מהחלטה שלטונית גרידא וסותרת למעשה את העקרונות שאל-זיידי הדגיש בפורומים הבינלאומיים הגבוהים ביותר. כיצד ניתן לדבר על אחריות משותפת של מדינות בשמירה על ביטחון ושלום, ובמקביל נקיטת צעדים ליישום מדיניות של מצור ולחץ נגד מדינה שכנה? סתירה זו, יותר מכל דבר אחר, מטילה ספק באמינותן של הצהרותיה העולמיות של בגדד.
טרור: מי עמד לצד עיראק?
הניצחון על הטרור הוא אחד ההישגים שאל-זיידי ציין באו"ם. אך השאלה הבסיסית היא: כיצד הושג ניצחון זה? ומי עמד לצד עיראק בימים האפלים ביותר של המלחמה בטרור?
הטרור היה תוצר של המלחמה שהטילה ארצות הברית על עיראק, ותבוסתו לא הייתה אך ורק תוצאה של הקואליציה האמריקאית. הצו הדתי (פתווה) של הסמכות הדתית, ההתנגדות וההקרבות של הכוחות העיראקיים, ותמיכתן של מדינות כמו איראן ודמויות בולטות כמו השהיד סולימאני, כולם מילאו תפקיד מכריע בניצחון זה. לדברי כמה גורמים עיראקיים, ארצות הברית סיפקה מקלטים בטוחים לפעילות דאעש, ובמסווה של הקואליציה, הקימה מרכזי ריגול ישראליים בעיראק.
כעת, אם בגדד תבחר לשכוח את העבר כדי להשיג מטרות חולפות ותצטרף לשורות תומכי הטרור - כלומר, ארצות הברית - נגד מדינה שעמדה לצד עיראק במלחמתה בטרור, גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם האתיקה של העם העיראקי, עם הכרת התודה שלו ועם זיכרונו ההיסטורי. התוצאה היחידה של גישה זו תהיה שחיקת האמון בממשל המרכזי העיראקי ופגיעה בתשתיות החברתיות והאזוריות של המדינה.
אחדות לאומית ופיתוח: קורבנות הכניעה לוושינגטון
אל-זיידי מקשר בין האינטרסים הלאומיים העיראקיים ליחסיו עם ארצות הברית, כשהוא מדבר באו"ם על הרצון הלאומי והאחדות הנדרשים כדי להשיב את סמכותה של עיראק. בהקשר זה, הרצון הלאומי העיראקי מתבטא בעצמאות פוליטית וכלכלית, ביחסי אחווה עם מדינות האזור ובחיזוק קשרים דתיים ותרבותיים עם מדינות כמו איראן - לא בבגדד בעקבות מדיניות וושינגטון נגד שכנתה.
מעורבות במאבק להשפעה אמריקאית נגד איראן עשויה להביא לבגדד הישגים לטווח קצר, אך היא ללא ספק תתמודד עם גל של התנגדות עממית ופוליטית. חלק מהפלגים העיראקיים כבר קראו למועד אחרון לסיום השתתפות הממשלה במצור נגד איראן.
מצד שני, יישור זה עם ארצות הברית מחזק את האמונה הרווחת בקרב הזרמים הפוליטיים העיראקיים שוושינגטון, לאחר נסיגתה הצבאית, חוזרת לעיראק דרך דרך אחרת - כניסה דרך החלון לאחר יציאה דרך הדלת. מצב זה עלול להשפיע לרעה על החלטותיה של בגדד ועל מאמציה לבסס את ריבונותה ולממש את כוחותיה.
הגיאופוליטיקה של עיראק: נתיב לפיתוח דרך שכונות
נקודה מרכזית בנאומו של אל-זיידי לאומות המאוחדות הייתה התמקדותו בפיתוח יחסים כלכליים ופיתוחיים אסטרטגיים ובתפקידה של עיראק בכלכלה העולמית.
חזון זה כולל הגדלת ייצור הנפט הגולמי, פיתוח שדות גז ותעשיות פטרוכימיות, והרחבת צינורות אנרגיה ומסדרונות בין עיראק, טורקיה, ירדן וסוריה. עם זאת, השגת מטרות אלה בלתי אפשרית ללא עצמאות פוליטית וכלכלית והבנה מדויקת של יכולותיה הגיאופוליטיות וגבולותיה של עיראק.
נוכחותה של ארצות הברית על אדמת אמריקה - מדינה שחוסר האמון שלה במחויבויותיה באזור הוכח שוב ושוב, אפילו במהלך מלחמת יום כיפור, ואשר, בניגוד להסכם הביטחון של בגדד-וושינגטון, שמרה על שתיקה בנוגע להפרות המרחב האווירי העיראקי ולתוקפנות הישראלית - תהווה מכשול רציני לשאיפותיה הכלכליות של בגדד. בהתבסס על עקרון "ישראל תחילה", תוכניות אלה יעמדו בפני הגבלות בכל פעם שהן מתנגשות עם האינטרסים הישראליים, וארצות הברית תמנע בסופו של דבר את יישומן.
מצד שני, לגיאופוליטיקה העיראקית יש מגבלות ויכולות מסוימות, וחלק מהדרך להתגברות על מגבלות אלה קשורה לאיראן, כולל מיצרי הורמוז. איראן פעלה עד כה ברוח אחווה ותום לב כלפי עיראק, ומעבר ספינותיה דרך מיצרי הורמוז הוא ביטוי אחד לכך. לכן, השתתפותה של עיראק באיום על הביטחון הלאומי האיראני אינה יכולה להישאר ללא עונש, במיוחד לאור העובדה שגורמים פוליטיים וצבאיים איראניים הדגישו כי התגובה לפעולות כאלה ולמדינות אלה תהיה החלטית וללא תנאי.
עיראק חייבת להכיר במגבלותיה הגיאופוליטיות לפני קבלת החלטות כלשהן, משום שהשתתפות במצור על איראן פירושה למעשה סגירת נתיבים שאין להם תחליף. ארצות הברית, על ידי הטעיית עיראק, עלולה להגביר את הלחץ עליה ולשמור על הדומיננטיות הכלכלית והפוליטית שלה גם לאחר נסיגת כוחותיה.
בשנים האחרונות, עיראק ביקשה להפוך לשחקן פעיל באזור; עם זאת, לא ניתן להשיג מעורבות אזורית ללא אינטראקציה והתקרבות לשכנותיה. הסתמכות על כוחות חיצוניים לא תוביל את עיראק למעמדה הרצוי. מלחמת יום הכיפורים הוכיחה גם כי ניתן לקיים ביטחון אזורי רק באמצעות מעורבות עם מדינות שכנות, נסיגת ארה"ב מהאזור והתמודדות עם התוקפנות של הישות הציונית.
לכן, הפיכת עיראק למסדרון כלכלי ומרכז תחבורה, ומשחק תפקיד מתווך ומשא ומתן, אינם עולים בקנה אחד עם פעולה על אדמת אמריקה. גישה כזו עלולה לחשוף את עיראק לבידוד אזורי ובינלאומי, ובמקביל לשרת את מטרות ארצות הברית והישות הציונית - מטרות שהשפעותיהן כבר הורגשו על ידי חלק ממדינות ערב במהלך מלחמת יום הכיפורים.
כפי שהדגיש מסעוד פזקיאן באו"ם, הביטחון חייב להיות נגיש לכולם, אחרת כולם ישלמו את המחיר על חוסר הביטחון. באופן דומה, כפי שקבע הגנרל רזאאי, תחבורה אווירית חייבת להיות זמינה לכולם, אחרת מדינות האזור יישלמו תחבורה אווירית. המציאות היא שמדינות האזור חייבות להבין שאיראן, ולא ארצות הברית, היא זו שמעצבת את המשוואות האזוריות כיום. בחירת הדרך הנכונה תחזק את מעמדה של עיראק בעתיד האזור, אך משחק על אדמת אמריקה יגבה מחיר כבד על כל טעות בחישוב.
