מבין כלי התקשורת הבינלאומיים, מעטים הפרסומים הידועים כמו "האקונומיסט" בניתוח מגמות מאקרו עולמיות ובניסיון לשרטט את עתיד ההתפתחויות הפוליטיות והכלכליות. שבועון בריטי זה, שהחל להתפרסם בשנת 1843, הפך לאחד מכלי התקשורת האנליטיים המשפיעים ביותר בעולם במשך כמעט מאתיים שנה של פעילות.
המאפיין העיקרי של "האקונומיסט" הוא שהוא חורג מדיווח על אירועים ומנסה לגלות את הקשרים ביניהם. לדעת פרסום זה, מלחמה אינה רק סכסוך צבאי; היא יכולה גם לשנות את שוקי האנרגיה, הסחר העולמי, הביטחון התזונתי ואפילו את הפוליטיקה הפנימית של מדינות שונות. באופן דומה, למהפכה טכנולוגית עשויות להיות השלכות כלכליות, חברתיות וביטחוניות בו זמנית.
הסדרה השנתית "העולם שלפנינו" היא אחד התוצרים הידועים ביותר של פרסום זה. סדרה זו מתפרסמת בעריכתו של טום סטנדייג', סגן עורך "האקונומיסט", ומטרתה אינה לחזות את העתיד באופן סופי; אלא, היא עוסקת בזיהוי מגמות, סיכונים ונקודות מפנה שיכולות לעצב את השנה הקרובה. מהדורת 2027 של הסדרה מגיעה כאשר העולם מתמודד עם סדרה של משברים בו זמנית: מלחמה עם איראן, עתידה הלא ודאי של הפוליטיקה האמריקאית, תחרות בין מעצמות, לחצים פיננסיים, עליית הבינה המלאכותית והסיכונים הגוברים של שינויי האקלים. הדבר החשוב בדוח השנה אינו רק רשימת הנושאים, אלא הקשרים שהוא יוצר ביניהם.
עשרה סימנים לעולם משתנה
ה"אקונומיסט" הדגיש עשרה מגמות עיקריות לשנת 2027. עשר המגמות הללו, המאורגנות בתמונה אמנותית ויצירתית מאוד, הן:
תחילת המירוץ לרשת את טראמפ והאפשרות להגביר את פעולותיו השנויות במחלוקת בשנים האחרונות לנשיאותו
ההשלכות המתמשכות של מלחמת איראן והשיבושים בשוק האנרגיה ובביטחון התזונתי
האפשרות לקבוע שיא חדש להתחממות כדור הארץ
חששות גוברים לגבי בועת ההשקעות בבינה מלאכותית
התחזקותן של תנועות פופוליסטיות ימניות באירופה וחשיבותן של הבחירות בצרפת
לחץ גובר על שוק האג"ח והחוב הממשלתי
הרגישות הגיאופוליטית המתמשכת של טייוואן
התרחבות ההשפעות הכלכליות של תרופות להרזיה כמו אוזמפיק
הפחתת עלות הגישה לחלל ופיתוח פעילויות מסחריות במסלול סביב כדור הארץ
ולבסוף, דפוס הייצור והצריכה המשתנה בתעשיית הבידור ובהוליווד.
על פני השטח, עשרת הנושאים הללו נבחרים מתחומים שונים; אבל בשכבה התחתונה, כולם מצביעים על בעיה משותפת: המבנים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים של העולם משתנים בקצב שממשלות ומוסדות רבים אינם יכולים להסתגל אליו.
סוף הסדר העולמי המוכר ותחילתו של עידן של חוסר יציבות
אחד הנושאים החשובים ביותר שניתן לשאוב מדו"ח האקונומיסט הוא היחלשות יכולת החיזוי בפוליטיקה הבינלאומית. אולי הסמל החשוב ביותר למצב זה הוא מדיניות החוץ של ארה"ב תחת טראמפ. ניתוחו של סטנדייג' את האפשרות שטראמפ יהפוך ל"ציפור זועמת" ולא ל"ברווז צולע" חורג מתיאור הומוריסטי ומצביע על בעיה מבנית: אפילו התקרבות לסוף נשיאותו אינה בהכרח אומרת שההרפתקנות של טראמפ תפחת. הוא יוכל להמשיך ולהשפיע על מדיניות הפנים והחוץ של ארה"ב בשנותיו האחרונות בשלטון, מה שהופך את התחרות על יורשו לחלק ממורשתו הפוליטית.
נושא זה חשוב גם ברמה הבינלאומית. בעלות ברית של ארה"ב זקוקות ליציבות יחסית במדיניות וושינגטון לתכנון ביטחוני וכלכלי. כאשר החלטות הממשל האמריקאי יהפכו לכפופות מדי להתפתחויות פנים ולשיקולים פוליטיים לטווח קצר, בעלות ברית ייאלצו גם הן לשקול מחדש את חישוביהן. ואכן, אחת השאלות המרכזיות לשנת 2027 היא האם ארצות הברית תמשיך להיות מוכנה ומסוגלת למלא את תפקידה המסורתי בניהול הסדר הבינלאומי, או שמא העולם ינוע לעבר סדר מקוטע ורב-קוטבי יותר?
שאלה זו רלוונטית גם להתפתחויות באירופה. עלייתן של תנועות לאומניות ופופוליסטיות והבחירות לנשיאות צרפת עלולות להשפיע על הלכידות של האיחוד האירופי. אם שיתוף הפעולה בין פריז לברלין ייחלש, יכולתה של אירופה למלא תפקיד עצמאי בביטחון העולמי ובכלכלה עשויה להיות מוגבלת. לכן, הנושא אינו רק על החלפת ממשלות; מדובר בעתידם של המוסדות והבריתות שהיו עמודי התווך העיקריים של הסדר הבינלאומי בעשורים האחרונים.
מלחמת איראן בדו"ח האקונומיסט היא יותר ממשבר אזורי. חשיבותו של נושא זה טמונה בעובדה שהמפרץ הפרסי הוא אחת הנקודות הרגישות ביותר המחברות את הכלכלה העולמית למקורות אנרגיה ושרשראות אספקה. מצר הורמוז אינו רק נתיב למכליות נפט. גם הובלת גז, פטרוכימיקלים וחומרי גלם לייצור דשנים תלויה בנתיב זה. על פי אזהרת ה-FAO מספטמבר 2026, כ-20 עד 30 אחוזים מהדשנים הכימיים הנסחרים בעולם עוברים דרך מצר הורמוז. מסיבה זו, שיבושים במסלול זה עלולים לעבור משוק האנרגיה לחקלאות ולביטחון תזונתי.
חשיבותה של סוגיה זו מתבררת עוד יותר כאשר אנו מציבים אותה בהקשר של משברים כלכליים אחרים. עליית מחירי האנרגיה עלולה להעלות את עלויות הייצור וההובלה; עליית מחירי הדשנים עלולה להפחית את הייצור החקלאי, ובסופו של דבר להעביר את לחצי האינפלציה לצרכנים. זה מה שניתן לכנות גלובליזציה של תוצאות המלחמה. בכלכלה המקושרת של ימינו, משבר צבאי באזור מסוים יכול להשפיע על מחירי המזון, עלויות הייצור התעשייתי ועל המדיניות המוניטרית במדינות רחוקות.
הכלכלה העולמית תחת מצור מסיכונים חדשים, בינה מלאכותית ותפיסת הכוח המשתנה
אחת האזהרות החשובות ביותר של "האקונומיסט" נוגעת לשוק האג"ח ולמצב הפיננסי הממשלתי. החוב הציבורי הגובר, הוצאות הביטחון, לחצים מצד אוכלוסייה מזדקנת והשקעות מסיביות בתשתיות טכנולוגיות העמידו ממשלות גדולות תחת לחץ פיננסי הולך וגובר. במצב כזה, תשואות אג"ח עולות עלולות להעלות את עלות המימון עבור ממשלות, חברות ומשקי בית. זה חשוב במיוחד אם האינפלציה הנגרמת ממשברי אנרגיה תימשך. דו"ח קרן המטבע הבינלאומית מאוקטובר 2026, בעודו מספק תחזית צמיחה כלכלית עולמית, הזהיר גם מפני הפגיעות הפיננסית של ממשלות והסיכונים הנשקפים מחוב ציבורי.
אך נקודה אנליטית חשובה יותר היא הקשר בין מצב זה להשקעות בבינה מלאכותית. חברות טכנולוגיה זקוקות להון עצום כדי להרחיב מרכזי נתונים, לקנות שבבים ולספק חשמל. חלק משמעותי מהשקעות אלו מתבצע גם באמצעות הלוואות וחוזים פיננסיים ארוכי טווח. אם הריביות יישארו גבוהות או שהרווחים הצפויים של החברות לא יתממשו, קיימת אפשרות לתיקון חד בהערכות השווי. מצב זה מזכיר את בועת הדוט-קום של סוף שנות ה-90, אם כי אין לפרש זאת כזלזול בעקרון טכנולוגיית הבינה המלאכותית. למעשה, ייתכן שמדובר בטכנולוגיה מהפכנית באמת, אך חלק מההשקעות סביבה בוצעו בצורה אופטימית מדי. הבחנה זו חשובה בניתוח עתיד הכלכלה העולמית.
דו"ח האקונומיסט, בצדק, אינו רואה בבינה מלאכותית טכנולוגיה חדשה בלבד. היא הופכת בהדרגה למרכיב מרכזי בכוחן הכלכלי, הצבאי והפוליטי של מדינות. התחרות על שבבים מתקדמים, מרכזי נתונים, חשמל ושרשראות אספקה טכנולוגיות מראה כי כוח עולמי אינו נמדד עוד רק על ידי אינדיקטורים מסורתיים כמו תוצר מקומי גולמי או כוח צבאי. מדינה שיכולה לבנות תשתית מחשוב אמינה, ידע טכני ושרשראות אספקה תהיה במצב שונה בכלכלת העתיד.
עם זאת, יש צד נוסף לבינה מלאכותית: תלות כלכלית וביטחונית גוברת בתשתיות שבבעלות מספר מוגבל של מדינות וחברות. דבר זה עלול להפוך את התחרות הטכנולוגית לסוגיה של ביטחון לאומי. במקביל, התפשטות הבינה המלאכותית תשנה גם את עתיד התעסוקה. למרות שאין עדיין עדויות להרס נרחב של מקומות עבודה בכלכלת ארה"ב כולה, השינוי בדרישות המיומנויות והצמצום בהזדמנויות הכניסה למקצועות מסוימים הוא משמעותי. מנקודת מבט זו, האתגר העיקרי עבור מדינות אינו רק פיתוח הטכנולוגיה; חשוב גם להיות מסוגלים לנהל את השלכותיה החברתיות והכלכליות.
איראן על מפת העולם 2027: יותר מקובץ אזורי
בין עשרת הצירים של הדו"ח השנה, לאיראן יש מקום מיוחד. זאת לא רק בגלל חשיבות המלחמה והשלכותיה הישירות; אלא גם משום שההתפתחויות באיראן יכולות להשפיע על מספר משתנים מרכזיים בכלכלה ובפוליטיקה הבינלאומית.
ראשית, ביטחון מיצרי הורמוז ועתיד שוק האנרגיה. כל שיבוש מתמשך במסלול זה ישפיע לא רק על מדינות המייצרות וצורכות נפט וגז, אלא גם על שוקי התחבורה, ביטוח ימי ותעשיות התלויות בחומרי גלם פטרוכימיים.
שנית, סוגיית הביטחון התזונתי. הקשר בין אספקת דשנים כימיים, עלות האנרגיה והייצור החקלאי מראה כי השלכות משבר המפרץ הפרסי יכולות להתפשט לחוות ולשולחנות משקי בית במדינות רחוקות.
שלישית, עתיד הסדרי הביטחון האזוריים. המלחמה והשלכותיה עלולות להשפיע על יחסי איראן עם מדינות ערב, טורקיה, ישראל, ארצות הברית, רוסיה וסין. איזה סוג של הסדרי ביטחון יתגבשו לאחר סיום הסכסוך תהיה שאלה מרכזית בשנה הבאה.
מנקודת מבט זו, איראן אינה רק סוגיה אזורית בדו"ח של האקונומיסט; היא גם משתנה המשפיע על עתיד האנרגיה, הכלכלה והביטחון הבינלאומי. הדבר חשוב במיוחד עבור שכנותיה של איראן וכלכלות התלויות בנתיבי האנרגיה של המפרץ הפרסי. לדוגמה, מדינות המפרץ, טורקיה, אזרבייג'ן ואפילו כלכלות אירופה עשויות להיות מושפעות מההתפתחויות באזור זה בדרכים שונות.
האם תחזיות האקונומיסט אמינות?
תשומת הלב הנרחבת לסדרת "העולם קדימה" נובעת בחלקה מההנחה שתחזיות האקונומיסט בדרך כלל קרובות מאוד למציאות. עם זאת, כדי להעריך טענה זו באופן מדעי, יש להבחין בין חיזוי, בניית תרחישים וניתוח מגמות. חלק חשוב מעבודתו של האקונומיסט הוא למעשה זיהוי מגמות שסימניהן כבר ניכרים בכלכלה ובפוליטיקה העולמית. לדוגמה, אזהרה מפני חוב ממשלתי עולה או תחרות טכנולוגית בין ארצות הברית לסין אינה ניבוי של אירוע לא ידוע; זהו ניתוח של ההשלכות של מגמות קיימות.
כדי למדוד במדויק את הצלחתו של פרסום זה, יש לבחון באופן קבוע את כל התחזיות השנתיות שלו, כולל אלו שלא התגשמו. אי אפשר פשוט לבחור תחזיות מוצלחות ולשפוט את האמינות הכוללת של כלי תקשורת על סמךן. מצד שני, "האקונומיסט" אינו עצמאי מהנחות היסוד האינטלקטואליות שלו. הטייתו לכיוון כלכלת שוק ומוסדות ליברליים יכולה להשפיע על האופן שבו הוא מפרש התפתחויות מסוימות. לכן, יש לקרוא את דוחותיו לצד ניתוחים ממרכזי מחקר אחרים וממקורות בינלאומיים. הערך העיקרי של סדרה זו צריך לראות מעל לכל בכוחה לזהות מגמות חשובות, לחבר יחד משתנים לכאורה שאינם קשורים, ולשאול את השאלות הנכונות לגבי העתיד.
דו"ח "עולם קדימה 2027" מצייר תמונה של עולם שבו שום משבר אינו מוגבל לגבולותיו הגיאוגרפיים או הזמניים. מלחמה עם איראן עלולה להשפיע על ביטחון המזון; משבר אנרגיה עלול להזין אינפלציה; אינפלציה גוברת עלולה להפוך את השווקים הפיננסיים לפגיעים; ותחרות טכנולוגית עלולה לשנות את מאזן הכוחות בין מדינות.
אולי המסר החשוב ביותר של הדו"ח הוא שהעולם עובר תקופה שבה לא ניתן עוד להסתמך בקלות על הנחות מסורתיות לגבי יציבות פוליטית, ביטחון כלכלי ויכולת חיזוי של יחסים בינלאומיים. במצב כזה, כוחן של מדינות לא יהיה תלוי אך ורק במשאבי הטבע שלהן, בכוחן הצבאי או בגודלן הכלכלי; אלא גם היכולת להסתגל לשינויים, לנהל משברים ולקבל החלטות תחת אי ודאות תהפוך לגורם קריטי.
מנקודת מבט זו, 2027 תהיה שנה שתבחן את יכולתן של ממשלות ומוסדות בינלאומיים לנהל עולם שמשבריו קשורים זה בזה יותר מאי פעם, ולא שנה שבה תחזית ספציפית מתגשמת.