הסכסוך בין ממשלת עיראק לבין כמה תנועות פוליטיות שיעיות וקבוצות התנגדות נחשב לאחד האתגרים הפוליטיים והביטחוניים החשובים ביותר במדינה בשנת 2026. מוקד העימות העיקרי הוא סוגיית בקרת הנשק, גבולות סמכות הממשלה ומעמדן של קבוצות ההתנגדות במבנה הפוליטי והביטחוני של עיראק.
בחודשים האחרונים ניסה ראש ממשלת עיראק, עלי אל-זיידי, ליישם את מדיניות ריכוז הנשק בידי הממשלה ולאלץ קבוצות חמושות מחוץ לפיקוד ישיר של הממשלה לציית למבנה הרשמי של הכוחות המזוינים. גישה זו נתקלה בהתנגדות מצד כמה קבוצות התנגדות, ובמיוחד כתאעיב חיזבאללה ותנועת נוג'בה. קבוצות אלו סבורות כי נוכחותם של כוחות זרים ואיומי ביטחון אזוריים עדיין מצדיקים את הצורך לשמור על יכולות ההגנה של ההתנגדות. לעומת זאת, הממשלה מדגישה כי החלטות בנוגע למלחמה ושלום צריכות להתקבל על ידי המוסדות הרשמיים של המדינה.
סכסוך זה אינו רק נושא צבאי, אלא גם שורשים פוליטיים וכלכליים. חלק מהקבוצות השיעיות מודאגות מכך שהגבלת כוחה הצבאי של ההתנגדות תפחית את השפעתן הפוליטית ותחליש את מעמדן במשוואות הפנימיות של עיראק. מצד שני, ממשלת עיראק מתמודדת עם לחץ אמריקאי וחששות מהתפשטות המתחים האזוריים ומנסה ליצור יחסים מאוזנים עם גורמים זרים.
ניתן לומר כי עתיד הסכסוך תלוי ביכולתה של הממשלה ליצור איזון בין סמכות הריבונות הלאומית, דרישות התנועות השיעיות ותפקידן של קבוצות ההתנגדות. כל פעולה חפוזה עלולה להעמיק את הקרע בתוך החזית השיעית העיראקית; מצד שני, הגעה להסכם פוליטי ומשפטי עשויה לסלול את הדרך לשמירה על יציבותה של עיראק ולמניעת הפיכת סכסוכים פוליטיים למשבר ביטחוני.
אסגר זאר, מומחה לענייני המזרח התיכון, דן בסכסוך בעיראק בראיון לעיתון נור ניוז:
מהו שורש הסכסוך בין ראש ממשלת עיראק לקבוצות ההתנגדות, ומתי סכסוך זה החמיר?
כדי לבחון סוגיה זו, עלינו לשים לב לסדרת ההתפתחויות הפוליטיות והביטחוניות בעיראק בשנים האחרונות. לאחר נפילת משטר סדאם, ובמיוחד במהלך המאבק בדאעש, קבוצות ההתנגדות העיראקיות הפכו לאחד השחקנים הביטחוניים והפוליטיים החשובים ביותר במדינה. לצד הכוחות העיראקיים הרשמיים, קבוצות אלו מילאו תפקיד יעיל בהתמודדות עם איומי טרור וצברו בהדרגה יכולות מבצעיות, ארגוניות ונשקיות משמעותיות.
בשנים האחרונות, ממשלות עיראקיות שונות ניסו לשלב כוחות אלו במבנה ההגנה הרשמי של המדינה, ובמיוחד בכוחות הגיוס העממי (PMF). עם זאת, סוגיית הפיקוד, העצמאות המבצעית והמעמד הפוליטי של קבוצות ההתנגדות נותרה נושא שנוי במחלוקת.
תחת הממשל הנוכחי, נושא זה נכנס לשלב קריטי יותר עקב לחצים חיצוניים, ובמיוחד מדיניות ארה"ב. נראה שוושינגטון רוצה שהממשלה העיראקית תפעיל שליטה רבה יותר על הפעילות הצבאית של קבוצות אלו ותמנע הקמת כל יכולת צבאית עצמאית שעלולה להשפיע על האינטרסים של ארצות הברית ובעלות בריתה באזור.
איזו השפעה הייתה לביקורו של ראש ממשלת עיראק בארצות הברית על הסלמת הסכסוכים עם קבוצות ההתנגדות?
יש לבחון את ביקורו של ראש ממשלת עיראק בארצות הברית בהקשר של היחסים המורכבים בין בגדד לוושינגטון. לעיראק עדיין יש קשרים כלכליים ופיננסיים חשובים עם המערכת הפיננסית הבינלאומית, ובמיוחד עם ארצות הברית. נושא הכנסות הנפט, הגישה למשאבי מטבע חוץ, עסקאות בנקאיות ושיתוף פעולה כלכלי הם בין הכלים שיכולים למלא תפקיד מכריע ביחסים בין שתי המדינות.
מטבע הדברים, לארצות הברית יש יכולות אלה להשפיע על החלטות ממשלת עיראק. למרות שאי אפשר להצהיר הצהרה חד משמעית לגבי ההסכמים הסודיים בין שני הצדדים ללא מסמכים מהימנים, ייתכן שסוגיית השליטה בקבוצות חמושות והגבלת פעילויות ההתנגדות הייתה אחד הצירים החשובים בשיחות בין שתי המדינות.
אני מאמין שוושינגטון מנסה להשתמש בתלות הכלכלית והפיננסית של עיראק כדי לשנות בהדרגה את מאזן הכוחות בתוך המדינה; כך שממשלת בגדד תאמץ מדיניות התואמת יותר את הדרישות האמריקאיות בנושא קבוצות ההתנגדות.
מדוע ארצות הברית שמה דגש כה רב על הגבלת קבוצות ההתנגדות בעיראק?
לעיראק מעמד גיאופוליטי רגיש מאוד. מצד אחד, היא גובלת עם הרפובליקה האסלאמית של איראן ומצד שני, היא מחוברת לערב הסעודית, ירדן, סוריה ואזור המפרץ הפרסי. מיקומה הגיאוגרפי של עיראק בסמוך לשטחים הכבושים ולנתיבי תקשורת אזוריים הכפיל גם הוא את חשיבותה הביטחונית.
מנקודת מבט אמריקאית, נוכחותן של קבוצות התנגדות חזקות בעיראק עלולה להשפיע על המשוואות הצבאיות והביטחוניות של וושינגטון ובעלות בריתה. במיוחד במצב בו גברו המתיחות האזוריות וחזיתות התנגדות שונות פעילות בלבנון, תימן וחלקים אחרים של האזור, היכולת המבצעית של הקבוצות העיראקיות הופכת לחשובה במיוחד עבור ארצות הברית.
מסיבה זו, נראה שאחת המטרות האסטרטגיות של ארצות הברית היא להגביל את הכוח הצבאי העצמאי של קבוצות אלה ולהבטיח את ביטחון בסיסיה ואינטרסיה בעיראק ובאזור.
האם ארצות הברית מבקשת ליישם מודל דומה ללבנון עבור קבוצות ההתנגדות העיראקיות?
נראה שיש קווי דמיון בין מדיניות ארה"ב כלפי חיזבאללה בלבנון לבין קבוצות ההתנגדות העיראקיות. בלבנון, וושינגטון ניסתה להפוך את נושא פירוק הנשק של חזבאללה לאחד הצירים המרכזיים במשוואות הפנימיות של המדינה באמצעות לחצים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים. כעת, קיים גם חשש שארה"ב רוצה להשתמש ביכולתה של הממשלה המרכזית העיראקית כדי להפעיל לחץ דומה על קבוצות ההתנגדות במדינה.
כמובן, המצב בעיראק שונה מזה של לבנון. בעיראק, לקבוצות ההתנגדות מעמד חברתי, פוליטי וארגוני שונה, וחלק מכוחותיהן פועלים במסגרת כוחות הגיוס העממי ומבנה הביטחון הרשמי של המדינה. לכן, כל פעולה לחיסול או להחלשת קבוצות אלו תתמודד עם סיבוכים גדולים יותר.
האם ייתכן שארה"ב תכין את הקרקע לעימות צבאי עם קבוצות ההתנגדות על ידי הפעלת לחץ על הצבא העיראקי?
זוהי אחת הדאגות החמורות במצב הנוכחי. אם לא ינוהלו חילוקי דעות פוליטיים באופן רציונלי והממשלה תרצה לפתור את סוגיית הנשק בגישה עימותית, קיימת אפשרות להגברת המתיחות הביטחונית.
כמובן, יש לציין כי הצבא העיראקי וכוחות ההתנגדות שיתפו פעולה רבות במאבק נגד דאעש בשנים האחרונות, וחלק משמעותי מכושר ההגנה של המדינה נוצר באמצעות שיתוף פעולה זה. לכן, הפיכת קבוצות אלו לצדדים מנוגדים עלולה לגרום נזק בלתי הפיך לביטחון הלאומי של עיראק.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם לחלוטין מהאפשרות של לחצים ביטחוניים ואף התקפות צבאיות אמריקאיות על עמדות של חלק מקבוצות ההתנגדות. תרחיש כזה עלול להוביל לתגובה מצד קבוצות ההתנגדות ולהכניס את עיראק למשבר ביטחוני מורכב.
מהי משמעות השתיקה או העמדה של הרשות העליונה העיראקית בסכסוכים אלה?
הרשות השיעית העליונה בנג'ף תמיד הייתה אחד הגורמים החשובים ביותר המשפיעים על יציבותה הפוליטית והחברתית של עיראק. האייתוללה סיסתאני הראה בזמנים שונים כי שמירה על עצמאותה של עיראק, מניעת התערבות זרה ושמירה על אחדות לאומית הן בעלות חשיבות מהותית עבורו.
בנסיבות כאלה, יש להבחין בין תמיכה בריבונות המשפטית של הממשלה לבין תמיכה במדיניות של לחץ זר. מטבע הדברים, אף אחד מהזרמים הפוליטיים והדתיים העיראקיים אינו מעוניין להפוך סכסוכים פנימיים לכלי להשגת מטרות אמריקאיות. חוסר התמיכה מצד המרג'עית בגישה עימותית עלול לשלוח מסר פוליטי חשוב לממשלת בגדד, במיוחד אם גישה זו תוביל להסלמה בסכסוכים בין הכוחות השיעים.
מהו המסר של נסיעת המפקדים האיראנים לבגדד וההתייעצויות עם קבוצות ההתנגדות?
בשל יחסיה הפוליטיים, הביטחוניים וההיסטוריים עם עיראק, איראן עוקבת באופן טבעי אחר ההתפתחויות במדינה זו ברגישות. מנקודת מבט זו, ניתן להעריך התייעצויות בין פקידים איראנים, ממשלת עיראק וקבוצות ההתנגדות כדרך למנוע הסלמה של סכסוכים ולנהל מתחים קיימים. מצד אחד, טהרן מדגישה את הצורך לשמור על יחסי ידידות עם הממשלה המרכזית של עיראק, ומצד שני, היא רואה בקבוצות ההתנגדות חלק חשוב במשוואות הפוליטיות והביטחוניות של האזור.
לכן, אחת המטרות החשובות ביותר של התייעצויות דיפלומטיות יכולה להיות יצירת הבנה כלשהי בין ממשלת בגדד לקבוצות ההתנגדות; הבנה שתוך שמירה על ריבונות עיראק, תמנע מסכסוכים פנימיים להפוך לסכסוך צבאי. כמובן, כל ידיעה על פרטי פגישות והסכמים צריכה להיבחן על סמך מידע רשמי ומקורות אמינים.
כיצד ניתן לנהל סכסוכים אלה ואילו תרחישים צפויים לעיראק?
לדעתי, עתיד הסוגיה תלוי באופן שבו ממשלת עיראק מתמודדת עם קבוצות ההתנגדות ובמידה שבה החלטות בגדד מושפעות מלחצים חיצוניים. הפתרון העיקרי הוא דיאלוג פוליטי והגעה להסכם לאומי. ממשלת עיראק חייבת להיות מסוגלת להכיר בעמדתן של קבוצות ההתנגדות ובתפקידן בביטחון הלאומי של המדינה תוך שמירה על סמכותה המשפטית. בתמורה, קבוצות ההתנגדות חייבות לתעדף פתרונות פוליטיים ומשפטיים במסגרת האינטרסים הלאומיים של עיראק ובהינתן הצורך לשמור על יציבות המדינה.
אם ממשלת עיראק רוצה לפתור את הסוגיה הזו תחת לחץ אמריקאי וללא הסכם פנימי, הסבירות להסלמה של סכסוכים ואף סכסוכים פנימיים תגדל.
מצד שני, אם וושינגטון תחשוב שהיא יכולה להשיג את אותה תוצאה בעיראק באמצעות שימוש בכלים כלכליים ולחץ פוליטי כפי שהשיגה בלבנון, היא עלולה להיתקל בהתנגדות קשה מצד זרמים פוליטיים וחברתיים עיראקיים.
מה שאנו עדים לו בעיראק כיום אינו רק סכסוך בין ראש הממשלה לכמה קבוצות חמושות; אלא שהסוגיה העיקרית היא התחרות על עתיד מבנה הכוח, עצמאות קבלת ההחלטות הפוליטיות והביטחוניות של עיראק, ומקומה במשוואות האזוריות.
לסיכום, עיראק לא צריכה להפוך לבמה ליישוב חשבונות בין מעצמות זרות. כל הסכם על עתיד קבוצות ההתנגדות חייב להיגבש במסגרת דיאלוג לאומי, החוקה והאינטרסים של העם העיראקי. אחרת, קיים סיכון שהבדלים פוליטיים יהפכו למשבר ביטחוני ולפילוג עמוק בחברה העיראקית.