התפתחות משמעותית בפוליטיקה הבריטית היא אינדיקציה ברורה לשינוי העולמי בנושא הפלסטיני, ומעלה אותו מדאגה שולית לדאגה מרכזית בהקשר של ההתפתחויות הפוליטיות העולמיות. מפלגת הירוקים הבריטית, אשר בשנת 2024 תיארה את המשטר הציוני כאפרטהייד, אישרה בוועידה השנתית שלה בברייטון, ברוב של 1,022 מול 813 קולות, הצעה, שהגדירה את הציונות כ"פרויקט פוליטי וגזעי" וקראה להתייחס אליה כמו לצורות אחרות של גזענות.
על פי ה"גרדיאן", הצעה זו הועלתה להצבעה ביוזמת קבוצת "ירוק לפלסטין" וכעת הפכה למדיניות הרשמית של המפלגה הירוקה באנגליה ובוויילס. ההצעה "הציונות היא גזענית" מאשרת גם כי הציונות היא גזענית מטבעה משום שהיא מאמינה בעליונות של קבוצה גזעית אחת על חשבון קבוצות אחרות. למרות שמנהיגי הישות הציונית מנסים להציג התפתחות זו כהפגנת כוח נגד תומכי פלסטין באמצעות תגובות קשות, המציאות היא שאירוע זה מייצג הישג נוסף של ההתנגדות בגלובליזציה של המטרה הפלסטינית ועדות נוספת לבידודה הגוברת של הישות הציונית. זוהי התפתחות אשר בו זמנית מגבירה את האחריות העולמית להטיל דין וחשבון על מנהיגי האפרטהייד הציוניים ותומכיהם ולהענישם.
מפלישת אל-אקצא למלחמת הרמדאן: פלסטין חוזרת לזירה הבינלאומית
הדרתה של פלסטין מההתפתחויות הגלובליות והניסיונות למחוק אותה מהמפה היו זה מכבר חלק מגישתה של הישות הציונית ובעלות בריתה. מפות של מערב אסיה נטולות פלסטין פורסמו שוב ושוב. עם זאת, פלישת אל-אקצא בשנת 2023 סימנה את תחילתה של חזרתה של פלסטין לאור הזרקורים העולמי. מלחמת שנים עשר הימים, מלחמת הרמדאן ופשעי הישות הציונית וארצות הברית, יחד עם ההתנגדות המקיפה של העם האיראני וחזית ההתנגדות, חיזקו את מעמדה של פלסטין בזירה הבינלאומית.
חזרה זו באה לידי ביטוי תחילה ברחובות באמצעות הפגנות ומחאות עממיות, לאחר מכן התרחבה לאוניברסיטאות, חגיגות ופסטיבלי אמנות, וכעת הגיעה לזירה הפוליטית ולבחירות. תנועות ודמויות פוליטיות רבות, אפילו בחברות אירופאיות ואמריקאיות, מאמצות עמדות אנטי-ציוניות במרדף אחר דעת הקהל והקולות. ניצחונם של מועמדים אנטי-ציונים בארצות הברית והקבלה העולמית של עמדותיהן של מדינות כמו ספרד ואירלנד הם חלק משינוי זה.
כיום, אפילו אנגליה, שסללה את הדרך להקמת הישות הציונית, הפכה לבמה לשינוי זה. ממפלגת הירוקים ועד ברנהאם, ראש הממשלה ומנהיג הלייבור, שעברו לבקר את בניית ההתנחלויות ולהביע דאגה לסבלם של תושבי עזה כדי לזכות בתמיכה עממית ולמתן את המחאות הנובעות מהמשבר הכלכלי. טראמפ וואנס, שקראו בעבר "ישראל תחילה", מנסים כעת להתרחק מהלובי הציוני. אלה חלק מההישגים מאז הפריצה למסגד אל-אקצא ומלחמת יום כיפור, שהחזירו את פלסטין לחזית האירועים העולמיים.
בידוד שאין לטעות בו
מנהיגי הישות הציונית, שדיברו בעבר על "ישראל הגדולה" וטענו להשפעה עצומה בכל היבשות, מתמודדים כעת עם בידוד עולמי שאין להם ברירה אלא להכיר בו. בידוד זה הגיע לנקודה שבה אפילו נתניהו עצמו תהה בכעס מדוע העולם עומד נגד משטר זה ואינו נוקט פעולה נגד איראן.
תנועת החרם נגד ישראל לא הוגבלה לרמה החברתית; החרם על מתנחלים וחלקים מתשתיות הכיבוש התרחב גם לאיחוד האירופי. בכינוס העצרת הכללית של האו"ם השנה יצאו גם 77 משלחות מהאולם במהלך נאום נתניהו, כאשר מדינות רבות התמקדו בהתמודדות עם מדיניות המשטר. בארצות הברית, חלק ניכר מדעת הקהל דוחה את המשך יחסי ארצם עם הישות הציונית.
בידוד עולמי זה בא לידי ביטוי גם בתוך המשטר עצמו, החל מהסלמה של מחאות נגד מדיניותו של נתניהו, שעלולה להתברר כיקרה בבחירות, ועד להדגשת טענות ביטחוניות בנוגע לסוגיות כמו פלידובאי ונברפורד כדי להסוות את עומק הבידוד הפוליטי והחברתי.
התנגדות: הגורם המכריע לשינוי המשוואה ולסיום חסינותם של התוקפים
לב העניין הוא שהגישה הגלובלית לפלסטין והבידוד של הישות הציונית, שהגיעה כעת אף למפלגות הפוליטיות הבריטיות, אינם תוצר של דיפלומטיה פייסנית, אלא פרי התנגדות פלסטינית ואזורית. עשרות שנים של ויתורים ושתיקה בנוגע לכיבוש רק הגדילו את העלויות ושחקו את זכויות הפלסטינים, בעוד שההתנגדות, למרות הפסדיה האנושיים והחומריים הכבדים, סללה את הדרך לשינוי זה.
כיום, הפלסטינים ועמי האזור מבינים שזכויותיהם לא יושגו באמצעות הבטחות כמו "שלום המזרח התיכון" ו"שלום טראמפ", אלא באמצעות עמידה איתנה והתנגדות. עם זאת, המערב אינו יכול לפטור את עצמו מאחריות לעשרות שנים של תמיכה וחימוש הישות הציונית והשתתפות בפשעיה, מפלסטין ועד איראן, על ידי שינוי עמדותיו לאחר שיהיה מאוחר מדי.
ארצות הברית, תנועות פוליטיות וממשלות בריטיות, ואפילו האיחוד האירופי, אינם יכולים להיות שותפים לפשעי הישות הציונית ולאחר מכן לדרוש, באמצעות עמדות פוליטיות שונות, את הגנה על האינטרסים שלהן במערב אסיה ובעולם האסלאמי, או לצפות ליהנות מחסינות במצרי הורמוז. יש להטיל עליהם דין וחשבון על תפקידם בפשעים אלה.
כיום, הקהילה הבינלאומית והמוסדות הבינלאומיים נושאים באחריות למלא את חובותיהם כלפי העם הפלסטיני לאחר עשרות שנים של סבל. בעודם ממלאים את חובותיהם כלפי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, עליהם גם להטיל דין וחשבון על מנהיגי הישות הציונית ותומכיה. העולם נכנס לעידן חדש; עידן שבו משטר האפרטהייד הציוני ותומכיו לא צריכים ליהנות מעונש. התחמקות מאחריות כלפי התוקפן תסלול את הדרך למלחמות וסכסוכים נוספים, משום שאי אפשר, מצד אחד, לשתוק נוכח הכיבוש והתוקפנות, ומצד שני, לצפות שהעמים הסובלים לא יתנגדו.
דפוס ההסתערות על מסגד אל-אקצא ומלחמת הרמדאן הוכיחו כי אל מול הכובש והתוקפן הציוני-אמריקאי, התנגדות וכינון ביטחון יכולות לשנות את המשוואות ולהחזיר את מהלך האירועים לידי האומות ששילמו את מחיר הכיבוש והתוקפנות במשך שנים.
