תבוסת הרפובליקנים בבחירות האמצע בקונגרס האמריקאי והפסד הרוב בשני הבתים לדמוקרטים העלו שאלה חשובה לגבי עתיד מלחמת איראן-ארה"ב: האם טראמפ ינוע להסלמת העימות הצבאי עם איראן כדי לפצות על תבוסתו הכבדה בתחום הפוליטיקה הפנימית, או להיפך, האם האילוצים הפוליטיים החדשים ידחפו אותו להפחתת המתיחות ולמצוא דרך לצאת מהמלחמה?
התשובה לשאלה זו, במקום להסתמך אך ורק על הערכה אישית של דונלד טראמפ, דורשת בחינה בו זמנית של מספר משתנים; כולל התחרות הפנים-מפלגתית של הרפובליקנים בבחירות לנשיאות 2028, האפשרות לפתוח בהליכים פיקוחיים ומשפטיים נגד ממשל טראמפ, היחלשות מעמדו הבינלאומי של נשיא ארה"ב, מצבו הפוליטי של נתניהו בישראל, וחשוב מכל, העלויות וההשלכות הבלתי צפויות של כניסה מחודשת למלחמה עם איראן.
שני תרחישים: הסלמת המלחמה או חיפוש דרך מוצא?
בתרחיש הראשון, קבוצה, המסתמכת על תכונות אישיותו של טראמפ, ובמיוחד על הנרקיסיזם שלו, רגישותו הקיצונית לתבוסה ורצונו להשוויץ בכוחו, מרמזת שהוא ינקוט פעולה מסוכנת נגד איראן כדי לפצות על המכה האלקטורלית ולבנות מחדש את תדמית הסמכות שלו. לפי תפיסה זו, התבוסה בבחירות יכולה, במקום לרסן את התנהגותו של טראמפ, להיות תמריץ להשוויץ בכוח צבאי ולהסיט את מוקד דעת הקהל ממשבר פנימי למשבר חיצוני. יש המנתחים גם את דבריה של הילרי קלינטון על האפשרות של תגובה בלתי צפויה של טראמפ לתבוסה באותה מסגרת.
עם זאת, התרחיש השני מדגיש מציאות שונה: למרות שניסיונו להציג דמות חזקה ובלתי ניתנת לשינוי, טראמפ בדרך כלל שם לב לחישוב האינטרסים האישיים והפוליטיים שלו בקבלת החלטות יקרות. מנקודת מבט זו, התבוסה האלקטורלית לא תהיה תמריץ למלחמה חדשה, אלא אזהרה מפני העלייה בעלויותיה. טראמפ עומד כעת בפני קונגרס עם רוב בשני הבתים המוחזק על ידי יריבו הפוליטי, מה שעלול להפוך את השנתיים האחרונות לנשיאותו לתקופה של חקירות, מאבקים פוליטיים ומגבלות ביצועיות.
כמובן, אף אחד מהתרחישים אינו ודאי. השאלה המרכזית היא האם האינטרסים האישיים והפוליטיים של טראמפ יתיישרו עם כניסה מחודשת למלחמה, או שמא הוא ינוע לעבר ריסון המתח ומציאת דרך לסיים אותו.
מרוץ 2028; פילוג במחנה הרפובליקני
אחד המשתנים החשובים ביותר שאסור להתעלם מהם בניתוח עתיד המלחמה הוא תחילתם המוקדמת של מרוצים פנים-מפלגתיים לבחירות לנשיאות 2028. הצהרותיו של ג'יי.די. ואנס, סגן נשיא טראמפ, לאחר שהתבוסה הרפובליקנית התבררה, הן סימן משמעותי למגמה זו.
ב-4 בנובמבר, ואנס, בהודעה ברורה ברשת החברתית X, הציג את מלחמת איראן כגורם העיקרי לתבוסת המפלגה הרפובליקנית וכתב: "הסיבה לתבוסתנו היא המלחמה". הוא אף התייחס לאובדן הרוב בסנאט והעלה את השאלה האם באמת ניתן להצדיק את עלות התבוסה כזו בהמשך המלחמה. ואנס הדגיש גם כי המלצתו הקודמת לסיים את המלחמה הייתה הנכונה. הוושינגטון פוסט, סוכנות הידיעות AP ורויטרס תיארו עמדה זו כהתרחקות ברורה של סגן הנשיא ממדיניות המלחמה של טראמפ וסימן לחישוביו הפוליטיים לעתיד.
חשיבותה של עמדה זו אינה טמונה רק בחילוקי הדעות של ואנס עם טראמפ; אלא, הדבר טמון בעובדה שחלק מהרפובליקנים הגיעו למסקנה שהמשך הדרך הנוכחית לא רק שלא תעזור למפלגה לשמור על כוחה, אלא גם יפחיתו את סיכוייה לחזור לבית הלבן בשנת 2028. מסיבה זו, סביר להניח שהתחרות על שיקום אמינותם של הרפובליקנים תהפוך בהדרגה לגורם מגביל להחלטות היקרות של טראמפ.
בנסיבות כאלה, אם טראמפ ירצה לשבש את דרך השיקום הזו על ידי הסלמת המלחמה, האפשרות להעמקת הקרע בתוך המפלגה תגדל. אפילו סוגיית ההדחה עלולה להפוך לאחד הכלים של עימות זה. על ידי שליטה בבית הנבחרים, לדמוקרטים תהיה הזדמנות ליזום את תהליך ההדחה ולבצע חקירות נרחבות נגד הממשלה.
למרות שהרשעתו והדחתו של הנשיא בסנאט דורשות שני שלישים מהקולות של החברים הנוכחים, ורוב דמוקרטים בלבד אינו מספיק לכך, הקרע האפשרי בקרב הרפובליקנים עלול לסבך את המשוואות. במיוחד לאור העובדה שרויטרס דיווחה ב-5 בנובמבר כי הדמוקרטים מתכננים לחקור את עסקיה של משפחת טראמפ ולהשתמש בסמכויות הפיקוח של הקונגרס.
נתניהו: בעל ברית העומד בפני משבר
משתנה חשוב נוסף הוא היחלשות מעמדו הבינלאומי של טראמפ ומצבו הפוליטי של בעל בריתו העיקרי במלחמה נגד איראן, בנימין נתניהו. התבוסה הרפובליקנית תצמצם את יכולתו הפוליטית של טראמפ להקים קואליציות בינלאומיות ולכפות את רצונו. במקביל, נתניהו ניצב בפני מצב קשה גם בפוליטיקה הפנימית הישראלית. דיווח של רויטרס מ-5 בנובמבר מראה כי הבחירות בישראל ב-27 באוקטובר לא הביאו לרוב ברור לגוש נתניהו וכי תמיכתן של חלק מהמפלגות הערביות ביריבו, גדי אייזנקוט, החלישה את מעמדו של ראש הממשלה.
מנקודת מבט זו, דחיפתו של נתניהו לחדש את המלחמה עם איראן עשויה להימשך, אך יכולתו לתרגם את רצונו זה להחלטה סופית בוושינגטון תתמודד עם מגבלות גדולות יותר. במיוחד לאור הדיווחים על חילוקי דעות בין טראמפ לנתניהו בשאלה האם לתת למשא ומתן סיכוי.
טראמפ צריך גם לשקול את עתידו הפוליטי ואף את ענייניו האישיים והמשפחתיים. אם הרפובליקנים יעבירו את השלטון לדמוקרטים בבחירות 2028, הממשל הבא יוכל לחקור את ביצועיהם ופעילותם הכלכלית של טראמפ ומשפחתו בצורה רצינית יותר. לכן, שימור סיכויי חזרתם של הרפובליקנים לשלטון אינו רק מטרה מפלגתית של נשיא ארה"ב, ויכול להיות קשור גם לחישוביו האישיים.
איראן; המשתנה הקובע בחישובי הבית הלבן
למרות כל הגורמים הללו, אולי המשתנה החשוב ביותר בחישובי טראמפ הוא חוסר הוודאות לגבי תגובת איראן לחידוש המלחמה. עם ניסיון של שתי מלחמות קודמות והתצפית על יכולתה של איראן לגבות עלויות צבאיות, כלכליות ואזוריות, וושינגטון אינה יכולה להחליט בוודאות לגבי היקף והשלכות של עימות חדש. הסוגיה אינה רק היקף הנזק האפשרי למתקנים צבאיים; אלא גם היקף התפשטות המלחמה, ביטחון האנרגיה, המצב במצרי הורמוז והשלכותיה על הכלכלה העולמית נמצאים גם הם בחישובים האמריקאים.
למעשה, טראמפ ניצב בפני דילמה: מצד אחד, נסיגה ללא הישגים מוחשיים נגד איראן עלולה להוביל להחלשה נוספת של אמינותו הפוליטית והבינלאומית, ומצד שני, כניסה מחודשת למלחמה שסופה והיקף השלכותיה בלתי צפויים עלולה להפוך את התבוסה האלקטורלית למשבר עמוק יותר עבור הממשל והמפלגה הרפובליקנית. זהו המצב שבו כוח ההרתעה של איראן וחוסר הוודאות של תגובתה הופכים לגורם יעיל בחישובי הבית הלבן.
בינתיים, מכתבו של ג'יי.די. ואנס למוחסן רזאיי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מקבל משמעות מיוחדת גם הוא לפני הבחירות בארה"ב. הוול סטריט ג'ורנל ולאחר מכן אקסיוס דיווחו כי המכתב נשלח בהוראת טראמפ במטרה לבחון את האפשרות לחדש את המשא ומתן.
העיתוי של פעולה זו ראוי לציון. במצב בו היו סימנים לתבוסה אפשרית של הרפובליקנים וטראמפ עדיין דיבר על אפשרות לפעולה צבאית לאחר הבחירות, שמירה על ערוץ התקשורת עם טהרן פתוח הייתה יכולה להיות צעד מקדים לשימור אפשרות הדיפלומטיה; מבלי שוושינגטון תאלץ לייחס פעולה זו לנסיגה עקב חששות אלקטורליים. במילים אחרות, הבית הלבן רצה לשמור בו זמנית על האפשרות להפעיל לחץ צבאי ועל דרך ההבנה הפוליטית.
כעת, עמדתו של ואנס לאחר הבחירות מחזקת את הרושם כי התפיסה הביקורתית כלפי המשך המלחמה מתחזקת במבנה הפוליטי של ארה"ב; אם כי עדיין לא ניתן לראות בכך החלטה סופית מצד הממשלה להפסיק את העימות.
לסיכום, התבוסה הרפובליקנית אינה בהכרח משמעה את סוף האיום הצבאי נגד איראן, ואף לא ניתן לשלול את האפשרות של התנהגות רגשית של טראמפ; אך המשוואות הפוליטיות החדשות הגדילו מאוד את מחיר ההחלטה לפתוח במלחמה חדשה. כעת, טראמפ צריך לא רק לחשב את ההשלכות האפשריות של מלחמה עם איראן, אלא גם לשקול את הקשר שלה עם עתיד המפלגה הרפובליקנית, מרוץ 2028, עמדתו האישית והמגבלות שמטיל קונגרס דמוקרטי.
מנקודת מבט זו, המסר החשוב ביותר של הבחירות בארה"ב עבור טהרן אינו ההבטחה שהאופציה הצבאית תנטוש, אלא גילוי ברור יותר של הפער בין הדרישות הלוחמניות של חלק מבעלות ברית ארה"ב לבין העלויות שוושינגטון צריכה לשלם כדי לממש אותן. מצב זה יכול ליצור מרחב גדול יותר לדיפלומטיה מכובדת ולביסוס ההרתעה של איראן; בתנאי שטהרן תמשיך להתייחס ברצינות לאפשרות של איום מתמשך ואף חישוב שגוי מצד הצד השני בחישוביו.
