המכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי (INSS), בדו"ח של החוקרת כרמית ולנסי, ציין גל יוצא דופן של מחאות נגד פעילות צבאית ישראלית ביום שישי בשורה של מוקדים ברחבי סוריה, מדרעא וקוניטרה ועד דמשק, חומס, אידליב וחסכה.
מלבד הרטוריקה האנטי-ישראלית, הדו"ח הדגיש שני אינדיקטורים מרכזיים: התרחבות המחאות מעבר לאזורי עימות ישיר עם הצבא הישראלי, והדגש על אחדות וריבונות לאומית סורית.
הוא ציין כי "כמעט שנתיים חלפו מאז שצבא ישראל נכנס לדרום סוריה לאחר נפילת המשטר הקודם, אך לא היו עימותים אלימים מתמשכים או מחאות עממיות בקנה מידה ובהיקף גיאוגרפי הנראים כיום".
"תסכול ועוינות גוברים כלפי ישראל"
בהקשר זה, הדו"ח הדגיש "חששות ביטחוניים ישראליים", בתקופה שבה "המשטר החדש בדמשק מתקשה לבסס שליטה מלאה, בעוד גורמים עוינים, כולל איראן ובעלות בריתה, ממשיכים לחפש הזדמנויות לבסס אחיזה בשטח". עם זאת, הנוכחות הצבאית הישראלית, ובמיוחד הפעילות הקרקעית המוגברת שלה, מגיעה עם מחיר מצטבר: פשיטות, מעצרים, שיבוש חיי היומיום והמחיה, ולאחרונה גם אירועי ירי קטלניים. מצב זה מעמיק את התסכול והעוינות כלפי ישראל.
הדו"ח קובע כי הריגתו האחרונה של מועת' סלאמה אל-באיר, צעיר עם תסמונת דאון מהכפר ג'מלא, מדגימה את רגישות המצב.
"ישראל עלולה ליצור את האיום שהיא מבקשת למנוע", מוסיף הדו"ח. "הסכנה האסטרטגית היא שישראל עלולה ליצור את האיום שהיא מבקשת למנוע. חיכוך מקומי מתמשך עלול להפוך לנקודת הצתה פוטנציאלית להתנגדות לאומית נרחבת, להגביר את הלחץ העממי על המשטר לאמץ עמדה עוינת יותר ולספק לגורמים אחרים הזדמנות לגייס תמיכה בשם ההתנגדות נגד ישראל."
הדו"ח טען כי "השימוש בכוח צבאי, חיוני ככל שיהיה במצבים מסוימים, אינו יכול להיות תחליף למדיניות ארוכת טווח", וכי "ישראל חייבת ליצור בהירות רבה יותר לגבי מטרותיה בדרום סוריה, להבחין בין איומי ביטחון אמיתיים לבין האוכלוסייה האזרחית, ולמזער את השיבוש בחיי היומיום שלהם."
מעל לכל, "עליה לשמור ולחזק ערוצי דיאלוג ומשא ומתן רציני עם הרשות החדשה בדמשק, בין אם נרצה בכך ובין אם לא".
היא סיכמה כי "הסדר ביטחוני, אפילו מוגבל והדרגתי, עם מנגנוני ניטור, תנאים, ערבויות אמריקאיות וחופש פעולה לנוכח איומים אמיתיים, עשוי לשרת טוב יותר את האינטרסים הישראליים מאשר הסתמכות בלתי מוגבלת על כוח צבאי".
