דיווח חדש של אל-ג'זירה על אזהרת איראן כי תכוון לכבלי תקשורת תת-ימיים במקרה של מתקפה צבאית, חשף את אחד ההיבטים הפחות גלויים של מלחמה פוטנציאלית באזור: מלחמה שאם תפרוץ, לא תוגבל לאוויר, ליבשה או לים, אלא עלולה להתפשט למעמקי המפרץ הערבי ולתשתיות התקשורת של העולם הדיגיטלי.
בימים האחרונים, בכירים במערכת הביטחון והצבא האיראנית דיברו בפומבי על כוונתם לתקוף כבלי אינטרנט במפרץ הערבי אם ארצות הברית וישראל יפתחו במתקפה חדשה על איראן. בהתאם לכך, אל-ג'זירה, תוך ציטוט הדאגה העמוקה של מדינות ערב באזור מהשלכותיה של פעולה כזו, הזהירה כי פגיעה בכבלי תקשורת במצרי הורמוז עלולה לשבש את התקשורת הדיגיטלית של מדינות באזור.
חשיבותה של אזהרה זו טמונה בעובדה שחלק גדול מהחיים הכלכליים והחברתיים של ימינו תלויים בתשתיות שאולי אינן גלויות לעין. רשת עצומה של כבלי סיבים אופטיים נמתחת לאורך קרקעית הים, ומחברת בנקים, מרכזי נתונים, חברות טכנולוגיה, שירותי מחשוב ענן ומיליוני משתמשים. לכן, הרשויות באזור הביעו דאגה לגבי ההשלכות האפשריות של פגיעה בכבלים אלה. משום שהשיבוש בהם אינו רק בעיית תקשורת, אלא עלול להתפשט לסחר, שירותים פיננסיים, תחבורה, הכלכלה הדיגיטלית ואפילו להפעלת מרכזי נתונים.
דו"ח אל ג'זירה, כמובן, הציג תמונה מקיפה של האירוע, וציין כי 80% מהאינטרנט העולמי מסתמך על כבלים אלה - טענה שלדעת חלק מהמומחים, יש להתייחס אליה בזהירות מבחינה טכנית. הוועדה הבינלאומית להגנה על כבלים קבעה כי אחוז רוחב הפס העובר דרך מצר הורמוז מתוך רוחב הפס הבינלאומי הכולל הוא זניח. לכן, לדברי מומחים אלה, נזק לכבלי הורמוז אינו בהכרח אומר הפסקת אינטרנט עולמית, שכן לאינטרנט העולמי יש מספר מסלולים חלופיים.
עם זאת, מחלוקת טכנית זו, אם היא תקפה, אינה מפחיתה ממהות הבעיה; אלא, היא חושפת היבט מציאותי יותר, ואולי משמעותי יותר, שלה. איראן אינה צריכה לנתק את האינטרנט העולמי כדי להשפיע. די היה בכך שאיראן תפגע בחלק מתשתית התקשורת הקריטית של האזור במקרה של מלחמה כדי לגרום הפסדים כלכליים ותקשורתיים משמעותיים למדינות שכנות. למעשה, את חשיבותם של כבלי הורמוז יש לראות לא במונחים של פרופורציה שלהם לאינטרנט העולמי בכללותו, אלא במונחים של מיקומם בתוך תשתית התקשורת של המפרץ הערבי.
מספר מערכות כבלים תת-ימיות חשובות עוברות באזור זה, והמדינות הערביות הגובלות במפרץ הערבי מסתמכות על רשת זו במידות שונות. כמובן, לחלק מהמדינות יש נתיבי יבשה או ים חלופיים, המונעים ניתוק של כבל אחד או יותר לגרום לקריסה מוחלטת של התקשורת שלהן. עם זאת, הקיבולת של נתיבי חילוף אלה אינה בלתי מוגבלת, והסטה פתאומית של כמות גדולה של נתונים לנתיבים אחרים יכולה להפחית את הקיבולת, להגדיל עיכובים ולשבש שירותים מסוימים.
ניסיון ים סוף בשנים האחרונות הראה כי אין צורך לנתק את כל הכבלים כדי לשבש את רשת התקשורת העולמית. נזק למספר נתיבי מפתח באזור אילץ חברות תקשורת לנתב מחדש חלק מהנתונים, ובמקומות מסוימים נצפתה השהייה מוגברת וירידה באיכות התקשורת. ניסיון זה מדגיש עובדה חשובה: במלחמת תשתית, שיבוש הרשת לעיתים יעיל יותר מהשמדתה לחלוטין.
מנקודת מבט זו יש להבין את האיום האיראני. אם התשתית הקריטית של איראן תותקף בסכסוך צבאי, לרשות טהרן יהיו מגוון אמצעי נגד. אפשרויות אלה אינן מוגבלות בהכרח למטרות צבאיות מסורתיות, אלא כוללות אנרגיה, ספנות, נמלים, נתיבי סחר, תשתיות תקשורת, מרכזי נתונים ומכשולים כלכליים וטכנולוגיים אחרים שעשויים להוות חלק מחישובי הלוחמה המודרנית.
המסר של איראן בהקשר זה אינו יכולתה לנתק את האינטרנט מהעולם, אלא שאם תוטל עליה מלחמה, תגובתה לא בהכרח תוגבל לקרקע ולזירות שיבחר התוקפן. זהו גורם קריטי במשוואת ההרתעה. ככל שכלכלות לאומיות הופכות תלויות יותר ויותר בתשתיות מקושרות, פגיעותן מתרחבת. מדינה המחזיקה בטכנולוגיה מתקדמת, מרכזי נתונים עצומים וכלכלה דיגיטלית תלויה גם ברשת של תשתיות פיזיות שלעתים קרובות חוצות נקודות גיאוגרפיות מוגבלות. כבלים תת-ימיים הם אילוץ כזה. כמובן, יש הבדל מהותי בין איום על תשתית לבין קבלת החלטה לפגוע בה. חבלה מכוונת בתשתית תקשורת אזרחית יכולה להיות בעלת השלכות משפטיות ופוליטיות חמורות, גם עבור מדינות שאינן מעורבות ישירות במלחמה. מסיבה זו, לא כל איום צריך להיחשב כהחלטה סופית לפעול. אך מנקודת מבט של הרתעה, עצם האפשרות של אפשרות כזו נושאת מסר ברור: מלחמה עתידית פוטנציאלית לא בהכרח תוגבל לבסיסים ולשטחים שיועדו על ידי התוקפן.
אם מדינה הייתה שוקלת, או אף משגרת, מתקפה צבאית על התשתית הקריטית של איראן, טהרן הייתה באופן טבעי מעריכה את מגוון הכלים העומדים לרשותה כדי להגן על עצמה ולגרום נזק ליריב. כבלים תת-ימיים הם כלי כזה, בדיוק כפי שניתן לקחת בחשבון אנרגיה, ספנות, נמלים ותשתיות חיוניות אחרות בחישובים אלה.
בינתיים, אולי הנקודה המשמעותית ביותר בדו"ח של אל-ג'זירה אינה טמונה בטענתה הגדולה על "80% מהאינטרנט העולמי", אלא בחשיפתה של אמת פחות ידועה: לוחמה מודרנית אינה מוגבלת עוד לשדות קרב גלויים. חלק מכוחה ופגיעותה של אומה טמון מתחת למים, במרכזי נתונים, ולאורך הנתיבים שדרכם עוברות מיליוני עסקאות פיננסיות ותקשורת מדי יום. כבלים תת-ימיים עשויים להיראות כגדילי סיבים אופטיים בלבד, אך בכלכלה של ימינו, הם עורק החיים של כל אומה. כאשר מלחמה מגיעה לנקודה של פגיעה בתשתיות קריטיות, לא מציאותי לצפות שהצד שכנגד ינטוש את כל אפשרויותיו ויגביל את עצמו לתחום שדה הקרב המסורתי. כבלים אולי לא ינתקו את האינטרנט העולמי, אך הם יכולים להוות חלק משמעותי מעלות המלחמה, מה שהופך אותם לגורם בחישובי ההרתעה.
