המושב ה-52 של מועצת שרי החוץ של ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (OIC), בנושא "דיאלוג וסולידריות: שני עמודי תווך לקידום שלום וקידמה בת קיימא", יתקיים בבגדד בשבת ובראשון הקרובים. פגישה זו משמעותית עבור עיראק, המבקשת למלא תפקיד בעניינים אזוריים, והיא גם מציגה הזדמנות לבחון את ההתפתחויות המתפתחות במהירות באזור ובעולם. בהקשר זה, מר עבאס עראקצ'י, שר החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן, נסע לבגדד בראש משלחת דיפלומטית כדי להסביר את נקודות המבט והעמדות של טהרן ולקיים פגישות דו-צדדיות עם מספר שרי חוץ ממדינות משתתפות. בהתחשב במצב הנוכחי, על ה-OIC להתקדם מעבר לסיסמאות גרידא ולמנוע מחלק מחבריה לנצל את אלו המתנגדים לביטחון ולפיוס בתוך העולם האסלאמי; אחרת, פגישותיה לא יהיו אלא חזרה על תמרונים דיפלומטיים, רטוריקה ריקה ופגישות חולפות. אינטראקציה איראנית-עיראקית: משכנות להתכנסות אסטרטגית
יש להעריך חלק מביקורו של עראקצ'י בהקשר של מאמצי שתי המדינות להרחיב באופן מקיף את יחסיהן. נסיגת הכוחות האמריקאים מעיראק, האיומים הביטחוניים המשותפים העומדים בפני טהרן ובגדד, הצורך לפתח שיתוף פעולה כלכלי - ובמיוחד פעולה משותפת כנגד לחץ וסנקציות אמריקאיות - וההתמקדות המשותפת בנושאים אזוריים, כולל השאלה הפלסטינית, סיפקו כולם הזדמנויות משמעותיות להעמקת היחסים בין שתי המדינות. מינוף ההתכנסות של סיעות ההתנגדות להשגת שלום וביטחון מתמשכים הוא תחום נוסף לשיתוף פעולה; הזדמנויות אלה דורשות אינטראקציה מתמשכת ותיאום מקיף. מנקודת מבט זו, ביקורו של עראקצ'י יכול להיות צעד לקראת חיזוק היחסים הדו-צדדיים וקידום אינטרסים משותפים.
יוזמת איראן להתקרבות: תגובה לטענת טהרן לבידוד
איראן הדגישה בעקביות את אחדותו ושלמותו של העולם האסלאמי, יחד עם שמירה על עצמאותן וחופש הפעולה של מדינות אסלאמיות, והציגה יוזמות רבות בכיוון זה. מנקודת מבטה של טהרן, ניתן להשיג התקרבות אסלאמית רק על ידי פתרון סכסוכים פנימיים, חיזוק יכולות פוליטיות, כלכליות, תרבותיות וביטחוניות משותפות, והתמודדות עם כל צורות הטרור הכפוי וההפרדה המדעית. יתר על כן, התמודדות עם הישות הציונית, סיום הוויתורים והיחסים הסמויים והגלויים איתה, ונסיגתן של מעצמות זרות מהאזור הן דרישות חיוניות להשגת ביטחון מקומי בר-קיימא.
בהתחשב במצב הקריטי הנוכחי, נוכחותה של איראן בפסגת בגדד מציגה הזדמנות לבטא חזונות אלה ולהמשיך את הדיפלומטיה הפעילה של טהרן. במקביל, השתתפותה של איראן בארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי (SCO), ב-BRICS, בחבר העמים של מדינות עצמאיות (CIS), בוועידה לאינטראקציה ואמצעים לבניית אמון באסיה (CICA) ובפורומים בינלאומיים אחרים מטילה ספק בטענת הבידוד של איראן. מעבר לחיזוק יכולותיה להתמודד עם לוחמה היברידית, במיוחד בתחום הכלכלי, נוכחות זו סותרת בבירור את טענותיו של טראמפ על השמדת איראן, שכן המדינה המכוונת לטענה זו ממשיכה למלא תפקיד בעניינים אזוריים וגלובליים.
מלחמת רמדאן ומצרי הורמוז: הצורך להעריך את מאמצי איראן בבניית ביטחון
ההתפתחויות האזוריות שבאו לאחר מלחמת רמדאן הביאו את העולם האסלאמי לנקודה שבה חזרה למשוואות העבר קשה. כמה מדינות ערביות בדרום המפרץ הערבי העמידו את שטחיהן ומשאביהן לרשות ארצות הברית והישות הציונית לפלישה לאיראן. עם זאת, טהרן הדגישה דיפלומטיה המבוססת על שכנות ופיוס, תוך התמקדות במטרותיה בבסיסים, אינטרסים ומטרות אמריקאיות וציוניות. בהקשר זה, גישתה של איראן למצרי הורמוז קשורה לבניית ביטחון בהתאם לאינטרסים של האזור והעולם האסלאמי.
בהתאם לכך, על ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (OIC) לשים לב לתפקידה של איראן במניעת הישנות התוקפנות ולהדגיש את סיום המלחמה בכל החזיתות, כולל במסגרת מזכר ההבנות של אסלאמאבאד. מדינות אסלאמיות יכולות גם לתרום לחיזוק הביטחון הפנימי של האזור על ידי גינוי פשעי ארצות הברית והישות הציונית.
די לסיסמאות ריקות: הקריטריון האמיתי לאמינותם של ארגונים אסלאמיים
כיום, כבר לא מספיק להרים סיסמאות מהדהדות בפגישות אסלאמיות; יש צורך לעבור לגישות ריאליסטיות ומעשיות. העניין הפלסטיני והעימות עם הכיבוש והפשעים של הישות הציונית, אשר צריכים להיות מרכזיים בהקמת ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (OIC), חייבים להפוך למחויבות מעשית; מחויבות המחייבת ניתוק היחסים וסיום שיתוף הפעולה עם ישות זו.
אי אפשר לטעון לתמיכה בפלסטין תוך התעלמות מאירוח מנהיגים ציונים במדינות כמו איחוד האמירויות הערביות ורפובליקת אזרבייג'ן, ועצימת עין למעשיהם נגד מדינות אחרות באזור. באופן דומה, תמיכה במועצת השלום כביכול שהציע טראמפ, המבוססת על חששות מעקירת אוכלוסיית עזה, אינה עולה בקנה אחד עם הטענה להגנה על פלסטין.
לדיאלוג ולסולידריות יש משמעות כאשר הם משרתים את האינטרסים של מדינות אסלאמיות ובונים ביטחון מקומי, לא כתירוץ לכניעה לאמריקה ולוויתור לישות הציונית. סדר היום של פסגת בגדד חייב לכלול בחינת הכיבוש בפלסטין, לבנון וסוריה, התוקפנות האמריקאית וההתפתחויות בתימן, וסיום התוקפנות הסעודית נגד מדינה זו. הפסגה תצבור אמינות כאשר תתייחס לשורשי המשברים ואי ההבנות, תכבד את השלמות הטריטוריאלית ועצמאותן של מדינות, ותתמודד עם כיבוש ותוקפנות, במקום להפוך לפלטפורמה להצדקתם.
