ארצות הברית, בהסתמכה על דומיננטיותה הביטחונית והכלכלית בעיראק, ביקשה להפוך את המדינה למודל למצור אווירי נגד איראן. עם זאת, תגובת העם העיראקי, דמויות פוליטיות ומנהיגים דתיים להשעיית הטיסות האיראניות, ובמיוחד לשדה התעופה נג'ף, חשפה ממדים חדשים של כישלון הדיפלומטיה האמריקאית הרשמית והציבורית ושחיקתו של הפרויקט האמריקאי במזרח התיכון. ניתן לראות בכך שלב נוסף בכישלון המלחמה המשותפת שניהלה וושינגטון נגד איראן.
דיפלומטיה ציבורית אמריקאית כלפי החברה העיראקית
אחד ההיבטים החשובים ביותר של השעיית הטיסות האיראניות היה תגובת העם העיראקי, המוסדות העממיים, הרשויות והחוקרים - תגובה הגיונית במסגרת הדיפלומטיה הציבורית. במהלך שני עשורים של כיבוש עיראק, ניסתה ארצות הברית לבנות מחדש את המבנים התרבותיים והחינוכיים של המדינה על פי המודל שלה, אך תגובות אחרונות הראו כי הקשרים החברתיים, הדתיים והתרבותיים העמוקים בעיראק ממשיכים להתנגד לתהליך זה.
ההפגנות והמחאות השבת במחאה על השעיית הטיסות לנג'ף, יחד עם עמדותיהם של חכמי דת ותגובות ציבוריות נרחבות, חשפו שוב את עומק הדמיון הדתי והתרבותי בין שתי המדינות. יחסי איראן-עיראק אינם רק תוצר של יחסי גומלין רשמיים בין שתי הממשלות; יש להם שורשים חברתיים והיסטוריים עמוקים, הנטועים במידה רבה בקשרים דתיים, בעלייה לרגל לחאג', בטקס הזיכרון לארבעין ובקשרים עממיים. מנקודת מבט זו, תגובת הציבור העיראקי הוכיחה כי הנדסה תרבותית, גם לאחר שנים של נוכחות והשפעה זרות, אינה בהכרח מסוגלת לשנות את יסודות הזהות של חברה.
עיראק והדרישה לעצמאות מארצות הברית
למרות שחלק מהממסד השלטוני העיראקי, עקב תלות כלכלית וביטחונית, נאלץ לקבל החלטות מסוימות בהתאם לדרישות וושינגטון, כולל השעיית טיסות איראניות, התנגדותן של תנועות פוליטיות וחברתיות לגישה זו הגבירה את הדרישה לעצמאות.
אזהרות פוליטיות והעלאת הנושא בפרלמנט העיראקי מדגימות כי חלק מהכוחות הפוליטיים במדינה אינם רואים בנוכחות כוחות אמריקאים על אדמת אמריקה תואמת את האינטרסים והביטחון הלאומיים של עיראק. מנקודת מבט זו, השעיית טיסות איראניות אינה רק החלטת מעבר, אלא פעולה בעלת השלכות פוליטיות ובינלאומיות שעלולות לחזק את תדמיתה של עיראק כמדינה תלויה וחסרת קבלת החלטות עצמאית.
הדרישה לנסיגת כוחות אמריקאים היא חלק מהדרישה הרחבה יותר לעצמאותה הצבאית והביטחונית של עיראק. ההתנגדות להשעיית טיסות איראניות קשורה גם לסוגיית העצמאות הפוליטית באותה מסגרת, והפחתת התלות בהגמוניה האמריקאית על משאבים פיננסיים ואנרגטיים מייצגת את הממד הכלכלי של דרישה זו. בהקשר זה, תפקיד האזוריות בהתנגדות ובגישור בשיחות אזוריות מוצג כמרכיבים חיוניים בעצמאות עיראק.
מזרח תיכון מעבר לחזון וושינגטון
סך ההתפתחויות האחרונות, החל מהתנגדותה של איראן לתוקפנות אמריקאית וההתנגדות העממית העיראקית הנרחבת לתנועות פוליטיות ודתיות, השעיית הטיסות האיראניות והדרישות לנסיגת הכוחות האמריקאים, כמו גם הטקסים והעמדות המתמשכות התומכות בתנועות התנגדות באזור, מציירות תמונה שונה של עתידה של מערב אסיה.
ציון יום השנה השני למותו של סייד חסן נסראללה בלבנון ובחלקים אחרים של האזור, עמדותיהם של כמה פקידים אזוריים בפגישת האומות המאוחדות האחרונה בנוגע להתנגדות ועימות עם הישות הציונית, והתפתחויות מתמשכות אחרות, כולן מדגימות כי הארכיטקטורה הפוליטית והביטחונית של מערב אסיה אינה מעוצבת אך ורק על פי המודלים הרצויים לוושינגטון ותל אביב. התפתחויות אלו מדגישות כי הביטחון האזורי יהיה תלוי יותר מתמיד בגורמים מקומיים ובמנגנונים אזוריים.
אשליית המצור שקרסה אל מול המציאות
התגובות השליליות בעיראק להשעיית הטיסות האיראניות, אישור התנגדותם לסנקציות ולתוקפנות נגד איראן על ידי פסגות שנחאי ומדינות בריקס, ההתייעצויות האינטנסיביות בין מסעוד פזאקיאן ועבאס עראקצ'י עם גורמים ממדינות שונות בשולי העצרת הכללית של האו"ם, ועמדתו של נשיא סין שי ג'ינפינג במהלך פגישתו עם דונלד טראמפ בנוגע לדיפלומטיה ולהתנגדות למדיניות האיומים והלחץ על טהרן, כל אלה מדגישים את האפשרות לבידוד איראן.
איראן היא מדינה בעלת מיקום גיאואסטרטגי ייחודי, יכולות פנימיות נרחבות ורשת מגוונת של יחסים אזוריים ובינלאומיים. לכן, לחץ תקשורתי, סנקציות כלכליות, הגבלות אוויריות ואפילו איומים צבאיים אינם יכולים לנתק בקלות את קשריה.
יתר על כן, ההתפתחויות בשוק האנרגיה והרגישות העולמית לביטחון ימי במצרי הורמוז הוכיחו כי כל ניסיון להפעיל לחץ מקסימלי על איראן יהיו בעלי השלכות מיידיות ומרחיקות לכת על הכלכלה העולמית.
מנקודת מבט זו, מה שארצות הברית מבקשת בצורת מצור אווירי או כלכלי ניצב בפני מגוון מכשולים גיאופוליטיים, כלכליים וחברתיים. איראן, הנשענת על יכולותיה הפנימיות ועל יחסיה האזוריים והעולמיים, מתנגדת ללחצים אלה, והסכסוך הנוכחי אינו מוגבל לתחום הצבאי בלבד, אלא כולל גם את תחומי הכלכלה, הדיפלומטיה, האנרגיה, התקשורת האזורית ודעת הקהל.
