הגיליון האחרון של "אקונומיסט", המעלה את השאלה המרכזית, "האם מחירי האג"ח יתפוצצו?", נראה במבט ראשון כאזהרה לגבי חוב ממשלתי, ובמיוחד חוב ממשלתי אמריקאי, ושבריריות השווקים הפיננסיים. עם זאת, בהקשר של הסכסוך האיראני-אמריקאי הפוטנציאלי, ניתן לראותו כחלון לסתירה אסטרטגית במדיניותו של דונלד טראמפ: נשיא ארה"ב צריך להקרין כוח צבאי כדי להפגין ניצחון, אך ככל שסביר יותר שהוא ישתמש בכוח זה, כך העלויות הכלכליות שלו יהיו גבוהות יותר - עלויות שעלולות להפוך לפגיעות עבור ממשלו.
ניתן לראות את הצהרותיו האחרונות של טראמפ על הימנעות מתקיפת איראן עד לאחר בחירות האמצע ב-3 בנובמבר באור זה. במקביל, הוא דיבר על "שיחות בונות" עם טהרן, הדגיש את המשך הסנקציות וטען כי כמות חסרת תקדים של נפט עוברת דרך מיצרי הורמוז. מסר זה נראה כתערובת של הפגנת כוח, הרגעה ודיפלומטיה. אך ברמה עמוקה יותר, הוא חושף סתירה שטראמפ נאלץ לנווט בה על ידי תנודה מתמדת בין איומים צבאיים למסרים של משא ומתן.
מופע כוח על חשבון אמריקה
ההיגיון הבסיסי של טראמפ ברור: הדגמת עליונות צבאית אמריקאית תצביע על כך שאיראן נמצאת בעמדה חלשה ושוושינגטון יכולה להגביר את הלחץ בכל עת. אבל הבעיה היא שבמלחמה הקשורה לשוק האנרגיה העולמי, איומים צבאיים אינם רק מסר פוליטי; הם גורם כלכלי.
כל סיכוי אמין להרחבת היקף ההתקפות, פגיעה בתשתיות אנרגיה או שיבוש נוסף של הספנות במפרץ הפרסי עלול להגדיל את עלות המלחמה על מחירי הנפט. מחירי נפט גבוהים יותר, בתורם, מעלים את ציפיות האינפלציה, מקשים על הורדת הריבית ומפעילים לחץ רב יותר על שוקי האג"ח.
שרשרת אירועים זו משמעותית כפליים בכלכלה עם חוב ציבורי העולה על 40 טריליון דולר, גירעון תקציבי גדול ועלויות ריבית גבוהות. ריביות ותשואות אג"ח גבוהות יותר משמעותן שמימון לממשלה, לעסקים ולמשקי בית הופך יקר יותר. לכן, מה שאמור להיות מופע כוח אמריקאי עלול להשפיע על ממשלת ארה"ב באמצעות עלויות אנרגיה, אינפלציה וחוב.
כאן טמונה ההקבלה בין מלחמה זו לאזהרתו של האקונומיסט: הסכנה טמונה לא רק בגודל החוב, אלא בשילוב של חוב עולה עם זעזועים אינפלציוניים ועלויות הלוואה גבוהות יותר. ניתן לקרוא את שער האקונומיסט כאזהרה מפני לחצים גוברים שאם יימשכו, יצמצמו מאוד את מרחב התמרון של אמריקה.
מדוע מסר המשא ומתן של טראמפ כבר אינו מספיק?
התנהגות שוק הנפט ביום חמישי הדגימה בבירור את הסתירה הזו. המחירים ויתרו זמנית על חלק מעליותיהם לאחר דבריו של טראמפ, אך עד סוף המסחר, נפט גולמי מסוג ברנט עלה בכ-4% ל-104.28 דולר, בעוד שנפט גולמי אמריקאי טיפס ב-3.6%. גם מחירי הסולר והדלק לחימום באירופה רשמו עליות משמעותיות.
תגובת השוק מראה כי הבטחה פוליטית, ללא שינוי מוחשי בתנאי האספקה ובביטחון הימי, אינה מספיקה כדי לבטל את הסיכון למלחמה.
אותו הסתירה ניכרת גם במצרי הורמוז. מצד אחד, טראמפ מחמיר את המצור, בעוד שמצד שני, הוא מנסה לתאר חזרה לזרימות אנרגיה רגילות על ידי הכרזה על שיא של זרימת נפט. עם זאת, עם דיווחים מתמשכים על תקיפות על ספינות ושיבושים בנתיבי שיט, הטענה על 22 מיליון חביות נפט הזורמות ביום, ללא מתן נתונים עצמאיים וניתנים לאימות, אינה מספיקה כדי להפיג את חששות השוק.
מנקודת מבט של השוק, הבעיה האמיתית אינה מה שהנשיא אומר, אלא כמות הנפט בפועל ובת קיימא שתגיע, כאשר בעלי ספינות, חברות ביטוח וקוני אנרגיה שוקלים את הסיכונים הכרוכים במעבר באזור.
פענוח המסר של טראמפ: קניית זמן או שינוי אסטרטגיה?
מדוע טראמפ ממשיך לדבר על משא ומתן או מכחיש כל התקפה? התשובה טמונה בכמה שיקולים חופפים.
ראשית, הוא רוצה לשמור על תדמית של ניצחון מבלי להיכנס בהכרח למלחמה שבה העלויות הכלכליות והצבאיות עולות על הרווחים הפוטנציאליים. שנית, בחירות האמצע בארה"ב ב-3 בנובמבר הפכו את מחירי הדלק ואת יוקר המחיה למשמעותיים מבחינה פוליטית. שלישית, שליחת מסר של משא ומתן עשויה לספק הזדמנות לבחון את תגובת טהרן, לנהל את ציפיות השוק ולקנות זמן להחלטה מאוחרת יותר.
כמובן, התנהגות זו אינה בהכרח אומרת שטראמפ קיבל החלטה סופית לנטוש את ההתקפה. ההיסטוריה שלו של הצהרות ודיווחים משתנים על הכנות צבאיות מתמשכות מדגישה את הצורך להבחין בין הצהרות פומביות, תכנון צבאי והחלטות מבצעיות.
עם זאת, ישנה פרספקטיבה אנליטית תקפה: טראמפ רוצה לשמור על האיום הצבאי כמנוף, אך הוא מודע גם לעלויות ההרסניות שעלולות להטיל על יישומו על כלכלתו ומעמדו הפוליטי. לכן, ייתכן שמסרי המשא ומתן והשעיית המתקפה אינם מסמנים סיום העימות, אלא מנגנונים לבלימת השלכותיו.
שעון החוב ופרדוקס הכוח
המשמעות של כתבת ה"אקונומיסט" בהקשר זה משתרעת הרבה מעבר לאזהרה גרידא לגבי שוק פיננסי יחיד. שוק האג"ח, האנרגיה והמלחמה קשורים זה בזה בתגובת שרשרת, שכל אחד מהם מסוגל להחריף את הלחץ על האחרים. הסלמה צבאית עלולה להעלות את מחירי הנפט; מחירי נפט גבוהים יותר יכולים לסייע בייצוב האינפלציה; אינפלציה יציבה יכולה לשמור על ריביות גבוהות; וריביות גבוהות יותר יגדילו את עלות החוב הממשלתי של ארה"ב.
טראמפ יכול לשנות ציפיות לכמה שעות עם מסר, אך הוא אינו יכול לבטל את הסיכונים בשטח או את הלחצים המבניים על הכלכלה פשוט על ידי הכרזה שלא יפתח במתקפה.
טראמפ יכול לשנות ציפיות לכמה שעות עם מסר, אך הוא אינו יכול לבטל את הסיכונים בשטח או את הלחצים המבניים על הכלכלה פשוט על ידי הכרזה שלא יפתח במתקפה.
הפרדוקס הבסיסי טמון בכך: טראמפ זקוק לאיומים כדי להקרין כוח, אך המשך האיומים הללו עלול להתגלות כיקר, ולהפוך את הפגנת הכוח ליקרה עוד יותר עבורו. בהקשר זה, יש לפרש את הקריאות החוזרות ונשנות למשא ומתן לצד לחצי שוק האנרגיה, רגישות הבחירות הקרובות ושבריריות שוק החוב - לא כראיה חותכת לנסיגה, וגם לא כסימן סופי למתקפה מתקרבת.
פצצת הזמן המתקתקת שהזכיר ה"אקונומיסט" היא אזהרה רצינית ואמיתית מפני הצטברות לחצים שרטוריקה פוליטית ומניפולציה פסיכולוגית לא יפילו. האתגר העיקרי של טראמפ כיום הוא ניווט בפרדוקס עדין: כיצד יוכל לשמור על תדמית של ניצחון ובמקביל להכיל את העלויות הכלכליות של הכלים בהם הוא משתמש כדי לבנות תדמית זו? סתירה זו היא המפתח להבנת התנהגותו הלא עקבית והמטעה כלפי איראן, שאינה צריכה להתייחס אליה באמון.
תמצית התנהגותו של טראמפ והצהרותיו הלא ישרות היא פשוט דרך זולה לצאת מהמצב שהוא יצר בכך שהטעה את עצמו להאמין שכוח צבאי יעיל בכפיית רצון פוליטי על איראן - מצב בו הוא לכוד כעת.
