שלוש ידיעות בזו אחר זו מציירות תמונה שונה של עלויות המשך המלחמה: סין עצרה את יצוא מוצרי הנפט שלה מחוץ להונג קונג ומקאו, ופטרוצ'יינה ביטלה חלק ממשלוחי בנזין ודלק סילוני. התשואה על אג"ח בריטיות ל-30 שנה עברה את ה-6%, והגיעה לרמתה הגבוהה ביותר מאז סוף שנות ה-90. בינתיים, שוק החשמל האמריקאי מתמודד עם לחץ מחירים כלפי מעלה, שוק שבו הצמיחה המהירה של צריכת מרכזי נתונים ובינה מלאכותית היא בין גורמי הביקוש המרכזיים.
אלה אינם שלושה סיפורים נפרדים; יחד, הם חושפים מגמה ברורה: עלות המלחמה זורמת דרך שוק הנפט למגזרים שונים בכלכלה העולמית.
סין כבר אינה רק יצואנית.
החדשות מסין משמעותיות במיוחד בהקשר זה. בייג'ינג הגבילה את יצוא מוצרי הזקקה כדי לשמר את עתודות הנפט המקומיות בתקופה שבה השוק העולמי מתמודד עם שיבושים באספקה. על פי רויטרס, מלאי הסולר של סין נמוך בכ-20 מיליון חביות מרמות טרום המלחמה, בעוד שמלאי הבנזין נמוך בכ-9 מיליון חביות מרמות טרום המלחמה. פטרו-צ'יינה גם ביטלה מספר משלוחי בנזין ודלק סילוני לחודש אוקטובר.
התפתחות זו נושאת מסר חשוב: מדינות אינן בהכרח מסתמכות על עתודותיהן כדי לאזן את השוק העולמי ככל שמשבר האנרגיה נמשך; במקום זאת, הן מקדישות תשומת לב רבה לביטחון האספקה המקומית שלהן.
דבר זה עלול לגרום לירידה באספקה הסחירה העולמית וללחץ כלפי מטה על מחירי הסחורות, מה שבסופו של דבר ישפיע על התחבורה, הייצור ועל יוקר המחיה.
כאן נכנס לתמונה מושג "עלויות זמן מלחמה".
בתחילת כל מלחמה, השוק מתמקד בהתקפות, במכליות נפט ובמחיריהן. אך ככל שהסערה נמשכת, הנוף משתנה. מלחמה נכנסת בהדרגה לחישובים של עסקים וממשלות: עלויות דלק, עלויות משלוח, עלויות ייצור, אינפלציה, ריביות ועלויות מימון.
חוב: השוק רואה את העלות
יש לראות גם את העלייה בתשואה על אג"ח בריטיות ל-30 שנה ליותר מ-6% בהקשר זה. זוהי הרמה הגבוהה ביותר מאז ינואר 1998, והיא מגיעה בתקופה שבה השווקים הגלובליים חווים לחצים אינפלציוניים המונעים על ידי עליית מחירי האנרגיה ותשואות גבוהות יותר של אג"ח ממשלת ארה"ב.
חוב הוא אחד התחומים שבו גורם הזמן בולט ביותר.
אם מחירי האנרגיה יישארו גבוהים, לחצי האינפלציה לא יירגעו. ואם האינפלציה תישאר גבוהה, לבנקים המרכזיים יהיה פחות מקום לקצץ את הריבית במהירות. ריביות גבוהות יותר יגדילו גם את עלויות ההלוואה עבור ממשלות ועסקים.
בשלב זה, המלחמה כבר אינה רק סוגיה גיאופוליטית; היא הפכה לסוגיה של שוק החוב.
אבל החוליה החשובה ביותר עבור אמריקה היא הצומת בין אנרגיה לחשמל.
חשמל: הקשר לבינה מלאכותית
ארצות הברית חווה צמיחה משמעותית בביקוש לחשמל, ופיתוח מרכזי נתונים ובינה מלאכותית הוא גורם מרכזי לביקוש זה. הבנק הפדרלי של דאלאס מעריך שמרכזי נתונים קיימים כבר הוסיפו בממוצע כמה אחוזים למחיר הסיטונאי של חשמל בארצות הברית, והרחבת קיבולת מרכזי הנתונים עלולה להפעיל לחץ נוסף על שוק החשמל.
כמובן, לא ניתן לייחס את עליית מחירי החשמל אך ורק למלחמה. הגידול בצריכת מרכזי נתונים, עלות הרחבת הרשתות, מחירי הגז הטבעי וההשקעות העצומות הנדרשות לייצור והולכת חשמל, תורמים כולם לעלייה זו.
אך הבעיה מחמירה כאשר עליית מחירי האנרגיה חופפת לביקוש הגובר לחשמל מיישומי בינה מלאכותית.
המודל הכלכלי של בינה מלאכותית דורש כמויות אדירות של חשמל, החל ממודלי אימון ועיבוד בקשות ועד קירור שרתים והרחבת מרכזי נתונים ענקיים. לכן, אנרגיה זולה חיונית להבטחת הכדאיות הכלכלית של תשתית זו.
כאן מתחילה שרשרת אירועים חדשה:
עלויות האנרגיה העולות מעלות את מחירי החשמל, מה שבתורו מגדיל את עלות מרכזי הנתונים, וכתוצאה מכך, את עלות המחשוב החכם. זה לוחץ ישירות על שולי הרווח של חברות בינה מלאכותית.
הקשר אינו ישיר, אך ברור שככל שמחירי האנרגיה עולים, עלות מימוש ההבטחות השאפתניות של מגזר הבינה המלאכותית עולה.
זה לא רק עניין של רווחי חברות בינה מלאכותית.
זה משמעותי במיוחד בהתחשב בתפקיד המשמעותי שמילאו חברות טכנולוגיה ובינה מלאכותית גדולות בצמיחת מדדי מניות מרכזיים בארה"ב בשנים האחרונות.
לכן, עלויות האנרגיה העולות אינן רק הוצאות תפעול עבור מרכזי נתונים; אם הן יימשכו, הן עלולות להשפיע על תחזיות המשקיעים לגבי צמיחת רווחים עתידית.
השוק מוכן לקבל הערכות שווי גבוהות כל עוד הוא מצפה שצמיחת הכנסות ורווחים תצדיק אותן. אם עלויות החשמל והתשתיות יעלו במקביל להשקעה בבינה מלאכותית, הפער בין עלות השגת צמיחה זו לבין היתרונות הצפויים שלה יגדל.
זה מייצג סיכון חדש עבור שוק ששואב חלק ניכר מהאופטימיות שלו מסיפור הצמיחה של הבינה המלאכותית.
ככל שהקרב יקר יותר, כך הוא הופך להיות מסוכן יותר. אולי השינוי המשמעותי ביותר במשוואה הנוכחית הוא זה:
בתחילה, השאלה הייתה למי יש את הכוח הצבאי הגדול ביותר. לאחר מכן, השאלה הפכה להיקף יצוא הנפט והספינות העוברות במצרי הורמוז. אך ככל שהמשבר נמשך, השאלה הבסיסית משתנה:
מי יכול להחזיק מעמד במצב זה עוד הרבה זמן?
סין מגבילה את היצוא כדי לשמור על ביטחון פנימי. שוק האג"ח מתמחר את האינפלציה ואת עלויות המימון. שוק החשמל האמריקאי נמצא תחת לחץ מהעלייה בביקוש למרכזי נתונים, ומגזר הבינה המלאכותית זקוק ליותר כוח כדי להמשיך לצמוח.
כתוצאה מכך, השפעת המלחמה אינה מוגבלת עוד לאזור אחד. היא מחלחלת לכלכלה כולה.
זוהי המשמעות האמיתית של "מלחמת התשה" בכלכלה: לאו דווקא הלם יחיד ופתאומי, אלא סדרה של עלויות קטנות וגדולות שעוברות משוק אחד למשנהו לאורך זמן.
אם מחירי הנפט ימשיכו לעלות, זה לא ישפיע רק על מחיר הבנזין. אם מחירי החשמל יעלו, זה לא ישפיע רק על חשבונות משקי הבית. אם עלויות האנרגיה של מרכזי נתונים יעלו, זה לא ישפיע רק על חשבונות חברות הטכנולוגיה. השאלה שפוליטיקאים אמריקאים קשוחים חייבים כעת לענות עליה היא: האם הכלכלה האמריקאית יכולה להרשות לעצמה את עלות האנרגיה, את עלות החוב ואת עלות מהפכת הבינה המלאכותית לתקופה ממושכת, בעוד שמלחמת ההתשה היקרה במפרץ הערבי נמשכת?
