עברית

דו"ח הניו יורק טיימס; הכנות התקשורת של טראמפ להצדיק מבצע לא אנושי

פרסום דו"ח מוזר בניו יורק טיימס על הקשר בין כמה סכרים איראניים ופרויקטים של העברת מים ומתקני טילים תת-קרקעיים הוא נושא שמעבר לדיון טכני וסביבתי. פעולה זו, שנראית כמו תקשורת, היא למעשה חוליה בשרשרת של צעדי לוחמה פסיכולוגית שמטרתם להתכונן לתחילת מלחמת התשתיות. הדו"ח, שפורסם ב-16 בנובמבר 2026, טוען כי פרויקטים מסוימים של מים, בנוסף למטרות אזרחיות, עשויים לשמש לאספקת מים וחשמל למתקנים צבאיים. פרסום דוחות כאלה, שלא במכוון או במודע, מסייע ביצירת הצדקה לתקיפות אמריקאיות עתידיות על איראן. שועיב בהמן, אנליסט לענייני חוץ, ניתח את הנימוקים והמטרות של פרסום דוחות כאלה בראיון לנורניוז.

דו"ח הניו יורק טיימס; הכנות התקשורת של טראמפ להצדיק מבצע לא אנושי
0 minute

פרסום דו"ח מוזר בניו יורק טיימס על האפשרות שכמה סכרים ופרויקטים של העברת מים איראניים קשורים למתקני טילים תת-קרקעיים הוא יותר מאשר סוגיה טכנית וסביבתית. פעולה זו, שנראית כמו תקשורת, היא למעשה חוליה בשרשרת של צעדי לוחמה פסיכולוגית שמטרתם להתכונן לתחילתה של מלחמת תשתיות. טענות כאלה עלולות לסלול את הדרך להתקפות על התשתיות החיוניות והאזרחיות של איראן בסבב העימותים הבא.

הדו"ח, שפורסם ב-16 בנובמבר 2026, מצטט סקרים גיאוגרפיים ואת דעותיהם של מספר מומחים, הטוענים כי חלק מפרויקטי המים שימשו אולי לאספקת מים וחשמל למתקנים צבאיים בנוסף למטרות אזרחיות. מעניין לציין שקווה מדאני, מנהל המכון האוניברסיטאי למים, סביבה ובריאות של האו"ם, הזהיר בתגובה לדו"ח זה כי הקרבה הגיאוגרפית של שתי תשתיות, בהנחה שהיא נכונה, אינה אומרת שיש קשר סיבה ותוצאה. לדעתו, הפיכת ספקולציות לנרטיב ביטחוני עלולה להיות בעלת השלכות מסוכנות על תשתיות המים האזרחיות. חשיבותה של אזהרה זו טמונה במושג "תשתית כפולה". אם עצם הקרבה של סכר, תחנת כוח או מתקן אספקת מים למתקן צבאי משמשת כבסיס להגדרתו כמטרה צבאית, הגבול בין מטרות צבאיות לשירותים ציבוריים חיוניים יהפוך לפגיע ביותר.

בנסיבות כאלה, פרסום דוחות כאלה, שלא במכוון או במודע, מסייע ביצירת הצדקה להתקפות עתידיות. שועיב בהמן, אנליסט לענייני חוץ, ניתח את ההקשר והמטרות של פרסום דוחות כאלה בראיון לנורניוז.

מומחים רבים סבורים כי התקשורת האמריקאית מבצעת סוג של הכנה תקשורתית לפני שוושינגטון נוקטת בפעולות צבאיות ותוקפניות. כיצד מנתחים דפוס זה ואילו דוגמאות לכך היו בעבר?

השימוש בתקשורת לקידום יעדי מדיניות החוץ של ארה"ב אינו נושא חדש. לאמריקאים היסטוריה ארוכה של שימוש בכלי תקשורת, קולנוע, ובמיוחד הוליווד, כדי לעצב את דעת הקהל וליצור הקשר פסיכולוגי ופוליטי לפעולותיהם הצבאיות. במקרים רבים, לפני נקיטת פעולה צבאית, נוצר תחילה נרטיב ספציפי בתקשורת; נרטיב שמנסה להציג את הצד השני כאיום, ובסופו של דבר, להפוך את הפעולות הבאות למקובלות או לפחות נסבלות לדעת הקהל. לכן, כאשר כלי תקשורת כמו הניו יורק טיימס או CNN מעלים סוגיות בנוגע לאיומים אפשריים מצד איראן, יש לבחון דיווחים אלה בהקשר הרחב יותר של לוחמה נרטיבית ופעולות פסיכולוגיות. כמובן, עצם פרסומם של דיווחים כאלה לבדו אינו מוכיח הוראה ממשלתית, אך בו זמניותם ותוכנם יכולים להעלות שאלות רציניות לגבי המטרות הפוליטיות והביטחוניות של פעילויות בניית החלל הללו. בדיווח שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס, הועלתה סוגיית הקשר בין בניית הסכרים של איראן לתשתיות צבאיות וערי טילים. מדוע אתה מוצא נרטיב מסוג זה מדאיג?

הנקודה החשובה בדיווח זה היא השאלה המועלית בתחילתו: מדוע פנתה איראן לבניית סכרים למרות משברים שונים? התשובה לשאלה זו אינה כה מסובכת. איראן היא מדינה המתמודדת עם מחסור במים, בצורות ואתגרים חמורים בניהול משאבי מים, ובניית סכרים נחשבת לאחד הכלים לניהול משאבי מים ולמילוי צרכים חקלאיים, תעשייתיים ועירוניים. עם זאת, כאשר צעד פיתוח הקשור לצרכים הבסיסיים של החברה מקושר לתשתיות צבאיות וערי טילים, הוא למעשה יוצר את הקרקע לשינוי באופיו בדעת הקהל. כאן עולה החשש העיקרי, משום שנרטיבים כאלה עשויים לשמש בעתיד כדי להצדיק פגיעה במתקנים שהם במהותם אזרחיים וחיוניים.

האם פרסום דוחות כאלה יכול להיחשב כחלק ממאמץ להכשיר תקיפה אמריקאית אפשרית על התשתיות החיוניות של איראן?

לא ניתן להתעלם מאפשרות זו. כאשר כלי תקשורת בינלאומי בעל מוניטין מנתח את התשתיות הקריטיות והתשתיות האזרחיות של מדינה בהקשר של איומים צבאיים, קיים סיכון שהגבול בין מטרות צבאיות לאזרחיות יטשטש בהדרגה בדעת הקהל. כמובן, אנו זקוקים לראיות עצמאיות כדי להוכיח שדו"ח כזה הוכן ישירות לבקשת ממשל טראמפ; אך מנקודת מבט של ניתוח תקשורתי, תוכן הדוחות הללו יכול לסייע ביצירת מרחב שבו פגיעה בתשתיות קריטיות מוצגת עם הצדקות ביטחוניות וצבאיות.

יש לציין כי סכרים, מתקני אספקת מים ותשתיות אספקת אנרגיה קשורים ישירות לחייהם של מיליוני אנשים. תקיפה של מתקנים כאלה, אם מתקיימים התנאים המשפטיים הרלוונטיים, יכולה להוות פשע מלחמה. לכן, לא ניתן לבטל את האחריות המשפטית לפעולות כאלה על ידי שינוי הכותרת או מתן הצדקות ביטחוניות.

בנוסף, פורסמו גם דיווחים של CNN על האפשרות שאיראן תשתמש בפצצות מלוכלכות או בנשק כימי בתוך ארצות הברית. האם ניתן לנתח את שני הנרטיבים הללו במסגרת משותפת?

כן, לפחות מנקודת מבט של מלחמת הנרטיבים, יש קווי דמיון משמעותיים בין שתי הסוגיות. במקרה אחד, נעשה ניסיון להגדיר את התשתית הקריטית של איראן בהקשר של איומים צבאיים, ובמקרה השני, מוצגת תמונה של האיום של איראן על ביטחון הפנים של ארה"ב.

ראוי לציין שחלק מכלי התקשורת הללו ביקרו את מדיניותו של דונלד טראמפ ואת המלחמה נגד איראן בזמנים שונים. מסיבה זו, שינוי טון או הדגשת איומים מסוג זה דורשים בחינה מדוקדקת יותר. כמובן, התנגדותו של כלי תקשורת לטראמפ אינה אומרת שכל הדיווחים שלו מאורגנים נגד איראן או תואמים את מדיניות ממשלת ארה"ב. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהאפשרות של ניצול פוליטי של דיווחים כאלה. השאלה העיקרית היא האם נרטיבים אלה מסייעים בבניית קונצנזוס תקשורתי לפעולות צבאיות עתידיות.

מהן ההשלכות של פגיעה בסכרים ותשתיות מים מנקודת מבט של המשפט הבינלאומי?

תשתית מים היא אחד המתקנים הקריטיים החשובים ביותר של כל מדינה, וההגנה עליה מקבלת מקום מיוחד במשפט ההומניטארי הבינלאומי. בפרט, סכרים, תחנות כוח הידרואלקטריות ומתקנים שאם ייהרסו עלולים לגרום נזק נרחב לאוכלוסייה האזרחית. על פי כללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, סכרים ומתקנים דומים המכילים כוחות מסוכנים מוגנים במיוחד. גם כאשר מתקנים כאלה נחשבים למטרות צבאיות, ישנן הגבלות מחמירות על תקיפתם. לכן, כל ניסיון לנרמל התקפות על תשתית כזו חייב להיענות ברגישות רבה. מים, חשמל ומתקנים קריטיים אינם כלי לחץ צבאי שניתן פשוט להוסיף לרשימת מטרות המלחמה.

איראן דיברה על אפשרות של תגובה הדדית לאיום של פגיעה בתשתית הקריטית שלה. איזו השפעה יש לגישה זו על חישובי ארצות הברית ובעלות בריתה האזוריות?

אחד המרכיבים החשובים במשוואת ההרתעה הוא אמינות האיום ההדדי. משמעות הדבר היא שהצד השני חייב לדעת שכל פעולה נגד האינטרסים החיוניים של מדינה לא תהיה ללא עלות. איראן הראתה בניסיון צבאי בעבר שהיא אינה רואה בפגיעה בתשתית שלה תשובה ללא תגובה. במלחמת שנים עשר הימים ובהתפתחויות צבאיות שלאחר מכן, נושא התגובה להתקפות על מתקנים ואינטרסים אסטרטגיים היה בעל חשיבות מיוחדת. המסר העיקרי של גישה זו הוא שאם התשתיות הקריטיות של איראן מכוונות, הצד השני ובעלי בריתו האזוריים אינם יכולים לראות את עצמם חסינים מפני השלכות התפשטות המלחמה. נושא זה יכול למלא תפקיד מרתיע בחישובים של מקבלי ההחלטות האמריקאים ושותפיהם האזוריים.

המרחק הגיאוגרפי של ארצות הברית מאזור מערב אסיה תמיד היה אחד מיתרונותיה האסטרטגיים של וושינגטון. באיזו מידה יכול מרחק זה להשפיע על תעוזה של אמריקה להיכנס למלחמת תשתיות עם איראן?

הגיאוגרפיה של אמריקה תמיד הייתה יתרון חשוב עבור מדינה זו. במלחמות עולם ובסכסוכים אזוריים רבים, המרחק הגיאוגרפי הפך את יבשת ארה"ב לפחות חשופה לאיומים ישירים. זה אפשר לוושינגטון להשתתף בסכסוכים מחוץ לגבולותיה בעלות ישירה נמוכה יותר. אך יתרון זה אינו מוחלט עוד בעולם של ימינו. התקדמות טכנולוגית, הרחבת התלות הכלכלית והתקשורתית ונוכחות הון ותשתיות אמריקאיות בחלקים שונים של העולם הפכו את המרחק הגיאוגרפי לבלתי יעיל ברובו. אמריקאים צריכים לקחת בחשבון בחישוביהם כי עלויותיה של מלחמה אזורית אינן בהכרח נשארות בשדה הקרב. השקעות כלכליות, אינטרסים מסחריים ותשתיות הקשורות לאמריקה באזור עלולות להיות מושפעות מהשלכות חוסר היציבות והסכסוך. גם אם שטח אמריקאי אינו מעורב ישירות במלחמה, השלכותיה הכלכליות, הפוליטיות והביטחוניות עלולות להיות מועברות למדינה ולהשפיע על דעת הקהל ועל המשוואות הפוליטיות של וושינגטון.

אם ארה"ב תחליט להיכנס לשלב חדש של מלחמת תשתיות נגד איראן, האם החלטה זו תהיה לטובת האינטרס האסטרטגי של וושינגטון?

אם ההחלטה תתקבל על סמך חישובים רציונליים והערכה מדוקדקת של העלויות וההשלכות, כניסה למלחמה כזו לא יכולה להיות אופציה זולה עבור ארה"ב. הרס התשתיות הקריטיות של איראן לא יהיה פעולה צבאית מוגבלת, אלא עלול להרחיב את היקף הסכסוך וליצור השלכות נרחבות על הביטחון והכלכלה של האזור. הנקודה החשובה היא שארה"ב לא צריכה להניח שבגלל שהיא רחוקה גיאוגרפית מאיראן, היא תהיה חסינה מפני השלכותיה של מלחמה כזו. האינטרסים הכלכליים וההון האמריקאים באזור, ההשלכות האפשריות על שוק האנרגיה וההשפעות הפוליטיות של המלחמה בתוך ארה"ב, כולם גורמים שיש לקחת בחשבון בחישוביה של וושינגטון. למעשה, הרתעה תהיה יעילה כאשר הצד השני משוכנע שעלות התוקפנות גדולה בהרבה מהרווח האפשרי שלה. לכן, מניעת כניסה למלחמת תשתית לא תהיה רק ​​לטובת איראן, אלא גם לטובת היציבות האזורית ואף לטובת האינטרסים ארוכי הטווח של ארה"ב.

 

חדשות קשורות
sendComment