הצהרותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לכתבים בפייח' ואישורו את המכתב ששלח סגן נשיא ארה"ב ג'יי.די. ואנס למוחסן רזאיי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, העלו שאלות חדשות בנוגע למטרותיה של וושינגטון במקום להפיג עמימות. הוול סטריט ג'ורנל דיווח ביום רביעי, 26 בנובמבר, כי ואנס, בהוראת טראמפ, שלח מכתב לרזאיי כדי לבחון את האפשרות לחדש את שיחות השלום ולמנוע מתקפה צבאית חדשה על איראן. טראמפ אישר את ההתכתבות, אך טען כי נושא המכתב היה אספקת ציוד רפואי ואספקה לחולים.
הסבר זה, בנסיבות הנוכחיות, ניצב בפני שאלות רציניות. מדוע שסגן נשיא ארה"ב יתכתב ישירות עם מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי בנוגע לאספקת אספקה רפואית בעיצומן של איומים צבאיים ועימות ביטחוני עם איראן?! אם המטרה הייתה רק להקל על סיוע הומניטרי, מה היה הצורך בתקשורת ישירה ברמה זו של המבנה הפוליטי והביטחוני של שתי המדינות?
היחס בין רמת ההתכתבות לנושא הנטען שלה הוא נקודת העמימות החשובה ביותר בנרטיב של טראמפ. ההסבר של נשיא ארה"ב לא רק שונה מדיווח הוול סטריט ג'ורנל על מטרת המשא ומתן במכתב, אלא גם מחזק את החשד שטראמפ מנסה להסתיר את הצורך האמריקאי במשא ומתן מאחורי נושא שקשה מאוד להאמין בו על ידי הצגת מידע מטעה. יתר על כן, אם יש מחסור בתחום הציוד הרפואי, הסיבה לכך היא סנקציות ומגבלות הנובעות ממדיניות הלחץ האמריקאית, שבוצעו במכוון כדי להגביר את הלחץ החברתי, וארה"ב יכלה להסיר מגבלות אלה ללא צורך בכתיבת מכתבים.
בהתאם לכך, ניתן לשער שהתייחסותו של טראמפ לסוגיות הומניטריות הייתה נרטיב פתוח כדי להמעיט בממדים הפוליטיים של התכתבות רגישה; התכתבות שלפי דיווח הוול סטריט ג'ורנל נועדה לבחון את האפשרות להחיות את נתיב המשא ומתן.
דיפלומטיה אזורית; מעגל משלים של מסר ואנס
צירוף המקרים של התכתבות זו עם ביקורם של בכירים מטורקיה, פקיסטן וערב הסעודית בטהרן הוא בעל חשיבות מיוחדת. נוכחותם של נציגי ביטחון וצבא של שלוש המדינות הללו באיראן, במיוחד בתקופה בה וושינגטון מדברת על אפשרות של התקפות מחודשות, מעידה על דאגה אזורית חמורה לגבי חזרת המלחמה והשלכותיה. לא ניתן להתייחס לתנועות אלו כסדרה של ביקורים טקסיים בלבד, משום שהתפשטות הסכסוך משפיעה ישירות על ביטחון האנרגיה, על מצר הורמוז, על הסחר האזורי ועל היציבות הפוליטית של המדינות השכנות.
שלוש המדינות שנציגי הביטחון והביטחון שלהן נסעו לאיראן נחשבות לבעלות ברית של ארה"ב ומקיימות יחסים פוליטיים וצבאיים הדוקים עם וושינגטון. לכן, נסיעות אלו תואמו בוודאות על ידי ארה"ב, דבר שיכול להיות עדות נוספת למאמצי ארה"ב לפתוח את הדרך למשא ומתן. כמובן, האינטרסים המשותפים של מדינות אלו במניעת התפשטות המלחמה וחשיבות תפקידה של וושינגטון במשוואות הביטחון של האזור בהחלט יעילים גם במאמצים דיפלומטיים שמטרתם ניהול המשבר.
חשוב מכך, הנוכחות הסימולטנית של מדינות אלו בטהרן, אל מול האיום הצבאי האמריקאי, מראה כי התפיסה לפיה לחץ צבאי וכלכלי הצליח לשנות את האיזון לטובת אמריקה וכי איראן נמצאת במצב קשה לקבל את דרישותיה הפוליטיות והביטחוניות של וושינגטון שגויה לחלוטין. מנקודת מבט זו, מהלכים דיפלומטיים אחרונים יכולים להיות סימן לעלייה משמעותית בתפקידה ובתפקודה של איראן בהסדרים לסיום המשבר וליצירת יציבות באזור.
נתניהו וטראמפ; לחץ משני חזיתות אלקטורליות
התפתחויות אלו מתרחשות בתקופה שבה בן בריתו העיקרי של טראמפ בעימות עם איראן, בנימין נתניהו, מתמודד גם הוא עם אילוצים פוליטיים. תוצאות ראשוניות מהבחירות בישראל ב-28 באוקטובר הראו כי גוש נתניהו, למרות שזכה בכ-53 מושבים, לא השיג את הרוב של 61 המושבים הנדרשים להקמת ממשלה. גוש האופוזיציה שלו זכה גם הוא בכ-48 מושבים, ולמפלגות הערביות היו 19 מושבים בסך הכל. תוצאות הבחירות מצביעות על מצב של מתח בהקמת הממשלה ועמימות מתמשכת במשוואות הפוליטיות של ישראל.
בארצות הברית, בחירות האמצע ב-3 בנובמבר הפכו גם הן לאחד המשתנים החשובים בקבלת ההחלטות של טראמפ. סקרים שפורסמו, כולל דיווחי רויטרס, מצביעים על מצב קשה עבור הרפובליקנים במרוץ לבית הנבחרים ולסנאט; אם כי התוצאה הסופית עדיין אינה ברורה. במקביל, מחירי המלחמה, מחירי האנרגיה העולים ולחצי המחיה הגבירו את הביקורת על מדיניות החוץ של הבית הלבן. עבור טראמפ, המשך עימות שמגדיל את העלויות הכלכליות אך ללא תוצאה פוליטית וביטחונית ברורה הפך למעשה לסוגיה אלקטורלית.
בנסיבות כאלה, נתניהו ניצב בפני אילוצים פוליטיים פנימיים וטראמפ בפני לחצים אלקטורליים וכלכליים. היווצרותן של נסיבות אלה מראה כי ההחלטה להיכנס לשלב צבאי חדש, מלבד השלכות פנימיות ועלויות פוליטיות, אינה אפשרית בקלות, ולכן טראמפ מנסה לנהל את האתגרים הפוליטיים והכלכליים הקיימים על ידי יצירת נתיב של משא ומתן ויצירת ניצחון פוליטי בעלויות נמוכות יותר.
משא ומתן בצל איומים; שינוי בחישוביה של וושינגטון?
כל ההתפתחויות הללו מראות כי טראמפ, עקב היותו באתגר אסטרטגי, בוחן את נתיב המשא ומתן כדי להתגבר על הקיפאון של העימות עם איראן, תוך שמירה על איום צבאי; קיפאון שהמשכו עלול לגרור עלויות צבאיות, כלכליות ופוליטיות גוברות עבור ממשל טראמפ. מכתבו של ואנס למוחסן רזאאי, דיווחיו השונים של טראמפ על תוכנו, מהלכים דיפלומטיים של טורקיה, פקיסטן וערב הסעודית, ולחצים אלקטורליים בארצות הברית ובישראל, יחד מציירים תמונה של ניסיון אפשרי של וושינגטון למצוא דרך פחות יקרה לנהל את המשבר.
בהקשר זה, יש לראות את הסברו של טראמפ לשליחת ציוד רפואי כניסיון מטעה להמעיט בממדים הפוליטיים של התכתבות, אשר, בהתחשב בראיות הקיימות, הייתה בעלת אופי משא ומתן. התקשורת הישירה בין סגן נשיא ארה"ב למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, במיוחד נוכח איום מתקפה נוספת, אינה תואמת בבירור את הנרטיב ההומניטרי הטהור של טראמפ; במיוחד לאור העובדה שה"וול סטריט ג'ורנל" הצהיר בעבר כי מטרת התכתבות זו הייתה לבחון את האפשרות לחדש את המשא ומתן ולמנוע מתקפה חדשה. בנסיבות כאלה, לא סביר שהבית הלבן מנסה לנהל את ההשלכות הפוליטיות של ניסיונו לכאורה לחזור לשולחן המשא ומתן על ידי הדגשת נושא פחות שולי; מאמץ אשר, באווירה של איומים הדדיים, יש לפרש כסימן לנסיגה מצד וושינגטון.
מצד שני, ניתן לראות בביקורם של בכירים משלוש מדינות האזור בטהרן חוליה משלימה לתנועות אלו. מעמדן הביטחוני והפוליטי של מדינות אלו והדאגה המשותפת שלהן מהתפשטות המלחמה מכפילים את חשיבותן של התייעצויות אזוריות. התפתחויות אלו מראות גם כי בניגוד להנחת תומכי הלחץ המקסימלי, איראן עדיין ממלאת תפקיד מכריע במשוואות הביטחון של האזור וכל תוכנית לסיום המשבר חייבת בהכרח לקחת בחשבון את עמדתה ורצונה הפוליטי של טהרן.
לעומת זאת, נתניהו מתמודד עם הקושי להקים ממשלה לאחר הבחירות בישראל, וטראמפ, ערב בחירות האמצע בארה"ב, עומד בפני הסיכון לאבד את הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים והלחץ הנובע מהעלויות הכלכליות של העימות עם איראן. מצב זה מגביר את המוטיבציה של וושינגטון להשיג תוצאה פוליטית בעלות נמוכה יותר; תוצאה שניתן להציג כהישג עבור ממשל טראמפ מבלי להיכנס למלחמה ארוכה ויקרה.
ההשערה המרכזית, אם כן, היא שיש לראות את מכתבו של ואנס כסימן רציני לניסיון אפשרי מצד וושינגטון לפתוח את הדרך למשא ומתן תוך שמירה על מנוף האיום הצבאי, ולא רק התכתבות על סיוע רפואי. עם זאת, יש למדוד את רצינות המאמץ הזה בתוכן ההצעות האמריקאיות האפשריות, בשינוי בהתנהגותה המעשית של וושינגטון ובנכונותה לקבל את דרישותיה של איראן.
