ועידת האומות המאוחדות ה-31 בנושא שינויי אקלים (COP31) תתקיים באנטליה, טורקיה, בין ה-9 ל-20 בנובמבר 2026, בהשתתפות בכירים, ראשי מדינות, נציגי ממשלות, ארגונים בינלאומיים ופעילי סביבה ואנרגיה. נקודה חשובה בפגישה זו היא נוכחותו ונאומו בו-זמנית של מסעוד פזקיאן, נשיא הרפובליקה האסלאמית של איראן, בהשתתפות משלחת מארגון האנרגיה האטומית של המדינה; נוכחות שהתמקדה בנושאים כמו יישומים שלווים של טכנולוגיה גרעינית, יכולות התעשייה הגרעינית האיראנית ותפקידה של טכנולוגיה זו באספקת אנרגיה נקייה ובת קיימא.
התפתחות חשובה נוספת היא קיום הפגישה השנתית של פלטפורמת האנרגיה הגרעינית של BRICS ביום שישי, 12 בנובמבר 2026 באנטליה, שהתקיימה בהשתתפות נציגי המדינות החברות, מנכ"ל תאגיד רוזאטום שבבעלות המדינה, ראש מתאם הפלטפורמה ומשלחת הרפובליקה האסלאמית של איראן. המפגש בין שני אירועים אלה, מעבר לשותפות דיפלומטית, מצביע על היווצרותן של יכולות חדשות לשיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי, התמודדות עם האפרטהייד המדעי והשגת מטרות משותפות. איראן, עם יכולתה הגרעינית המקומית ותפקידה בהבטחת ביטחון מעבר האנרגיה במצרי הורמוז, יכולה להיות בעלת עמדה מכרעת במימוש התכנסות זו.
אמון עולמי ביכולתה הגרעינית של איראן ובאופייה השליו
נוכחותה של איראן בשני אירועים אלה והצגת דעותיה של המדינה, מעל לכל, מבטאות אמון ביכולת המקומית ובאופייה השליו של פעילותה הגרעינית של הרפובליקה האסלאמית של איראן. קבלת הפנים ליכולותיה והצעותיה של איראן בפגישות כאלה היא סימן משמעותי לחוסר תוקפן של טענותיו וההאשמות השקריות של המערב בנוגע לתוכנית הגרעין של המדינה ולגישות הפוליטיות המוטות כלפיה.
פסגות אלה שולחות מסר ברור לעולם: שיתוף פעולה גרעיני עם איראן, ללא תלות באווירה פוליטית ובטענות של זרמים מנוגדים, אפשרי ובעל פוטנציאל רחב. בהקשר זה, עמדותיו של רפאל גרוסי, מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, בנוגע לגישה למתקני הגרעין המופצצים של איראן ולמאמצים לפתוח מחדש מקרים קודמים מעלות שאלות רציניות לגבי גבולות סמכותה של הסוכנות והצורך לכבד את זכויותיהן המשפטיות של מדינות. עם סיום הסכם הגרעין וביטול החלטת מועצת הביטחון 2231, מנקודת המבט המשפטית שהדגישה איראן, יש לחזור לתנאים רגילים של פעילות הגרעין של המדינה ויש למנוע את המשך ההגבלות מעבר להתחייבויות.
ידע גרעיני מקומי; הקשר בין ביטחון אנרגטי לפיתוח אקלים בר-קיימא
ביטחון בעולם של היום אינו מוגבל עוד לתחומים צבאיים, כלכליים וחברתיים; אנרגיה, אקלים ופיתוח בר-קיימא הפכו גם הם למרכיבים מכריעים בביטחון הלאומי של מדינות והמערכת הבינלאומית. התגברות זיהום האוויר, הפרעות אטמוספריות, שינויי אקלים הנגרמים מפליטות גזי חממה וההשלכות הסביבתיות הקטסטרופליות של התלהמות המשטר ההגמוני הכפילו את הצורך בניצול ידע גרעיני ואנרגיות נקיות.
הידע הגרעיני של איראן, שפותח תוך הסתמכות על יכולותיהם של מומחים מקומיים ומשאבי אנוש צעירים של המדינה, הוא יכולת חשובה לשיתוף פעולה בינלאומי ומודל לגישה עצמאית לטכנולוגיות מתקדמות. הנושאים הייעודיים של אירועים אלה נעים בין מעבר אנרגטי ופיתוח יכולת ייצור אנרגיה גרעינית למימון פרויקטים, הכשרת משאבי אנוש ייעודיים, טכנולוגיות אקלים חדשות ויוזמה לשלש את יכולת האנרגיה הגרעינית עד 2050. איראן, עם הידע המקומי והניסיון המעשי שלה, יכולה למלא תפקיד בקידום מטרות אלה.
דיפלומטיה גרעינית מספקת גם הזדמנות חדשה להרחיב את היחסים ולהגדרת יכולות משותפות עם מדינות שונות, במיוחד אלו באזור. ניסיונה של איראן בייצור תרופות רדיואקטיות, רפואה גרעינית, אספקת דלק ויישום טכנולוגיה גרעינית בחקלאות ובתעשיית המזון הוא הון מדעי שניתן להעמיד לרשות מדינות אחרות ולסלול את הדרך לשיתוף פעולה מועיל הדדית.
התכנסות עולמית נגד אפרטהייד מדעי ופשיעה גרעינית
אחד ההיבטים החשובים של התפתחויות אלה הוא הצורך להתמודד באופן קולקטיבי עם מונופול גרעיני ואפרטהייד מדעי. על ידי פוליטיזציה של פעילות הסוכנות, המערב מנסה להפוך את הטכנולוגיה הגרעינית לכלי להפעלת לחץ כלכלי, פוליטי וביטחוני על מדינות עצמאיות.
מצד שני, התכנסות בין מדינות לסיום מונופול זה היא הכרח בסיסי לפיתוח בר-קיימא ולמימוש צדק מדעי; במיוחד מכיוון שמעצמות הנשק הגרעיני לא הראו רצון יעיל להשמיד נשק זה והם ממשיכים להוות איום חמור על ביטחון האדם והסביבה.
מצד שני, הפצצת מתקני הגרעין של איראן על ידי ארצות הברית והמשטר הציוני, בעוד מתקנים אלה היו תחת פיקוח הסוכנות, היא הפרה ברורה של החוק הבינלאומי וכפירה מסוכנת בביטחון הפעילות הגרעינית בעולם. אדישותה של הסוכנות לתוקפנות כזו, יחד עם הלחץ לגשת למתקנים שניזוקו, חושפת את הצורך לבחון מחדש את הגישות הכפולות של המוסד.
פסגות הגרעין הן הזדמנות לגבש עמדה משותפת בגינוי פעולות אלה ובמניעת חזרתן. העולם אינו יכול להפוך את איראן לחריג מתוקפנות תוך ציפייה שביטחון מתקני הגרעין ומדענים של מדינות אחרות יישאר בטוח. אילו הייתה תגובה הרתעה להפצצה הגרעינית על יפן או לתוקפנות הצבאית של ארה"ב נגד עיראק, סוריה ולוב בתירוצים גרעיניים וכימיים, לא היינו עדים כיום למעשי התנקשות חצופים כאלה במדענים ולתקיפות על מתקני הגרעין האיראניים.
איראן; הבטחת ביטחון אנרגטי ממצרי הורמוז ועד לטכנולוגיה גרעינית
איראן תמיד הדגישה את הצורך להבטיח ביטחון סביבתי ואקלימי, פיתוח בר-קיימא וגישה אוניברסלית לאנרגיה. למרות הצורך לפתח אנרגיות מתחדשות, נפט וגז ממשיכים למלא תפקיד חשוב באספקת האנרגיה העולמית. הגישה האמריקאית, במיוחד בתקופת טראמפ, מראה כי שליטה על משאבי אנרגיה הפכה לכלי להפעלת לחץ כלכלי ופוליטי. מההתערבות בוונצואלה והפלישה לגרינלנד ועד להכרה של טראמפ במניעים הקשורים למשאבי האנרגיה של איראן, כולם סימנים לשאפתנות הגמונית זו.
במקביל, הגשת תביעה לסבא"א וחסימת הדרך למיקום של טכנולוגיה גרעינית היא חלק נוסף ממדיניות מונופוליסטית זו. בתגובה לגישה זו, הרפובליקה האסלאמית של איראן, מצד אחד, ממלאת תפקיד חשוב במשוואות ביטחון האנרגיה המאובנים בעולם על ידי ניהול מצר הורמוז והתנגדות לאיומים צבאיים ולמצור האמריקאי. מצד שני, על ידי הסתמכות על ידע גרעיני מקומי, היא סיפקה את היכולת להתעמת עם המונופול של הטכנולוגיה. הכרזת איראן על נכונות לשיתוף פעולה גרעיני, במיוחד עם מדינות אזוריות, משקפת גם את הגישה המשתתפת של המדינה לפיתוח מדעי ואנרגי.
בהתאם לכך, תמיכה עולמית ביכולותיה ובגישתה של איראן יכולה לסלול את הדרך להתנגדות להגמוניה האמריקאית ולחיזוק שיתוף הפעולה השווה. כיום, לאיראן יש את היכולת להיות יעילה בשני התחומים של ביטחון אנרגטי מאובנים ופיתוח טכנולוגיה גרעינית, ובמקביל, היא רואה בביטחון האקלים והסביבתי צורך משותף לאנושות. תמיכתן של מדינות בגישה זו אינה זכות יתר למדינה אחת, אלא צעד לקראת סיום האפליה המדעית, הבטחת ביטחון אנרגטי ובניית עולם עם התקדמות מכילה ובת קיימא לכולם.
