עברית

משחק עם תיק שכבר לא על השולחן

פרסום הדו"ח החדש של סבא"א על ​​פעילותה הגרעינית של איראן, בעוד שתיק ה-JCPOA והחלטה 2231 הסתיימו ומתקני הגרעין של המדינה היו מטרה, חושף שוב את הפוליטיקה של גרוסי, את הסטנדרטים הכפולים ואת הלגיטימיות של חוסר האמון של טהרן.

 משחק עם תיק שכבר לא על השולחן
0 minute

בעוד שהעולם גינה את התוקפנות הצבאית של ארה"ב וישראל נגד איראן וקרא לסיום המלחמה, למימוש זכויותיה של איראן ולפיצוי על הנזקים שנגרמו כתוצאה מתוקפנות זו, כולל עלויותיה הסביבתיות, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בחרה שוב בדרך של עימות עם טהרן על ידי פרסום דו"ח מפוקפק. הסוכנות טוענת כי בשל הגישה המוגבלת של פקחים למתקני הגרעין האיראניים שהיו מטרה לתקיפות צבאיות, אין לה מידע אמין על המצב הנוכחי, כמותם ומיקום עתודות האורניום המועשר של איראן, וקראה לחידוש מיידי של הבדיקות. טענה זו נעשית בעוד שהסוכנות סירבה אפילו לגנות את התקיפות של ארה"ב וישראל על מתקני הגרעין האיראניים. גישה כזו מראה שוב ששיקולים פוליטיים החליפו את האחריות המקצועית והטכנית, ודוחות הסוכנות יכולים להפוך לפלטפורמה לתוקפנות נוספת. מצד שני, עם פקיעת החלטת מועצת הביטחון 2231, תיק הגרעין האיראני נסגר, והמשך הדיווח במסגרת הקודמת לא רק חסר הצדקה משפטית, אלא גם יעמיק את חוסר האמון של טהרן במוסד זה ויסבך את הדרך לפתרון סוגיות, כולל פתיחתן מחדש של מיצרי הורמוז.

לא ניתן להחיות תיק סגור באמצעות דיווח

הסוכנות ממשיכה לפרסם דוחות תקופתיים על איראן במצב בו הבסיס הקודם לדיווח זה הסתיים עם פקיעת הסכם הגרעין בשנת 2025 ופקיעת החלטת מועצת הביטחון 2231. בנסיבות כאלה, מצב הגרעין של איראן צריך לחזור לשגרה ויש להסיר את הסנקציות הנלוות. יישום מנגנון ה-snapback על ידי מדינות המערב והמשך הדיווח של הסוכנות עומדים בסתירה למשפט הבינלאומי ולהתחייבויות מקובלות באופן אוניברסלי. התנהגות זו, בעודה פוגעת באמינותה של הסוכנות, יוצרת כפירה מסוכנת במערכת הרגולטורית הבינלאומית; חידוש שעלול להרוס את אמון המדינות החברות ואף לסלול את הדרך לבחינה מחדש של רמת שיתוף הפעולה או לפרישה של מדינות מסוימות מאמנת אי-הפצת נשק גרעיני. תיק שפג תוקפו המשפטי לא יכול להימשך עם דיווחים חוזרים ונשנים וטענות חדשות.

גרוסי; מאחריות פיקוחית לליווי תוקפים

תוכן הדו"ח האחרון של הסוכנות דומה בבירור לטענותיו של טראמפ בדבר הצורך למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני; אותן טענות ששימשו כתירוץ לניהול מלחמה נגד איראן. נראה שגרוסי, מנכ"ל הסוכנות, ששואף גם להיות מזכ"ל האו"ם, ממשיך לשחק על מגרשה של אמריקה במקום להגן על עצמאותו של מוסד זה. ההתקפות של מלחמת 12 הימים התרחשו במצב בו דוחות הסוכנות והחלטות מדינות אירופה במועצת המנהלים סייעו ליצור את הקרקע הפוליטית לתוקפנות. במלחמת הרמדאן, גם מתקנים שהמידע הסודי שלהם היה בידי הסוכנות היו ממוקדים. זה מעלה שאלות רציניות לגבי אופן ההגנה על המידע ואחריותו של מוסד זה. גרוסי הוסיף בעבר לאווירה העמומה נגד איראן על ידי טענות לגבי עתודות אורניום מועשר וכמה אזורים אפשריים. כעת, הדו"ח המוטה של ​​סבא"א עלול להפוך לכלי עבור טראמפ להפחית חלק מהלחץ הפנימי הנובע מסחטני המלחמה נגד איראן.

פיקוח על מתקנים מופצצים; דרישה ללא תמיכה באמצעי הגנה

איראן שיתפה פעולה רבות עם סבא"א בשנים האחרונות; אך השעיית הגישה לאחר הפצצת מתקנים גרעיניים היא החלטה המושפעת מתנאי מלחמה וצרכי ​​הביטחון של המדינה. מצד אחד, ההתקפות בוצעו על סמך מידע המעלה שאלות רציניות לגבי מקורו והעברתו, ומצד שני, סבא"א אפילו לא הייתה מוכנה לגנות את ההפרות הללו. הנקודה החשובה היא שאין פרוטוקול ספציפי לפיקוח על מתקנים מופצצים בתקנות ההגנה. לכן, ללא פיתוח מנגנון ברור והבטחת אבטחת המתקנים והמידע, לא ניתן לצפות מאיראן לקבל גישה מיידית. הדרישה של טהרן היא לפתח מנגנון כזה על ידי קבלת זכותה של איראן להגנה לגיטימית וקיום דרישות ביטחון. מדינה שמתקניה הגרעיניים והמדענים שלה היו מטרה אינה יכולה להתעלם מביטחונה הלאומי ולהמשיך לשתף פעולה עם מוסד שביצועיו נתקלו בחוסר אמון חמור.

הסטנדרט הכפול של הסוכנות והצורך לשנות את הדוקטרינה הגרעינית

גם ההתנהגות הכפולה של הסוכנות כלפי פעילות גרעינית עולמית היא נושא שלא ניתן להתעלם ממנו. הסוכנות אינה מגיבה ביעילות להגדלות התקציב של מאות מיליארדי דולרים מצד מעצמות גרעיניות כדי למודרניזציה של ארסנל הנשק שלהן. הצהרותיו האחרונות של נשיא צרפת מקרון על תפקיד הנשק הגרעיני בהרתעה הן גם דוגמה לגישה זו. אחריותה של הסוכנות אינה רק לפקח על הפעילות הגרעינית של מדינות שאינן בעלות נשק גרעיני, אלא שגם פירוק הנשק וההשמדה שלו הם חלק מאחריות בינלאומית; אחריות שלא יושמה ביעילות עד כה. במקביל, הסוכנות נותרה דוממת לנוכח איומיה הברורים של טראמפ ונתניהו להפציץ את מתקני הגרעין של איראן, כולל איום במעדר, ופרס של 20 מיליון דולר של טראמפ עבור מידע על מתקני הגרעין של איראן.

כל ההתנהגויות הללו, יחד עם התוקפנות הצבאית של ארצות הברית והמשטר הציוני נגד מתקני הגרעין והמדענים של איראן, וכישלונה של ארצנו לממש את זכויותיה להצטרף לאמנת אי-הפצת נשק גרעיני, הפכו את שינוי הדוקטרינה הגרעינית לדרישה רצינית בדעת הקהל. השאלה הבסיסית היא: מה השיגו עבור איראן החברות בסבא"א וההימנעות מבניית נשק גרעיני לנוכח רמת איום ותוקפנות כזו? כמו כן, בעולם שבו המשפט הבינלאומי מתמודד למעשה עם סטנדרטים כפולים, איזו ערובה מספקת עמידה חד-צדדית בהתחייבויות לביטחון המדינות? הדיון בשינוי הדוקטרינה הגרעינית במהלך תפילות יום שישי והצהרת מועצת המומחים של המנהיג העליון מצביעים על כך שנושא זה הפך לדרישה ציבורית לבחינת המצב הנוכחי.

לבסוף, המערב בוודאי הבין שסנקציות, איומים ולחץ לא ישנו את האסטרטגיה של איראן. כפי שהדגישו גורמים צבאיים ופוליטיים, ללא עמידה בשבעת התנאים של איראן, מצר הורמוז לא ייפתח, וכל איום ייתקל בתגובה נחרצת בהתאם ליכולות הנוכחיות של המדינה; ירי מערכת המכ"ם האמריקאית בבחריין הוא דוגמה למציאות זו. יש גם לזנוח את האשליה של שימוש בסוכנות ככלי לחץ. איראן תצא ממצב של מלחמה ושלום לא באמצעות כניעה, אלא באמצעות תגובה נחרצת לאיומים צבאיים, שבירת המצור הכלכלי על ידי הסתמכות על יכולות פנימיות ושיתוף פעולה עם שכנות, חיבור דיפלומטיה ושטח, והסתמכות על סמכותם של האנשים בזירה. מצר הורמוז לא ייפתח בלחץ, והאמון האבוד בסוכנות לא ישוקם באמצעות דיווחים פוליטיים.

 

חדשות קשורות
sendComment