מוחמד באקר קאליבאף, הודיע יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באגר ג'ליבאף, כי איראן תשלח את תגובתה הסופית לארצות הברית על סמך שבעה תנאים ספציפיים, וכי טהרן ממתינה להחלטת וושינגטון. הוא הדגיש כי הרפובליקה האסלאמית של איראן לא תישאר במצב של "לא מלחמה ולא שלום", וכי איראן מוכנה הן למשא ומתן והן למלחמה, כאשר המטרה העיקרית היא להשיג הרתעה מתמשכת.
באותו ראיון, הזהיר מוחמד באקר קאליבאף את הנשיא דונלד טראמפ מפני כל פעולה צבאית חדשה נגד איראן, באומרו: "טראמפ צריך לדעת שאם יחליט לצאת למלחמה נוספת, בדיוק כפי שנכשל בזירה הפוליטית, הוא יתמודד עם תבוסה במלחמה שעלולה להוביל להדחתו בקונגרס".
הוא הוציא אזהרה נחרצת לטראמפ בנוגע לכל הרפתקה צבאית חדשה וסקר את ההתפתחויות האחרונות במאמצי התיווך האזוריים, את ביטחון מיצרי הורמוז, את אסטרטגיית ההרתעה הצבאית ואת הקשר האסטרטגי עם ציר ההתנגדות.
בראיון לאל ג'זירה, הדגיש קאליבאף גם: טראמפ צריך לדעת שאם יחליט לצאת למלחמה נוספת, הוא יעמוד בפני תבוסה מוחצת, בדיוק כפי שספג תבוסה פוליטית בבחירות, מה שתוביל, מבחינה פוליטית, להדחתו בקונגרס!
להלן פרטי הראיון:
הכדור נמצא כעת במגרש של אמריקה.
מראיין: כולם צופים ותוהים: מה קורה במשא ומתן בין טהרן לוושינגטון, ולאן הגיעו המשא ומתן הזה?
מוחמד באקר קאליבאף: אם הייתי מתייחס להתפתחויות האחרונות במשא ומתן, ולמצב הנוכחי של "לא מלחמה ולא שלום", האמת היא שנתנו לאמריקאים את התגובה הסופית שהייתה צריכה להינתן להם, בצורה ברורה, שקופה והגיונית. למעשה, בתגובה זו, כללנו את הזכויות הלגיטימיות של עמנו האהוב, שסבל מדיכוי, מלחמה, איומים ופשעים בידי האמריקאים והישות הציונית. במילים אחרות, הכדור נמצא כעת במגרש של אמריקה. הם אלה שחייבים להחליט ולהכריז על החלטתם.
אמריקה תמיד דיכאה את אומתנו, ומעולם לא דמיינה שכוחה יישבר.
הצהרנו שוב ושוב שכדי שכל משא ומתן יימשך, יש לעמוד בשבעת התנאים. רק אז, כמובן, ניתן לחדש את המשא ומתן, ועם סיומו ייפתח מיצרי הורמוז. עמנו היקר מודע היטב לעובדה זו, וכל העולם מכיר את אמריקה, שתמיד דיכאה את אומתנו, הן לפני המהפכה והן אחריה. במשך למעלה משמונים שנה - מההפיכה באוגוסט 1953 ועד היום - זו הייתה שיטת הפעולה של האמריקאים, הדוגמה האחרונה שבה היא מלחמת ארבעים הימים. חוסר אמון זה יעיל ביותר, במיוחד בהתחשב בשיטותיה של אמריקה. אמריקה רואה את עצמה הגמונית, רואה את עצמה חזקה, ואינה מכבדת את החוק הבינלאומי.
ראיתם מה הם עשו בוונצואלה; הם חטפו את הנשיא הלגיטימי של ונצואלה, והיום הם תופסים את רכושו ונכסיו! במציאות, הם מתחילים באיומים, ואם אלה נכשלים, הם פונים לשוחד. אם אלה נכשלים, הם מתחילים מלחמה. אם הם נכשלים במלחמה, הם מגיעים לשולחן המשא ומתן. אם הם נכשלים במשא ומתן, הם דופקים בסתר על השולחן ומתחילים את המעגל האכזרי הזה מחדש.
אמריקה מעולם לא ציפתה להפסד. היא חשבה שתגיע לאיראן - מנקודת מבטה - תוך שלושה או ארבעה ימים, או שבוע, ותיתקלו בבעיות, תפיל את הרפובליקה האסלאמית ותשיג את מטרותיה. אבל היא גילתה ששום דבר כזה לא יקרה, וניתן לראות את הבעיות החמורות שבהן היא הסתבכה, בין אם פוליטיות, כלכליות או צבאיות, איתן התמודדה לאחר ארבעים ימי מלחמה.
מראיין: האם התגובה האמריקאית הגיעה?
קאליבאף: לא, כפי שאמרתי, הכדור במגרש של אמריקה. האמריקאים עדיין לא פרסמו תגובה רשמית וספציפית למסר שלנו.
מראיין: יש הבדל מהותי בין איראן לארצות הברית: איראן מתעקשת על שבעה תנאים, אבל ארצות הברית רוצה לדבר רק על תוכנית הגרעין; זה הבדל עצום. האם באמת ניתן להגיע להסכם לפתרון הסכסוך הזה, כפי שטוענים גורמים איראניים?
תראו, אם הם לא יגיבו יתר על המידה ויפגינו את אותו חוסר אמון שהראו בהסכם הקודם, אז באופן טבעי, הסכם אפשרי. מה שמונע הסכם הוא חוסר האמון הזה עצמו. אנחנו סקפטיים כלפי ארצות הברית מסיבות אלה; כי הם מגיבים יתר על המידה ורוצים שנקבל את כל מה שהם אומרים. אבל זה רק טבעי שהעם האיראני והפקידים לא יעמדו בנטל כזה. עכשיו, האמריקאים מתוסכלים ומיואשים כי הם לא השיגו כלום מבחינה צבאית, הם לא השיגו כלום מבחינה פוליטית, והם סובלים מבעיות כלכליות. ראיתם את ההשפעות של זה בבחירות האחרונות לבית הנבחרים ולסנאט האמריקאי, וכיצד הם נכשלו גם בזירה הפוליטית.
אמרתי שוב ושוב - כתבתי בכמה ציוצים מאז היום הראשון של המלחמה - שהאמריקאים עשו טעות חישוב חמורה. מה המשמעות של זה? הסיסמה שלהם הייתה "אמריקה תחילה", אבל באסטרטגיה ובשיטות שבחרו, הם בחרו ב"ישראל תחילה!" מה המשמעות של זה? משמעות הדבר היא שהם קיבלו מידע מהישות הציונית ואת תוכניותיה, ובגלל טעות בחישוב זה, הם מוצאים את עצמם כיום במצב קשה בחזיתות הצבאית, הפוליטית והכלכלית.
באופן טבעי, אני מאמין שאם ארצות הברית תמלא את התחייבויותיה - וזה הגיוני וברור לחלוטין, וטראמפ עצמו חתם על ההסכם לעשות זאת, וזה לא דבר חדש - אז אני חושב שהאמריקאים נמצאים כעת בצומת דרכים. הבחירה שלהם היא להקשיב שוב לישות הציונית או לשכנע אותה שניצחון אפשרי שוב במלחמה מהירה שתימשך רק כמה ימים!
האומה שלנו, פקידינו וכוחותינו המזוינים מוכנים למלחמה.
ובכן, כמובן, תמיד אמרנו שאנחנו מוכנים לחלוטין למלחמה; כלומר, אנחנו טובים במשא ומתן, מוכנים עוד יותר להילחם, ויש לנו את החזון והתכנון הדרושים למלחמה. האומה שלנו, פקידינו וכוחותינו המזוינים מוכנים למלחמה. הרשו לי להבהיר זאת: טראמפ צריך לדעת שאם יחליט לצאת למלחמה נוספת, הוא בהכרח יתמודד עם תבוסה במלחמה - כמו התבוסה הפוליטית שספג בבחירות - שתביא להדחתו הפוליטית בקונגרס! אבל אם הוא יקבל את ההיגיון, ההצעה שלנו ברורה; עליו לקחת יוזמה ליישמה, ואז נוכל לפתוח את מיצרי הורמוז ולהמשיך במשא ומתן.
סגר ימי הוא מעשה של מלחמה ברברית על פי החוק הבינלאומי.
מראיין: גורמים אמריקאים, ובמיוחד רוביו, הצהירו כי דרישותיה של איראן אינן סבירות, שאמריקה לא תרוויח דבר, ושאיראן תרוויח הכל... באיזו מידה איראן יכולה להציע לארה"ב משהו שיעזור לסיים את השיחות הללו?
קאליבאף: ובכן, זו טעות והגזמה. מה ביקשנו מהם בשבע הנקודות הללו? כשהיינו בהפסקת אש, הם הטילו עלינו סגר ימי; סגר ימי הוא מעשה של מלחמה ברברית על פי החוק הבינלאומי; הם מונעים מזון, סחר, שירותי בריאות וטיפול, ומשבשים את חייהם של אנשים. אנו אומרים לכם להסיר את הסגר הזה; האם זו זכות נוספת?! אנו אומרים לכם לא להתערב באזור מצר הורמוז; האם זו מילה נוספת?! הם באו אחרי המלחמה והגדילו את כוחותיהם המזוינים באזור [והם חייבים לסגת]; האם זו בקשה נוספת?! שהם יסירו את הסנקציות הקשות שהטילו עלינו; האם זו חזרה חסרת טעם?!
אלו הם התנאים המינימליים שקבענו כדי שנוכל להמשיך במשא ומתן אם הם יסכימו. האם הם לא דחו וסגרו את השולחן? זוהי אותה עמדה יהירה שאומרת "עליכם לקבל את כל מה שאנחנו אומרים". לעולם לא נקבל זאת, ואנו נחושים לעשות זאת. אני חוזר ומדגיש ששבע הנקודות הללו הגיוניות לחלוטין, נופלות במסגרת זכויות אומתנו, והן פרי מאבקנו, אך הן רוצות לשלול מאיתנו את זכויותינו באמצעות לחץ והגזמה.
מראיין: בימים האחרונים היינו עדים לצעדים חשובים מאוד של מתווכים. ראש ממשלת קטאר ושר החוץ ביקרו בוושינגטון ונפגשו עם דונלד טראמפ וג'יי.די. ואנס, והמשלחת הקטארית ביקרה בטהראן פעמיים. מהי הערכתך הכוללת לגבי מאמצי הגישור הללו?
קליבף: כיום, קטאר ופקיסטן מתווכות בינינו לבין האמריקאים. כמובן, ישנן מדינות ואנשים אחרים שרוצים לעזור בכיוון זה. למרות שהאמריקאים מתלוננים על הגישורים! אבל בכל מקרה, המתווכים מנסים לעשות זאת ולקרב בין נקודות המבט.
עם זאת, ברור שההחלטה הסופית נתונה בידי האמריקאים; הכדור במגרש שלהם. ובכל פעם שהם יקבלו את החלטתם בנוגע לשבע הנקודות הללו, אנו מוכנים לחלוטין. אפילו בתחילה, היה דיון על האפשרות להשיג זאת תוך שבעה ימים, לאחר מכן הדיון עבר לאפשרות לנקוט בצעדים אלה תוך יומיים. לכן, המתווכים עושים מאמצים, וכמה מדינות באזור עוקבות אחר העניין הזה.
מראיין: בנוגע לתפקידה של רוסיה שהועלה לאחרונה, האם היא באמת יכולה למלא תפקיד תומך או מקדם בשיחות? כיצד מתקדמות השיחות בין איראן לארצות הברית?
קאליבאף: כפי שציינתי, בנוסף לשני המתווכים העיקריים, מדינות אחרות ממלאות תפקיד ועושות מאמצים בהקשר זה, כולל רוסיה, סין ומדינות אחרות באזור.
האמריקאים שוחחו עם מר פוטין במהלך ביקורם במוסקבה וביקשו ממנו לדבר עם איראן כדי שיוכל להתקיים משא ומתן ישיר עם ארצות הברית. יש לנו יחסים אסטרטגיים עם רוסיה, יש לנו מערכת יחסים קרובה מאוד, יש לנו כבוד מיוחד למר פוטין, ויש לנו קשרים חזקים עם רוסיה. מסיבה זו, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי נסע לשם ותידרך אותו בפרטי המשא ומתן. העברנו את הזכויות והדרישות הלגיטימיות של עמנו לרוסים, והדגשנו את הצורך שהאמריקאים יהיו מוכנים להגיב. אם הם כנים במשא ומתן, עליהם להגיב וליזום שיחות. אם הם יבחרו במלחמה, אנחנו כמובן מוכנים לחלוטין גם לכך.
לא חל שינוי בצוות המשא ומתן.
מראיין: האם מה שאומרים התקשורת הזרה על שינוי בצוות המשא ומתן האיראני נכון? האם אתה עדיין ראש צוות המשא ומתן?
קליבף: לא חל שינוי! זהו אחד הכשלים שמופצים כל הזמן בערוצים שונים על ידי יחידים ואמריקאים, שלפעמים אומרים, "אנחנו לא יודעים עם מי אנחנו מדברים באיראן!" אבל הכל ברור. יש לנו צוות משא ומתן בן שישה חברים באיראן שמטפל במשימה הזו, ואני אחראי על צוות זה. באופן טבעי, ההחלטות העיקריות בנוגע למשא ומתן שלנו ולסוגיות לאומיות ובינלאומיות מרכזיות מתקבלות במועצה העליונה לביטחון לאומי - שגם אני חבר בה - ומאושרות על ידי המנהיג העליון של המהפכה. אבל ברור שהאחריות למשא ומתן, לצוות המשא ומתן ולמעקב אחר הנושאים מוטלת עליי, וכמו שעשינו במשא ומתן קודם, אנו עוקבים אחר המשא ומתן הזה כעת. באשר לסוגיה שהזכרת, זהו אחד הכשלים והמצגים השגויים של האמריקאים.
מראיין: לסיום הדיון הזה, יש לי שתי שאלות. ראשית, האם ניתן לומר שהשיחות בין טהרן לוושינגטון נתקעו משום שאתם ממתינים לתגובה מארצות הברית? שנית, האם יש תקווה להגיע להסכם?
קליבף: כבר הסברתי זאת. הם החליפו דעות בנושאים מסוימים פעמיים או שלוש, המתווכים העבירו מסרים, ושלחנו להם את תגובתנו הסופית. תלוי בהם להשיב. לא רלוונטי לנו אם הם מסכימים או לא. מה שאנחנו נחושים להשיג הוא ששבע הנקודות הללו יהיו בין הדרישות הסופיות שלנו.
מראיין: האם יש תקווה להגיע להסכם?
עליך לשאול את האמריקאים את השאלה הזו.
לא נמשיך במצב הזה של "לא מלחמה ולא שלום".
מראיין: מה דעתך?
ברור וניכר שתוכניתו ופקודתו של המנהיג העליון הן שלא נמשיך במצב הזה של "לא מלחמה ולא שלום". האמריקאים צריכים לקחת זאת בחשבון. בכל מקרה, זה תלוי בהם להחליט אם הם רוצים שלום והסכם, ובמקרה כזה, עליהם לנקוט בצעדים הדרושים וליישם אותם.
מראיין: דוקטור, סוגיית "לא מלחמה ולא שלום" היא מורכבת. מהי נקודת המבט של הרפובליקה האסלאמית של איראן? האם יש לכם את היכולת להמשיך את המלחמה או להמשיך את הדיאלוג? באיזו מידה אתם יכולים לנהל משא ומתן, ואילו ויתורים אתם יכולים להציע כדי להגיע להסכם?
קליבף: אנחנו אף פעם לא רואים "לא מלחמה ולא שלום" כמצב שבו נוכל להישאר. אנחנו נחושים להתגבר על המצב הזה. והדרך לעשות זאת אינה בהכרח באמצעות משא ומתן כדי להימנע מלחימה; לא. אנחנו מאמינים שעלינו לשאוף להחזיק ב"הרתעה בת קיימא" במדינה.
תראו, כאשר מלחמת שנים עשר הימים הוטלה עלינו, ונלחמנו בה, ואז הושגה הפסקת אש, מה אמרו המשטר הציוני וארצות הברית? הם טענו שהרסנו את יכולות הטילים של חיל האוויר והצי האיראני והבסנו את איראן! ובכן, אחרי המלחמה ההיא, שישה או שבעה חודשים מאוחר יותר במרץ, החלה מלחמת ארבעים הימים! כל העולם, ארצות הברית והישות הציונית כאחד, ראו וטעמו את מרירות כוח האש שלנו, את עוצמת האש שלנו, את דיוק הכוונת שלנו ואת יכולת התמרון שלנו בהתקפה, שהייתה גדולה בהרבה מזו שהייתה במלחמת שנים עשר הימים.
יכולת ההרתעה שלנו בתחום הצבאי התחזקה משמעותית.
תראו, כמה רחפני אויב הפלנו במלחמת שנים עשר הימים? במלחמת ארבעים הימים הפלנו למעלה ממאתיים רחפני אויב! כפי שאתם רואים, במלחמת ארבעים הימים השגנו רמה כה גבוהה של יכולת הגנה אווירית שהצלחנו לעקוב אחר מטוס F-35, והטיל שלנו התפוצץ בקרבתו, פגע בו ואילץ אותם להכיר בכך! אז, תראו, יכולת ההרתעה שלנו בתחום הצבאי התחזקה משמעותית. מדוע נושאות המטוסים האמריקאיות נסוגו מאזור המבצע והפכו לחסרות פעילות היום? כי הן ראו את הסכנה ממקור ראשון וחשו את עוצמת פעולותינו. מדוע מלחמתנו אינה מוגבלת עוד על ידי גבולות גיאוגרפיים?
לכן, מצאנו את כוחנו הצבאי, את היכולת הזו, בתחום ההרתעה. אם נאמר שלא נישאר במצב של "לא מלחמה ולא שלום", אין זה אומר שננהל משא ומתן; אלא, עלינו להתחזק ולבסס הרתעה כדי שלא יחליטו לתקוף אותנו. זהו הבסיס למדיניות שלנו, ואנו מתקדמים בכיוון זה. מסיבה זו, לעולם לא נאפשר להם להרגיש שהם יכולים להתייחס אלינו באגרסיביות. עמנו, צעירים ומבוגרים, נמצא ברחובות הערים והכפרים האיראניים במשך 260 לילות; איזו מדינה אחרת עשתה זאת? הם חושבים שהם יכולים למחוץ אותנו בלחץ כלכלי, מבלי לדעת שנמשיך באופן בלתי נמנע בדרך של הרתעה מתמשכת מבחינת חוסן חברתי-כלכלי וחיזוק צבאי, וניצור יציבות מלאה ומתמשכת למדינה.
מראיין: מכיוון שטרם קיבלת תגובה מארצות הברית בנוגע לסיום מצב המלחמה והשלום, האם אתה צופה מלחמה בעתיד הקרוב? כיצד נראה מצב המלחמה?
גאלבף: כפקיד, כאדם עם היסטוריה של השתתפות ב"הגנה הקדושה", וכאדם שמבין בעניינים צבאיים, אני לא חוזה מלחמה; אלא, זו אחריותי לצפות ולהתכונן למלחמה, והתכוננו אליה.
עליהם גם לדעת, כפי שציינו בהסכם ובשבע הנקודות הללו, אחת מהן היא קבלתם לסיום המלחמה. כשאנחנו אומרים קבלת סיום המלחמה, אנחנו מתכוונים למלחמה נגד איראן וחזית ההתנגדות. זה מה שנאמר בטקסט שמוחלף כעת. באופן טבעי, גם הוא חייב לקבל זאת, כי אמריקה והישות הציונית ניהלו מלחמה נגדנו. אם הוא לא מקבל זאת ורוצה לפתוח במלחמה - בין אם זה הוא, הישות הציונית, או שניהם - זה לא משנה לנו; אנחנו עומדים נגד הישות הציונית ואמריקה יחד. אם הם יתקפו, בוודאי נספק תגובה ברורה ושקופה.
אנחנו לא מחרחרי מלחמה, אנחנו לא מחפשים מלחמה, ואנחנו לא רוצים שהיא תימשך.
מראיין: מהן הציפיות שלך, מלחמה או שלום?
קליבף: אנחנו מוכנים לשניהם. כמובן, אנחנו לא מחרחרי מלחמה, אנחנו לא מחפשים מלחמה, ואנחנו לא רוצים שהיא תימשך. זוהי מלחמה שהוצתה על ידי הישות הציונית, והאמריקאים דיכאו וגייסו אותה. אם היא תימשך, מדינות האזור ייפגעו, וחוסר הביטחון יתפשט. זהו לקח אמיתי לאזור ולכל מדינות האסלאם. בעבר, הם חשבו שהנוכחות הצבאית האמריקאית במדינות האזור תביא להם ביטחון, אבל היום הם מאמינים בתוקף שהנוכחות האמריקאית רק תביא חוסר ביטחון.
מראיין: מיצרי הורמוז הם נושא רגיש מאוד לאזור ולעולם. יש ששואלים: מהו הבסיס המשפטי עליו מסתמכת איראן בשליטתה במצר ובתקיפותיה על ספינות? שנית, האמריקאים עצמם אומרים שמצרי הורמוז אינם בעלי חשיבות רבה ורוצים להוציא אותם מהדיון. מהי הערכתך?
קליבף: אני זוכר שבימים הראשונים של המלחמה שנכפתה עלינו, כאשר הסכסוך התפשט למפרץ הפרסי ולמיצרי הורמוז, שאמרתי באותם ימים ראשונים שהמצב במצרי הורמוז לעולם לא יחזור להיות כפי שהיה קודם לכן. טיעון זה ברור לחלוטין. אם מיצרי הורמוז נכללים כעת בתוכנית בת שבע הנקודות הזו, אחד הדברים הוא להגיע להבנה בהתאם לחוק הבינלאומי. על פי החוק הבינלאומי, מדינות החוף של המיצר אחראיות לכך. כעת, איראן ועומאן הן שתי מדינות חוף במצרי הורמוז, וגם כאן אין מים חופשיים, וההסכם משנת 1982 אינו חל כאן. הבנה זו הושגה בין איראן לעומאן, ועל פי אחד הסעיפים בהסכם זה, מיצרי הורמוז הם נתיב מים בינלאומי למעבר בינינו לעומאן, והוא כפוף לחוקי שתי מדינות החוף.
מדוע אמריקה מתערבת ממרחק של 12,000 קילומטרים כדי לשלוט במצר?! אם למצר אין השפעה על אמריקה, אז למה להתערב?
מראיין: סוגיית לבנון חשובה ביותר; אבל אמריקה שואלת: מה הקשר של איראן ללבנון? ללבנון יש ממשלה, פרלמנט, ראש ממשלה ומוסדות עצמאיים למה אתם מתעקשים לכלול סעיף בנוגע ללבנון בהסכם עם ארצות הברית?
קליבף: הדיון שלנו על לבנון וחיזבאללה סובב סביב העובדה שכולנו חזית אחת וגוף אחד. כאשר הישות הציונית מפרה מדינה אסלאמית, כולנו ללא ספק נתמוך בה. העם הלבנוני אינו מכיר בישות הציונית בחוקה שלו ומסרב לנהל איתה משא ומתן; הציונים ביצעו פשעים רבים נגד האומה האסלאמית. מערכת היחסים שלנו עם העם הלבנוני, עם השיעים והנוצרים, היא מערכת יחסים דתית והומניטרית, וחובתנו להגן עליהם. איזו מדינה אסלאמית תעמוד בחיבוק ידיים לנוכח סוגיה כה ברורה?
כיום, העולם כולו עומד נגד פשעיהם בעזה ובלבנון. במלחמה האחרונה, העם הלבנוני, יחד עם השיעים, הקריב את חייהם והגן על לבנון, בדיוק כפי שעשינו; טבעי שנגן גם עליהם, וזו חובתנו ההומניטרית והאסלאמית. אפילו מערכת היחסים שלנו עם לבנון התבססה ביסודה על כך שלראשונה במהלך מלחמת ארבעים הימים, כאשר הציונים פלשו ללבנון, התעמתנו עם הישות הציונית משטח איראן ותקפנו אותה. בהסכם שחתמנו עליו, טראמפ הסכים וחתם על הפסקת אש בלבנון, פינוי אזרחים והכרה בריבונות ממשלת לבנון על שטחה. לכן, אמרנו שביחסינו עם אמריקה, איננו מבדילים בין ישראל לאמריקה; הן חזית אחת, ואנחנו חזית אחת עם ההתנגדות.
אנסאר אללה היא מדינה עצמאית המתמודדת עם עבירות סעודיות.
מראיין: אחת הסוגיות שמעסיקות מדינות מסוימות היא המצב בתימן. מדינות רבות, כולל ערב הסעודית, מאשימות את איראן בתמיכה באנסאר אללה... מהי הערכתך, והאם איראן מוכנה למלא תפקיד מתווך בין אנסאר אללה לסעודיה או לממשלת תימן?
קליבף: אני לא מקבל את זה. אנסאר אללה היא תנועה עממית כיום, וכולם ראו כיצד העם התימני עמד לצידם. הם כעת ממשלת תימן. הסוגיה בין תימן לסעודיה היא אתגר היסטורי וסכסוך. כמובן, אם יש בעיה בתוך תימן, הם ינהלו דיאלוגים משלהם; אבל ממשלת תימן כיום, כלומר אנסאר אללה, היושבת בצנעא ומייצגת את העם התימני, מתמודדת עם אתגרים מול ממשלת סעודיה. טבעי שממשלת סעודיה תשב ותדבר איתם; הם דיברו בעבר והגיעו להסכם, אך הוא לא יושם, והם היו תחת מצור יבשתי, ימי ואווירי. אנסאר אללה היא מדינה עצמאית המתמודדת עם עבירות סעודיות. כן, אם הם יבקשו מאיתנו לעזור בפתרון הסכסוך בין ערב הסעודית לאנסאר אללה, בוודאי נעזור להם. אבל אסור לאף אחד להתערב בענייני הפנים של תימן, והתימנים יגיעו להסכם ביניהם.
מראיין: הנציג המיוחד של סין לאיראן ולאזור נכח; איזה תפקיד יכולה סין למלא ביצירת שלום באזור, פתרון הסוגיה התימנית ושיפור יחסי טהרן עם מדינות האזור?
קליבף: זהו נושא שאני נושא באחריות ישירה עליו כנציג המיוחד של הרפובליקה האסלאמית (מטעם המנהיג העליון והממשלה) בנוגע לסין. אנו שותפים אסטרטגיים עם סין ויש לנו יחסים חזקים. סין היא מדינה משפיעה הן ברמה הבינלאומית והן ברמה האזורית, במיוחד בדרום מערב אסיה. תוכנית ארבע הנקודות של נשיא סין הנכבד ליציבות, שלום, פיתוח והתמודדות עם חד-צדדיות אמריקאית יכולה להיות יעילה מאוד.
כידוע לכם, סין הצליחה להקל על המתחים באמצעות תיווך בין איראן לערב הסעודית, ועקבנו אחר הפגישות התלת-צדדיות (איראן, סין, ערב הסעודית) בשנים האחרונות. אנו מברכים על המשך דפוסים אלה עם סין למען ביטחון בר-קיימא ופיתוח כלכלי באזור. בנוגע לתימן, לא דיברנו ישירות עם הצד הסיני, אך הסינים הציעו לפתח יחסים אזוריים, במיוחד עם ערב הסעודית, ואנו מברכים על כך. אנו מאמינים שאמריקה צריכה לסגת מהאזור כדי שמדינותיה יוכלו לקחת אחריות על הביטחון. הרפובליקה האסלאמית מעולם לא הייתה, ולעולם לא תהיה, איום על מדינות האזור.
ישראל וארצות הברית היו מקור לחוסר ביטחון ואיומים באזור.
מראיין: מדינות רבות באזור מודאגות ומתלוננות על ההתקפות האחרונות והשלכותיהן. האם לטהרן יש חזון ואסטרטגיה לשיקום היחסים עם מדינות האזור?
קאליבאף: דיברנו ישירות עם מדינות האזור, ובמיוחד עם מדינות המפרץ, במהלך המלחמה. דיברתי באופן אישי עם גורמים מקטאר, איחוד האמירויות ועומאן, ושמרנו על תקשורת וביקשנו להפחית את המתיחות. יש לציין שישראל וארצות הברית היו מקור לחוסר ביטחון ואיומים. כאשר האמריקאים תוקפים אותנו מהאוויר או מהקרקע, האם לא עלינו להגן על עצמנו? כמובן, עלינו להגן על מולדתנו. אין ספק שאיננו רוצים שמדינות אסלאמיות יתנגשו זו בזו. זו הסיבה שכל מדינות האזור הבינו היום שאמריקה לא רק מביאה איתה ביטחון, אלא גם חוסר ביטחון. אנו בהחלט מברכים על האפשרות לבסס ביטחון בר-קיימא באזור, ואנו נוקטים צעדים רציניים לקראת מטרה זו.
לפני מספר שנים, במהלך ביקור באיחוד האמירויות הערביות ופגישה עם האמיר שלה, אמרתי שעלינו לשאוף ל"ביטחון בר-קיימא". ביטחון בר-קיימא מושג כאשר סוגיות ביטחוניות וכלכליות שלובות זו בזו ומתפתחים יחסים. אפילו עכשיו, במהלך מלחמה והפסקת אש זו, מתקיימים מגעים ודיאלוגים אלה. אם האמריקאים לא יתערבו, יגיע שיא הידידות ושיתוף הפעולה בין מדינות האזור.
ערב הסעודית, פקיסטן וטורקיה מסכימות כי הישות הציונית היא שורש חוסר הביטחון האזורי.
מראיין: מהו הניתוח שלך לגבי נוכחותן של ערב הסעודית, פקיסטן, טורקיה ואחרות בטהרן, והרעיון של הקמת ברית כזו? האם איראן תהיה חלק מברית זו?
ג'ליבאף: בין אם אנו חברים ובין אם לאו, הרפובליקה האסלאמית של איראן מברכת על כל תקשורת בין מדינות אסלאמיות. מדינות אלו רצו לבקר בטהרן, וקיבלנו אותן בברכה. הפגישה בטהרן נערכה, ופגישות שרי החוץ המרובעות הללו תוכננו להימשך בטהרן בעתיד. הנושא החשוב ביותר שעליו הסכימו כל המדינות הללו הוא שהישות הציונית היא המקור העיקרי לחוסר הביטחון באזור. אם אנחנו, כמדינות אסלאמיות, נהיה משוכנעים בכך ונעמוד נגד עבירותיה של ישראל, נקבל בברכה כל פרספקטיבה בנושא זה, וזה מה שתמיד קיווינו לו.
מראיין: השיחה הזו איתך הייתה ארוכה למדי; אני אסיר תודה על ההזדמנות הזו.
ג'ליבאף: תודה גם לך, ותודה לצופינו היקרים באל-ג'זירה. להתראות.
