מלחמת ארה"ב-ציונות והשלכות המצב במצרי הורמוז, יחד עם עלויות כלכליות גוברות, הגבירו גל של מחאות עממיות במדינות אירופה; מצב שנשיא צרפת מקרון וקנצלר גרמניה מרץ ראו גם הם כאחת מההשלכות של מלחמה זו. במקביל, חשיפת ממדים חדשים של השתתפות אירופה בפשעי ארה"ב נגד האיראנים, תוך הדגשת זכותה המשפטית, הפוליטית והביטחונית של איראן להטיל אחריות על מדינות אירופה, מבהירה יותר את הלגיטימיות של עמדתה של איראן בנוגע להרחבת הגיאוגרפיה של התגובה לפעולות עוינות; גיאוגרפיה שלא תוגבל עוד לארה"ב ולמשטר הציוני.
נסיגת ארה"ב מאירופה; נקמה פוליטית או נסיגה כפויה?
במקביל לבחירות האמצע לקונגרס האמריקאי, דיווחים מצביעים על דאגה של דיפלומטים בנאט"ו מהלחץ הגובר של דונלד טראמפ על הברית ומהאפשרות שאלפי חיילים אמריקאים יעזבו את אירופה. פעולה זו מוצגת לכאורה כנקמתו של טראמפ באירופה על כך שלא תמכה במדיניותו; אך המציאות מעבר לנרטיב זה.
מצד אחד, נסיגה אפשרית של כוחות אמריקאים נובעת מחוסר מחויבותה של וושינגטון לבנות בריתה; כמו במלחמת הרמדאן, היא למעשה הפכה את מדינות ערב לקורבנות הראשונים של האינטרסים הישראליים, ובשבועות האחרונים היא ויתרה על התחייבויותיה לאוקראינה תמורת כמה חביות סולר רוסי. מצד שני, התבוסה האמריקאית במלחמת הרמדאן, שעלותה העריך הפנטגון ב-47 מיליארד דולר ועלותה על ידי חוגי המודיעין והמבצעים ביותר מ-100 מיליארד דולר, כמו גם ריקון מחסני הנשק, הגבילו קשות את יכולתה הצבאית של המדינה להמשיך במיליטריזם העולמי. לכן, הנסיגה מאירופה היא יותר מאשר הפגנת כוח או נקמה, היא סימן ברור לחולשה וחוסר אונים אמריקאיים; חולשה שוושינגטון מנסה להצדיק בין היתר על ידי סיפור הוליוודי על פרפורד.
הודאות נאט"ו; מסמך השתתפות אירופית במלחמה נגד איראן
האירופאים מדברים על דיפלומטיה ועל הצורך של איראן לוותר על זכויותיה הבלתי ניתנות לערעור, בעוד שבכל יום נחשפים ממדים חדשים של השתתפותם בפשעי ארצות הברית והמשטר הציוני במלחמת הרמדאן. מזכ"ל נאט"ו רוטה הודיע במספר הזדמנויות כי מדינות אירופה השתתפו בהתקפות נגד איראן, ביצעו 5,000 גיחות וסיפקו לארצות הברית את הבסיסים ומתקני התמיכה שלהן.
בהקשר זה, ג'ון ר. דני, פרופסור מחקר במכללת המלחמה של צבא ארה"ב ועמית בכיר שאינו תושב במועצה האטלנטית ובמכללת ההגנה של נאט"ו, בהערה באתר האינטרנט Breaking Defense, הבודקת את השלכות נסיגת הכוחות האמריקאים מאירופה, מכיר בחשיבותם של בסיסים ביבשת זו בהפצצת איראן. לדבריו, משימת הפצצה הלוך ושוב מאדמת ארה"ב לאיראן אורכת כ-36 שעות, בעוד שאותה משימה מבריטניה אורכת כ-15 שעות. כמו כן, עד תחילת אפריל, ארה"ב ביצעה 62 משימות הפצצה נגד איראן, מתוכן רק 18 שוגרו מצפון אמריקה, והשאר מבסיסים אירופיים. הגישה לבסיסים אלה חסכה גם למשלמי המסים האמריקאים כ-75 מיליון דולר בחמשת השבועות הראשונים של המלחמה.
הודאות אלה אינן מותירות מקום לספק לגבי תפקידה המבצעי של אירופה. טענות ודרישות דיפלומטיות מצד איראן, אפילו עם צעדים כמו הכנסת משמרות המהפכה לרשימת הטרוריסטים, אינן יכולות לכסות על השתתפותה של אירופה בניהול מלחמה נגד איראן. נציג רוסיה בארגונים בינלאומיים דיבר גם הוא שוב ושוב, תוך ציטוט מסמכים וראיות, על תמיכתה ועידודה של אירופה בתוקפנות צבאית נגד איראן.
אירופה; מהשתתפות בתוקפנות לאחריות לפיצויים
הודאות אלה חושפות אמיתות שאירופה אינה יכולה להרשות לעצמה להסתיר. מנקודת מבט של המשפט הבינלאומי וזכות ההגנה העצמית, לאיראן יש את הזכות לדרוש דין וחשבון, ענישה ופיצויים מהמדינות המשתתפות. מנקודת מבט ביטחונית וצבאית, לא ניתן להפריד בין ההשלכות של השתתפות זו לבין אחריותן של מדינות אירופה. הגבלת התנועה הימית ומעבר מכליות נפט וספינות מכולות אירופאיות דרך מצר הורמוז הן רק חלק מהיכולות להפעיל לחץ נגד התנהגות זו.
אירופה אינה יכולה לבצע את פעולותיה מחרחרות המלחמה והמעשים המלוכלכים בידי ארצות הברית והמשטר הציוני, ובמקביל, במסווה של דיפלומטיה, לדרוש מאיראן לסגת מזכויותיה. מקרון, מרצ, ברנהאם, ראש ממשלת בריטניה ומנהיגים אירופאים אחרים היו צריכים לחשוב על ההשלכות לפני שהצטרפו למלחמה נגד איראן. כעת, על ידי האשמת איראן במשבר הכלכלי ובמחאות החברתיות באירופה, לא ניתן להחליף את הנאשם והתובע. הגיע הזמן לענות על השתתפות בפשעים נגד האנושות וניהול מלחמה נגד איראן.
סוף המגבלה הגיאוגרפית של האחריותיות של איראן
איראן נותרה מחויבת לדיפלומטיה, אך מילוי שבעת התנאים של איראן הוא תנאי הכרחי לכל משא ומתן; אחרת, לא יהיה משא ומתן ומצרי הורמוז לא ייפתחו. כמו כן, כל הרפתקה צבאית חדשה נגד איראן, כפי שהדגיש מנהיג המהפכה בפגישתו עם מפקדים צבאיים, תלווה בבניית יכולות חדשה; כולל קביעת גורל המלחמה בידי איראן, הרחבת היקפה ללא מגבלות גיאוגרפיות, הגדרת בנק של מטרות חדשות כנגד כל האינטרסים החומריים והלא חומריים של ארצות הברית, ופעולה מאוחדת של חזית ההתנגדות.
הנקודה המהותית היא שהגיאוגרפיה של האחריותיות של איראן כוללת גם את אירופה; במיוחד מכיוון שמסמכים וראיות מצביעים על תפקידן הישיר והמקיף של מדינות אירופה בהתקוממות המלחמה האמריקאית-ציונית נגד איראן. איראן הגבילה את טווח הטילים והרחפנים שלה לא בגלל מגבלות טכניות, אלא על סמך מחויבות והיקף האיומים; בדיוק כמו בתחום הגרעיני, היא נמנעה מלנוע לעבר בניית פצצה המבוססת על אותה גישה. כפי שהדגיש בעבר האדמירל שאהיד שמח'אני, טווח הטילים של איראן יגדל ביחס לרמת האיומים. כעת, לאחר שהיקף האיום הגיע לאירופה מהאזור, שינוי יחסי ביכולת התגובה ובטווח יהיה גם הכרח ביטחוני. אירופה חייבת לדעת כי השתתפות ישירה או עקיפה במלחמה נגד איראן תביא עמה אחריות והשלכות כבדות.
