בהודעה לרגל "היום הלאומי נגד היהירות העולמית", הדגיש מנהיג המהפכה האסלאמית כי יום זה משמש סמל ל"התייצבות חזית האמת מול חזית השקר", וציין כי חובתו של העם האיראני כלפי ארצות הברית הפושעת הפכה ברורה מתמיד. בהתייחסו לעשורים של עוינות אמריקאית גלויה כלפי האומה האיראנית לאורך תקופות שונות, ציין המנהיג כי ימי העמידה האיתנה והעימות מול "השטן הגדול" הפכו למציאות קבועה ומתמשכת. הוא הדגיש כי בכל שלב, נתקל האויב בחומה בצורה של מציאות בשטח וברצון הבלתי-ניתן לשבירה של העם האיראני הגאה. מנהיג המהפכה האסלאמית קבע כי הדרך היחידה להשגת הרתעה מוחלטת טמונה ביישום האסטרטגיה של "איראן חזקה יותר" ובקידום התקדמות מקיפה, תוך שהוא שב ומדגיש את הצורך בהמשך התמיכה ההדדית בין העם לבין בעלי התפקידים במדינה.
להלן נוסח ההודעה:
בשם האל, הרחמן והרחום.
היום מצוין "היום הלאומי נגד היהירות העולמית" – יום המגלם בתוכו רגעים מכוננים בהתייצבות חזית האמת מול חזית השקר, וחזית המדוכאים מול חזית המדכאים. ניתן לומר כי השנה, האומה האיראנית תופסת את חובתה כלפי ארצות הברית הפושעת באופן ברור וחד מתמיד. יתרה מכך, בחינת השורשים, הסיבות ונקודות המפנה של העוינות האמריקאית הגוברת – אל מול עמידתו האיתנה של העם האיראני – משמשת כמגדלור המאיר את עתידה של דרך זו.
ראשית העוול האמריקאי כלפי האומה האיראנית נעוצה בלמעלה משבעה עשורים לאחור; הם חוללו את ההפיכה ב-28 במורדאד (1953) כדי להבטיח את המשך הביזה של המשאבים והעושר הלאומיים – ובראשם הנפט. העשורים שבאו לאחר מכן, עד לניצחון המהפכה האסלאמית, התאפיינו במאמצים מתמשכים מצד השליטים האמריקאים לגזול את עושרה של האומה האיראנית. לשם כך, הם הקימו את ה"סאוואק" (SAVAK) וכפו על החברה מנגנון ביטחוני חונק, ובכך העניקו למשטר הדיכוי של אותה תקופה יד חופשית לדכא כל צורה של התנגדות. אף בערב הניצחון המפואר של המהפכה האסלאמית, הם נקטו בתכסיסים שונים בניסיון נואש לשמר את משטר הבובות שלהם. ניתן למנות רשימה ארוכה של פעולות עוינות ואנטי-עממיות מצדם – שנמשכו גם לאחר ניצחון המהפכה של האומה האיראנית הגדולה. רשימה זו כוללת את תמיכתם בקבוצות בדלניות, בקושרי קשרים להפיכה, ובאותם "צבועים" (ארגון המוג'אהדין ח'לק - MEK) חסרי הלב, אשר ביצעו התנקשויות אכזריות לא רק באליטות מדעיות, פוליטייות וחברתיות, אלא גם באינספור אזרחים מן השורה. היא כוללת את תמיכתם הישירה והמקיפה במפלגת הבעת' במהלך המלחמה הראשונה שנכפתה על איראן; את הטבח באזרחים על סיפון מטוס נוסעים; את הטלתן של סנקציות כלכליות נרחבות, חמורות וממושכות; את ארגון וליבוי של אירועי אי-שקט וחתרנות שונים – כולל אספקת אמצעי לחימה; את ההתנקשות באלוף-משנה (לוטננט-גנרל) סולימאני – גיבור הן עבור האומה האיראנית והן עבור העולם האסלאמי הרחב; את גזל הכספים והנכסים הלאומיים של איראן שהוחזקו במדינות שונות; ולבסוף, תוקפנות צבאית ישירה במה שניתן לכנות המלחמות השנייה והשלישית שנכפו על איראן. פעולות אלו כללו גם את חיסולם של רבים מקרב האליטות, המדענים, המנהיגים והאיראנים הפשוטים והמדוכאים – החל מתינוקות וילדים ועד לקשישים; ובראשם המנהיג הנכבד של המהפכה האסלאמית, יהי נשמתו הטהורה מקודשת. לאורך כל השלבים הללו, אדוני היהירות האמריקנית וגרוריהם חתרו בעקביות לכפות את ההגמוניה שלהם ולהכניע את איראן. בביטויים האחרונים של בריונות זו, הם השליכו הצידה כל גינוני נימוס בינלאומיים ומסווה של העמדת פנים, וניסו בחוצפה לפרק את המדינה, להביא את האומה על ברכיה, להפיל את המשטר ולהשמיד את הציוויליזציה האיראנית העתיקה והאותנטית. אולם, בכל צעד ושעל, הם נתקלו בחומה האיתנה של המציאות בשטח ובנחישות הבלתי-מתפשרת של האומה האיראנית הגאה. טעויות החישוב והאשליות היהירות שלהם גבו בסופו של דבר מחיר כבד – נטל הנופל על כתפי העם האמריקני ועל המשטרים המשמשים כבאי-כוחה של ממשלת ארה"ב.
כיום, העוינות ארוכת השנים של ארצות הברית כלפי איראן האסלאמית – וההתנגדות האיתנה של כל האיראנים הגאים כנגד יריב זה – הגיעו לנקודה שבה כל יום ושעה, ולא רק ה-13 באבאן, הפכו לזמן של עמידה איתנה ומאבק נגד "השטן הגדול". המפרץ הפרסי – ובפרט מצר הורמוז – ניפץ את המיתוס בדבר חסינותה של אמריקה. הוא חושף את חולשתם ואת השפלתם של משטרים הנשענים על כוח זר במקום על עמם שלהם, ובה בעת מגלה את הבגידה ואת חוסר היכולת של מעצמות גדולות להגן על מדינות החסות שלהן. השליטה שמפעילה איראן על מצר הורמוז, לצד נטרול הבסיסים הצבאיים האמריקניים באזור – המהווים תגובה לתוקפנות האמריקנית ולפשעים שבוצעו במהלך "מלחמה כפויה שלישית" זו – מהווים צורה של "ג'יהאד" (מאבק) נגד היהירות בקנה מידה אזורי. אם תימשך תוקפנות זו, המאבק יתרחב בהכרח לממדים גדולים אף יותר. הפגנת כוח זו – לצד האחדות בחזיתות השונות של המערכה הצודקת, וההישגים הכבירים של התנגדות נבונה ומוכשרת, המשתרעת מפלסטין ולבנון ועד עיראק ותימן – משמשת כסימן מבשר, זוהר ומעורר תקווה, לעלייתו של דגל הצדק ולהנחת היסודות לסדר עולמי חדש. שכן בכל עת שכוחות הצדק שמים את מבטחם באל, עומדים איתן ומוכנים להקרבה, כוחות השקר – יהיו עוצמתם ויכולותיהם אשר יהיו – אינם יכולים לעמוד בפניהם; גורלם הסופי הוא, באופן בלתי נמנע, נסיגה ותבוסה, שכן "השקר, מעצם טבעו, סופו להיעלם".
ברוך האל, האומה האיראנית הפיקה לקחים עמוקים מתורת האסלאם המוחמדי הטהור – עליו ועל משפחתו השלום – וכן מתובנות המהפכה האסלאמית ומאסכולת המחשבה שייסדו מנהיגיה הנבונים: חומייני הדגול וח'אמנהאי השהיד – יהי רצון שהאל ירומם את מעמדם הנעלה. עם התממשות ההבטחות האלוהיות, אמונתה של האומה בצדקת דרך זו הלכה והעמיקה מיום ליום. כיום, הודות לחרפה שהמיטו על עצמם המעצמות היהירות, כוחה והגמונייתה של ארצות הברית – הן במישור העוצמה הצבאית הקשה והן במישור העוצמה הרכה בזירה הבינלאומית – נמצאים בתהליך דעיכה בלתי הפיך, המאיץ את קריסתה.
כל מי שעדיין מטפח תקווה כלשהי לכך שהתנהלותו של המשטר היהיר עשויה להשתנות, או שחילופי שלטון בין מפלגותיו או סיעותיו הפוליטיות עשויים לחולל שינוי – או מי שסבור כי באמצעות ויתורים לארצות הברית ניתן יהיה להניא אותה מעוינותה כלפי האומה האיראנית – טועה טעות מרה. תפיסה שגויה זו כמוה כהתכחשות לניצחונות הכבירים שרשמה האומה האיראנית האסלאמית, בזכות הסתמכות על האל, עמידה איתנה ומאבק נחוש. ה"שטן הגדול" אינו חפץ בפחות מכניעה מוחלטת וללא תנאים של האומה האיראנית. אפילו נטייה קלה ביותר להיכנע לאויב יהיר זה, משמעותה בזבוז ההון העצום שנצבר בדמם של השהידים ובהקרבתם של בני העם; צעד שכזה אך יעניק לאויב היהיר ביטחון רב יותר להציב דרישות מופרזות נוספות, לפתוח במלחמות ולפעול בחוצפה גדולה אף יותר.
הדרך היחידה להשגת הרתעה מוחלטת היא דבקות באסטרטגיה של "איראן חזקה יותר ויותר", תוך התקדמות מתמדת בכל תחומי העשייה. אחדות, לכידות וסולידריות חברתית הן אבני יסוד להצלחה בדרך זו; עליהן להיות הבסיס לכל מילה ומעשה – הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית – מצד האומה ומצד העומדים בראשה. בהקשר זה, כשם שתמיכת האומה בנציגיה היא חיונית, כך חשוב לא פחות שהנציגים ישמרו ויעמיקו את מחויבותם לשרת את העם ברוח של מסירות נלהבת – מעין "ג'יהאד" (מאמץ עילאי) – תוך טיפוח קשר הדוק וידידותי עם הציבור, הבטחת פרנסתו ורווחתו, קידום צמיחתו החומרית והרוחנית, ושמירה על כבודו ועצמאותו.
החלוץ בבניית עתיד מזהיר ומפואר עבור איראן היקרה שלנו הוא הנוער – תלמידי בתי הספר והסטודנטים באוניברסיטאות. עליהם לשאוף, ללא הרף, למוטט ולפרק את המעוז האפל של "ייאוש ורפיון ידיים", ולפתוח את השערים אל מרחב מזהיר של "תקווה ויכולת". משימה זו דורשת מצוינות יוצאת דופן ורכישת ארגז כלים מגוון: ידע, יראת שמיים, מיומנות, מוסר, כוח רצון ומאמץ נמרץ – וכל זאת תחת "ברית משותפת" להשגת מטרות נעלות אלו.
אנו מקווים – בחסד האל ובזכות תפילותיו של אדוננו (יהי רצון שיופיע מחדש במהרה) – כי האומה האיראנית תזכה בקרוב לניצחון, לאושר ולקידמה כוללת, וכי התנאים לשקיעת ההגמוניה של "השטן הגדול" יואצו ויתבססו. הם רואים זאת כרחוק, אך אנו רואים זאת כקרוב.
מוג'תבא חוסייני ח'אמנאי
13 באבאן 1405
