מייג'ור גנרל עלי עבדאללהי, ראש מטה הכוחות המזוינים האיראניים ומפקד המטה המרכזי של ח'אתם אל-אנביה, פרסם הצהרה לרגל ה-3 בנובמבר, "היום הלאומי למאבק ביהירות עולמית", בה הדגיש כי יום זה אינו רק אירוע לוח שנה עבור העם האיראני, אלא עדות חיה להתנגדותו ליהירות. הוא הצהיר כי הוא מעורר שלושה אירועים מרכזיים בהיסטוריה האיראנית: גלותו של האימאם חומייני בשנת 1964, טבח הסטודנטים המהפכניים בשנת 1978 והשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהרן בשנת 1979. אירועים אלה, טען, הופכים את ארצות הברית לחובת חוב לעם האיראני מאז הרגע שלאחר ההפיכה ב-19 באוגוסט 1953 ומבצע אייאקס.
הוא הוסיף כי עוינותה של ארצות הברית כלפי איראן, מאז ההפיכה ב-1953, היא מהלך מתמשך של אירועים, ולא סדרה של אירועים בודדים. הוא ציין כי תמיכתה של וושינגטון בסדאם חוסיין במהלך המלחמה שנמשכה שמונה שנים, גיבויה בצבועים ובקבוצות נגד-מהפכניות, התנקשותם במדענים גרעיניים, המלחמה הכלכלית והסנקציות, הקפאת נכסים איראניים, ההתנקשות הבוגדנית בגנרל קאסם סולימאני, כמו גם השתתפותה המבצעית עם הישות הציונית בשתי המלחמות שנכפו במשך 12 ו-40 יום ב-2015 וב-2016, שהביאו למותם של מנהיג האומה והמנהיג העליון של המהפכה האסלאמית, האימאם סייד עלי חמינאי (יקדש נשמתו), מפקדים בכירים של הכוחות המזוינים, לוחמים, מגיני המולדת ומספר רב של איראנים, במיוחד ילדים חפים מפשע, מייצגים חלק מהביטויים של עוינות מתמשכת ורציפה זו.
הוא ציין כי הרקורד האפל של ארצות הברית נותר גלוי, וכי העולם עד לתוקפנות ולפשעים של הבית הלבן נגד המהפכה והאומה האסלאמית.
שינוי מבנה הכוח העולמי
עבדאללהיאן הסביר כי העימות המורכב בין איראן לארצות הברית חורג כעת מגבולות הסכסוך הצבאי ותורם לשינוי מבנה הכוח העולמי. הוא ציין כי איראן חזקה צצה כקוטב כוח רביעי באמצעות שליטתה במצרי הורמוז, מסדרון אנרגיה חיוני, ותפקידה בקביעת כללי הגישה אליו.
הוא הוסיף כי המערכת החד-קוטבית ניצבת כעת בפני מציאות חדשה: יכולתן של מדינות ומעצמות אזוריות להבטיח את ביטחונן מבלי להסתמך על מטריית הביטחון האמריקאית.
הוא הדגיש כי כוח צבאי אינו מטרה בפני עצמה עבור איראן, אלא אמצעי, וכי טהרן אינה שואפת למלחמה. עם זאת, בהתבסס על המציאות ודרישות השלב הנוכחי, דוקטרינתה עברה מ"הגנה" ל"יוזמה התקפית", ומ"ניהול משברים" ל"בניית מערכת".
חמשת עקרונות הביטחון בר-קיימא
רמטכ"ל הכוחות המזוינים האיראניים ציין כי תוכנית ארצו להשגת ביטחון בר-קיימא מבוססת על חמישה עקרונות יסוד:
1. סיום המלחמה בכל החזיתות, ובמיוחד בלבנון ובעזה, תוך הדגשת כי ניהול משא ומתן תחת איום אינו אלא כפיית רצונו של אדם. 2. הסרה מוחלטת של הסנקציות ושחרור נכסים איראניים מוקפאים.
3. תשלום פיצויים על המלחמות שנכפו, תוך הדגשה כי העם האיראני אינו חייב, אלא בעל זכויות.
4. הכרה בריבונותה של איראן על מיצרי הורמוז והחלפת מטריית הביטחון האמריקאית המיושנת ב"מנגנון הורמוז".
5. ערבויות לאי הישנות התוקפנות והקמת הסדרי ביטחון עצמאיים במערב אסיה.
הוא הדגיש כי חמשת עקרונות אלה אינם מייצגים תוכנית שלום הנובעת מעמדת חולשה, אלא דוקטרינה לבניית מערכת מעמדת כוח ובמסגרת התנגדות אפקטיבית. הוא הבהיר כי איראן אינה שואפת להגמוניה, אלא לסיום ההגמוניה שהוטלה לפני 73 שנה באמצעות ההפיכה ב-19 באוגוסט 1953, אשר כעת הגיעה לסיומה לאור הלקחים שנלמדו ב-13 באבן (13 בנובמבר).
המשך דרכה של המהפכה האסלאמית
עבדאללהיאן ציין כי איראן ממשיכה את דרכם של שני האימאמים המנוחים והקדושים המרטירים של המהפכה האסלאמית, אשר הגדירו את ארצות הברית כ"שטן הגדול" וקבעו את אסטרטגיית "לא מזרח ולא מערב" ו"התנגדות פעילה" כמציאות שאין להכחישה במדינה.
הוא הוסיף כי דגל דרך זו נמצא כעת בידי מנהיג המהפכה ומפקד הכוחות המזוינים, האימאם סייד מג'תבה חוסייני חמינאי (יהי צילו ארך), והדגיש כי הכוחות המזוינים, באמצעות ציותם המוחלט לו, מבטיחים את המשך דרך זו בזירה הצבאית ובשוחות הלוחמה ההיברידית והקוגניטיבית.
בסיום דבריו, אמר עבדאללהיאן, בשם הכוחות המזוינים האיראניים, ולרגל ציון ה-3 בנובמבר וחידוש ההתחייבות לחללי המהפכה האסלאמית ולאיראן, ובמיוחד לאימאם המעונה (מי ייתן ואלוהים ירומם את מעמדו הנכבד), כי הכוחות המזוינים ומגיני המולדת, בהסתמך על תמיכת העם, רואים במוכנות לחימה מושכלת חיונית להשגת "הרתעה מרבית".
הוא הדגיש כי הכוחות המזוינים, על ידי עדכון מאגר המטרות שלהם והצבת הנכסים המוחשיים והבלתי מוחשיים של האויב האמריקאי-ציוני בטווח הירי שלהם, יתמודדו עם כל איום, ללא קשר לרמתו או אופיו, בתגובה מיידית ויעילה, ללא מגבלות גיאוגרפיות.
הוא סיכם את דבריו באומרו: "לעולם לא ניכנע להשפלה".
