ביקורו של נשיא סין שי ג'ינפינג בוושינגטון ופגישתו עם דונלד טראמפ נראים כמציירים תמונה שונה של היחסים המתוחים בין שתי המעצמות, תמונה שמחוזקת על ידי קבלת הפנים חסרת התקדים של טראמפ בבסיס חיל האוויר אנדרוז, הטקס הרשמי, ארוחת הערב והאירועים הסמליים בארכיון הלאומי של ארה"ב. טראמפ תיאר את הפגישה כ"חיובית מאוד". עם זאת, מאחורי התצוגה הדיפלומטית הזו, עדיין קיימות חילוקי דעות מהותיים בין שתי המדינות בתחומים כמו סחר, טכנולוגיה, טייוואן, בינה מלאכותית ואיראן, ומקורות רבים אישרו את היעדר פריצות דרך משמעותיות בנושאים מרכזיים.
מנקודת מבט זו, ניתן לראות את ביקורו של שי כניסיון לנהל את מחירי היריבות הזו ולמנוע ממנה להסלים לעימות ישיר, ולא כאינדיקציה לכך שוושינגטון ובייג'ינג התקדמו מעבר לתחרות מבנית. הארכת הפסקת האש הסחר וההסכם להמשך השיחות, יחד עם קביעת פגישות נוספות בין שני המנהיגים, מאשרים מסלול זה: נתיב שבו התחרות נמשכת, אך שני הצדדים מנסים לנהל את היקף המתיחות.
קבלת הפנים חסרת התקדים של טראמפ: סימן לשינוי בעמדתה של בייג'ינג או לצורך של וושינגטון?
קבלת הפנים הישירה של טראמפ לשי ג'ינפינג בשדה התעופה, הטקס הרשמי והפגנת הכוח הצבאית הנלווית נשאו מסר כפול: מצד אחד, כבוד דיפלומטי ליריב מרכזי, ומצד שני, תזכורת לכוחה האמריקאי. מטס המפציצים ומטוסי הקרב המתקדמים במהלך טקס קבלת הפנים הראה גם שוושינגטון אינה מזניחה את ההיבטים המעשיים, אפילו בהפגנות הלבביות שלה.
עם זאת, לא ניתן לייחס את שינוי הטון של טראמפ אך ורק להתנהגותה החדשה של סין. הכלכלה והסחר, ובמיוחד ההסתמכות של שרשראות האספקה האמריקאיות על מינרלים חיוניים, הם גורמים משמעותיים. הדומיננטיות של סין בשרשרת הכרייה והזיקוק של אבני חן נדירות העניקה לה יתרון ניכר במשא ומתן כלכלי וטכנולוגי, ודוחות אנליטיים זיהו זאת כאחד הגורמים התורמים לזהירות הגוברת של וושינגטון כלפי בייג'ינג.
בנסיבות כאלה, טראמפ זקוק להשקעות, יציבות שוק והקלה מלחצים כלכליים, בעוד סין מבקשת למנף את מרחב המשא ומתן הזה כדי לבסס את מעמדה הכלכלי והגיאופוליטי מבלי לוותר על נכסיה המרכזיים. לכן, ניתן לראות את קבלת הפנים החמה הזו יותר כתוצר של הצרכים השזורים של שתי המעצמות מאשר כל דבר אחר.
ההתקרבות אינה אמיתית; התחרות הפכה לניהול מתח.
למרות האווירה החיובית של הפגישה, ההבדלים האסטרטגיים בין וושינגטון לבייג'ינג נותרו עמוקים. לא הושגה הסכמה סופית על מכסים, והמשך הפסקת האש בסחר אינו בהכרח אומר פתרון למחלוקות המבניות. נושאים כמו טייוואן, טכנולוגיות מתקדמות, בינה מלאכותית, מינרלים אסטרטגיים ומדיניות שתי המדינות כלפי איראן נותרו נקודות מחלוקת. סוכנות הידיעות AP העריכה את הפגישה כחלק ממאמצי שני הצדדים לייצב את היחסים ולמנוע הסלמה של התחרות.
מנקודת מבט זו, נראה שוושינגטון ובייג'ינג מבקשות לקבוע כללים להמשך התחרות, במקום לנסות לסיים אותה - תחרות שאינה בהכרח מובילה לעימות צבאי. הדבר מדגיש את חשיבותן של פגישות עוקבות בפורומים בינלאומיים. המטרה העיקרית היא לשמור על ערוצי תקשורת ולמנוע סכסוכים כלכליים וביטחוניים להסתחרר למשבר בלתי נשלט.
איראן ורוסיה: בחינת המודל העתידי של המדיניות הסינית
בינתיים, לעמדותיהן של איראן ורוסיה יש חשיבות מיוחדת בהערכת גבולות שיתוף הפעולה של סין עם ארצות הברית. בייג'ינג טרם נסוגה מיחסיה עם טהרן. בימים שקדמו לביקורו של שי ג'ינפינג, היא הדגישה את ההגנה על זכויותיה ואינטרסים הלגיטימיים של איראן, כיבוד הריבונות והביטחון של מדינות האזור, וקריאה לטהרן ולוושינגטון לחזור להבנה של אסלאמאבאד. משרד החוץ הסיני קרא גם לפתיחה מחדש של מיצרי הורמוז ולמניעת התפשטות המשבר לתימן ולים סוף.
עמדות אלו מראות כי בייג'ינג אינה כנועה לחלוטין לרצונותיה של וושינגטון בנוגע לאיראן, גם כאשר היא מבקשת בו זמנית למנוע מהמשבר להסלים ולערער את יציבות ביטחון האנרגיה. חשיבותו של מיצרי הורמוז לכלכלה העולמית ולביטחון האנרגיה של סין הוסיפה מימדים לסוגיה זו החורגים מעבר ליחסים הדו-צדדיים בין איראן לארצות הברית.
באשר לרוסיה, סין ממשיכה להדגיש דיאלוג והגעה לפתרון פוליטי למשבר האוקראיני. לכן, ניתן לראות את ביקורו של שי ג'ינפינג בוושינגטון כניסיון לנהל את היחסים עם ארצות הברית, ולא כהכרה בדומיננטיות החד-צדדית שלה.
סין בוחנת מודל שבו היא יכולה בו זמנית לקדם שיתוף פעולה כלכלי עם וושינגטון, לשמור על קשרים אסטרטגיים עם שותפותיה ולהגן על רב-צדדיות. זהו מודל שישפיע על עתיד התחרות בין שתי המעצמות ועל צורת המערכת הבינלאומית.
