במהלך השבוע האחרון צצה צורה חדשה של עימות צבאי בין איראן לארצות הברית באזור המפרץ הפרסי. יחידות שונות של משמרות המהפכה כיוונו מספר פעמים מערכות מכ"ם התרעה מוקדמת של ארה"ב בבחריין. איראן תיארה פעולה זו כתגובה לתקיפה האמריקאית על מגדל תקשורת באזור סיריק או באזורים אחרים. כמובן, ארה"ב טענה כי יירטה את היריות האיראניות, אך ישנן ראיות משמעותיות לכך שהטילים הללו נפגעו בהצלחה.
כמו כן דווח כי מערכת המכ"ם האמריקאית בבסיס אל-ריפה בבחריין הייתה ממוקדת גם היא בטילים איראניים. בימים האחרונים נשמעו הודעות אזהרה שוב ושוב בחלקים שונים של המדינה. הפעולה החדשה של איראן, לאחר מספר חודשים, כיוונה שוב תקיפות מספינות לעבר מטרות יבשתיות באזור. חשיבותן של תקיפות אלו טמונה בעובדה שבסיסים צבאיים ומערכות מכ"ם אמריקאיות ממלאים תפקיד חשוב בביטחון האווירי של מדינות האזור. ברור שפעולות אלו הן בתגובה להתנהגות הפרובוקטיבית של כוחות ארה"ב במפרץ הפרסי. הפעם, איראן מראה כי תגיב ברצינות ובנחישות לכל תנועה ופרובוקציה. ייתכן, ככל שהפרובוקציות הללו יימשכו, היקף תגובת איראן יתרחב מבחריין למדינות כמו איחוד האמירויות הערביות וקטאר. נורניוז שוחחה עם סייד ג'לאל סאדתיאן, דיפלומט לשעבר ופרשן לעניינים בינלאומיים, כדי לבחון את המדיניות החדשה של איראן בתחום התגובה הצבאית לתנועות אמריקאיות.
כיצד אתה מעריך את התקפות איראן על בסיסי מכ"ם אמריקאים בבחריין ובחלקים אחרים של האזור?
איראן מעריכה פעולות אלה במסגרת תגובה הדדית לתקיפות אמריקאיות על חלק מתשתיות הצבא והרדאר שלה. מנקודת מבטה של טהרן, פגיעה במערכות מכ"ם איראניות עלולה להשפיע על יכולתה לזהות ולנטרל התקפות פוטנציאליות. לכן, איראן מנסה להראות שתגיב לפעולות צבאיות אמריקאיות. כמובן, יש לצטט מידע מאושר בנוגע להיקף הנזק למתקנים של שני הצדדים.
למרות המשך המשא ומתן הדיפלומטי, דיווחים מצביעים על כך שאספקות צבאיות אמריקאיות באזור נמשכות. איזה מסר משדר צעד זה לאיראן?
מנקודת מבטה של איראן, המשך חיזוקם של בסיסי הצבא האמריקאים, שיגור נושאות מטוסים והעברת ציוד צבאי לאזור מראים שוושינגטון טרם זנחה את האפשרות הצבאית. טהרן מאמינה שארה"ב מתכוננת לתרחישים צבאיים אפשריים למרות תמרון בשיחות דיפלומטיות. מסיבה זו, איראן עוקבת ברגישות רבה אחר המהלכים הצבאיים של ארה"ב.
אילו גורמים עשויים לדחוף את טראמפ לקראת פתיחת סבב חדש של עימות צבאי עם איראן?
ניתן לבחון מספר גורמים בהקשר זה. ראשית, קיים לחץ מצד ממשלת ישראל ובנימין נתניהו עצמו להגביר את הלחץ על איראן. שנית, תפקידם של לוביס פרו-ישראליים, ובמיוחד איפא"ק, נידון באווירה הפוליטית האמריקאית. שלישית, קיימת אישיותו הפוליטית של טראמפ ורצונו להפגין כוח ולרשום הישג משמעותי במדיניות החוץ. לחצים פנימיים ובעיות הבחירות של המפלגה הרפובליקנית עשויים גם הם להשפיע על חישוביו הפוליטיים. כמובן, גורמים אלה אינם אומרים שהחלטתו של טראמפ לצאת למלחמה היא ודאית.
איזה תפקיד ממלאות מדינות האזור, ובמיוחד ערב הסעודית, קטאר, עומאן ואיחוד האמירויות הערביות, בהסלמה או במניעת אווירת מלחמה?
מדינות האזור יודעות היטב שמלחמה חדשה בין איראן לארצות הברית לא תוגבל לשתי מדינות אלה. ביטחון המפרץ הפרסי, מתקני האנרגיה, נתיבי הסחר וכלכלות מדינות ערב יושפעו ישירות. מסיבה זו, מדינות כמו קטאר, עומאן, ערב הסעודית ואפילו איחוד האמירויות הערביות מנסות למנוע את התפשטות הסכסוך באמצעות התייעצויות פוליטיות ודיפלומטיות. מדינות אלה רואות בעלויות הכלכליות והביטחוניות של מלחמה אזורית ככבדות מאוד.
האם לחץ כלכלי ודעת הקהל בארצות הברית ובמדינות המערב יכולים למנוע מטראמפ לקבל החלטה צבאית?
כן, זהו אחד מגורמי ההרתעה החשובים. מתח מוגבר באזור עלול להעלות את מחירי הנפט והדלק ולשבש את שרשרת האספקה של סחורות ואנרגיה. סגירה או הגבלה של תנועת ספינות במצרי הורמוז יהיו גם בעלות השלכות נרחבות על הכלכלה העולמית. מצד שני, עליית מחירי הבנזין, המזון ומוצרי היסוד עלולה להגביר את חוסר שביעות הרצון המקומי בארצות הברית. לכן, טראמפ עומד בפני לחץ כלכלי ופוליטי משמעותי לקבל החלטה צבאית.
בהתחשב בכל ההתפתחויות הללו, האם האזור קרוב יותר למלחמה או שמא יש סיכוי גדול יותר לפתרון המחלוקות באמצעות משא ומתן?
במצב הנוכחי, שתי האפשרויות עדיין קיימות. מצד אחד, המשך ההתעצמות הצבאית של ארה"ב, המחלוקות העמוקות בין טהרן לוושינגטון והמצב במצרי הורמוז מגבירים את הסיכון לסכסוך. מצד שני, המאמצים הדיפלומטיים של קטאר, עומאן, פקיסטן ומצרים, כמו גם התייעצויות עם מעצמות כמו סין ורוסיה, יכולים לסייע בהפחתת המתיחות. לדעתי, במצב הנוכחי, משקל הדיפלומטיה הפך לכבד יותר במקצת; אם כי הסיכון למלחמה נותר רציני. ארה"ב עשויה לשאוף לשמור על מצב של לא מלחמה ולא שלום כדי לאלץ את איראן לקבל את דרישותיה באמצעות לחץ כלכלי, פוליטי ופסיכולוגי. בסופו של דבר, הפתרון בר-קיימא אינו טמון בהסלמת הסכסוך, אלא בדיאלוג, בהסכמה ובכבוד הדדי לאינטרסים ולביטחון של שני הצדדים.