לקראת בחירות האמצע, טען דונלד טראמפ כי הסיוע האמריקאי למשטר הציוני ייפסק בסוף השנה, אך המשטר עדיין יוכל לרכוש את הנשק הדרוש לו מוושינגטון. הוא אמר: "נתנו לישראל ארבעה מיליארד דולר ואנחנו עדיין נותנים את זה, אבל זה ייפסק בסוף השנה. הם לא צריכים את זה. הגענו להסכם עם ביבי נתניהו בנושא זה".
הצהרות אלה, שנאמרו לאחר הבחירות בישראל, היו לכאורה ניסיון להציל את נתניהו ולהפחית את העלויות הפוליטיות של התמיכה בתל אביב; עם זאת, התבוסה הכבדה של הרפובליקנים והדומיננטיות של הדמוקרטים בשני בתי הקונגרס חושפות ממדים נוספים שלה. ניצחון התנועות המבקרות את הציונות הוא סימן לשינוי באווירה הפוליטית האמריקאית, לירידה בהשפעת הלובי הציוני ולהתפשטות ההתנגדות ברחבי העולם; התפתחויות שחושפות גם את כישלון הפרויקט האמריקאי-ציוני במזרח התיכון.
הניסיון האחרון של טראמפ להציל את נתניהו
במקביל לבחירות לכנסת, נתניהו טען גם כי עשרות מיליארדי דולרים בסיוע אמריקאי לתקציב הביטחון לא יימשכו בעתיד משום שאמריקה השתנתה. הוא הציג את עצמו כאדם היחיד שיכול לקבל סיוע זה ולספק למשטר תשתית עצמאית.
ככל שהתחזקה האפשרות להקים קבינט נגד מתנגדי נתניהו, טראמפ, שהזהיר בעבר כי המשטר יישאר לבדו מול איראן, החל להפחיד את הציונים לתמוך בנתניהו. עם זאת, תגובת האופוזיציה והדגשת הצורך להדיח את נתניהו חשפו את כישלון בניית האווירה הזו.
תבוסת הרפובליקנים ושינוי במאזן בוושינגטון
תוצאות בחירות האמצע הסכימו לרפובליקנים תבוסה קשה, והדמוקרטים השתלטו על בית הנבחרים ועל הסנאט. התפתחות זו אינה רק שינוי במושבים, אלא אינדיקציה לעלויות הפוליטיות המוגברות של ביצועי ממשל טראמפ. חששות כלכליים, עליית יוקר המחיה והשלכות המלחמה עם איראן היו בין הגורמים שתרמו לחוסר שביעות הרצון של הבוחרים.
בינתיים, המועמד הדמוקרטי ממישיגן, עבדול-סייד, הפך למוסלמי הראשון שנבחר לסנאט לאחר שניצח בבחירות. עמדתו נגד הסיוע הצבאי של ארה"ב למשטר הציוני הופכת את הניצחון הזה לחשוב כפליים. הצלחתן של דמויות כמו רשידה טליב ואילהן עומר בבית הנבחרים עשויה גם לחזק את קולם של מבקרי התמיכה בתל אביב.
שליטתם של הדמוקרטים בשני הבתים תשנה את תנאי ממשל טראמפ בשנתיים האחרונות של הנשיאות ותגדיל את האפשרות לנטר וללחוץ על החלטותיו. מנקודת מבט זו, יש לראות את הטענה להפסקת הסיוע כניסיון להקדים התפתחויות פוליטיות ולרשום את סיום ההתחייבות הכספית הקודמת בשמו של טראמפ; ניסיון לצמצם את תפקידן של תנועות פרו-פלסטיניות בשינוי האיזון הפוליטי באמריקה.
מה טראמפ מסתיר בנוגע לסיוע
ההתחייבות השנתית של ארה"ב לישראל בסך 4 מיליארד דולר נובעת מהסכם מתקופת אובמה, שנקבע לתקופה של עשר שנים החל משנת 2016 ויפוג בסוף 2026. לכן, סיום התחייבות זו בזמן אינו יוזמה חדשה של טראמפ. דיווחים מצביעים גם על כך שוושינגטון ותל אביב מנסות להחליף את הסיוע השנתי בשותפויות ייצור; מנגנון שיכול להמשיך את התמיכה האמריקאית בצורה אחרת ולהגדיל את השפעת המשטר בתעשיות הצבאיות והטכנולוגיה של המדינה.
מצד שני, דיווחים צבאיים ומודיעיניים מצביעים על כך שחלק משמעותי ממלאי הנשק האמריקאי התרוקן במלחמה נגד איראן; מלאי שייקח שנים להחליפו. לכן, השעיית הסיוע אינה יכולה להיחשב כהחלטה וולונטרית בלבד; גם העלויות של עימות עם עוצמתה הצבאית של איראן יעילות בשינוי התנהגותה של וושינגטון ובעימות טענת הניצחון של טראמפ עם המציאות בשטח.
טיוח המערב בצל המשבר הציוני
הביקורת של כמה מנהיגים אירופאים נגד ישראל ותוכנית החרם על ההתנחלויות, יחד עם עמדותיהם של טראמפ וואנס, הן תגובה לדרישות דעת הקהל לתמוך בפלסטין. מנהיגים מערביים, המתמודדים עם שערוריית השתתפותם באפרטהייד וברצח עם, מנסים ליצור לעצמם תדמית של זכויות אדם ולהסתיר אחריות לפשעים על ידי הצגת ריחוקם מתל אביב.
במקביל, המשבר הפנימי של המשטר וההגירה ההפוכה לאחר סערת אל-אקצא נמשכים. ייתכן שהמערב, על ידי הפיכת האנטי-ציונות להאשמה באנטישמיות והפחדה ביטחונית, יעודד שוב את יהודי העולם להגר לשטחים הכבושים; בעוד שבידוד הגלובלי של המשטר ומשברים ביטחוניים, פוליטיים וכלכליים מציבים סיכונים חמורים להגירה כזו.
המציאות בשטח לא תשתנה
ללא קשר לטענותיו של טראמפ ולרמת היחסים בין וושינגטון לתל אביב, מציאות ההתפתחויות במערב אסיה לא תשתנה. מדינות וממשלות האזור רואות בארצות הברית ובמשטר הציוני את המכשולים העיקריים לשלום; כפי שהודגש גם בפסגת טהרן המרובעת.
כיום, כוחה הצבאי של ההתנגדות קובע את עתידו של האזור, וכל איום, ללא קשר למגבלות גיאוגרפיות, ייתקל בתגובה. הבידוד העולמי של המשטר הציוני והפגנת הריחוק המערביים אינם יכולים להסתיר את השתתפותו בפשעיו; ארצות הברית ומדינות המערב חייבות לשלם את המחיר על תמיכתן והתנהגותן.
