בעוד האמריקאים ניגשים לקלפיות לבחירות האמצע ביום שלישי, 3 בנובמבר, מספר התקפות אגרסיביות באי קשם ובבנדר לנגה העלו את המתח בין איראן לארצות הברית לרמה חדשה. אמש דיווחו כלי התקשורת על שמיעת מספר פיצוצים וראיית מטוסים מעל קשם, וכמה מקורות חדשות אמריקאים דיווחו, תוך ציטוט גורמים אמריקאים, כי ארצות הברית ביצעה התקפות מוגבלות, כביכול "הגנתיות", נגד מטרות בקשם. גורמים אמריקאים טוענים כי התקפות אלו בוצעו בתגובה לשימוש במערכות הגנה של כוחות איראניים נגד נכסים אמריקאים ואינם רואים בכך תחילתה של מלחמה בקנה מידה כולל.
אך ללא קשר לתיאור המשפטי והצבאי של וושינגטון, קיימת מציאות פוליטית חשובה. ארצות הברית ביצעה פעולות צבאיות על אדמת איראן במקביל לכך שנשיא המדינה מדבר על אפשרות של הסכם עם איראן. סתירה התנהגותית זו היא אולי הדוגמה הטובה ביותר לאסטרטגיה הנוכחית של טראמפ. אתמול, ערב יום הבחירות, אמר טראמפ, בניגוד לאיומים של השבועות הקודמים על חידוש הפעולות הצבאיות לאחר הבחירות, כי אינו ממהר להחליט על המשך המלחמה ואף הדגיש במסר כי עסקה עם איראן "עלולה להתרחש". במקביל, הוא איים בעבר שאם לא תושג עסקה, ארצות הברית עשויה לתקוף מטרות, כולל כמה אתרים גרעיניים באיראן.
לכן, הבעיה אינה שטראמפ מהסס בין "מלחמה" ל"שלום"; הבעיה היא שהוא שמר על שתי האפשרויות פעילות בו זמנית למען מטרה אחת. מטרה אחת היא לדכא את ההתנגדות האיראנית. וושינגטון רוצה שאיראן תדע שאמצעים צבאיים מוכנים אם הדיפלומטיה לכאורה של טראמפ תיכשל; ובמקביל, היא רוצה להבטיח לטהרן שהדרך להסכם עדיין לא סגורה. גם ההתקפה על קשם מובנת מנקודת מבט זו. המבצע היה מוגבל מספיק כדי לא בהכרח להוביל למלחמה בקנה מידה כולל, אך אמיתי מספיק כדי להראות שאיום צבאי אינו נשלל.
מצד שני, המצב הפנימי בארצות הברית. טראמפ נמצא כעת בעיצומה של מערכת בחירות שעלולה לשנות את מאזן הכוחות בקונגרס ואף בסנאט. טבעי שסוגיית איראן, בהתחשב בממדיה הביטחוניים, הכלכליים והאנרגטיים, אינה סוגיה רגילה במדיניות חוץ עבור נשיא המבקש להפגין "כוח". כל הישג בנושא זה - החל מהסכם ועד למבצע צבאי מוגבל - עלול להפוך להון פוליטי.
מכתב והתקפה, שני כלים למטרה אחת
ההתפתחות החשובה ביותר בהקשר זה היא מכתבו של סגן נשיא ארה"ב ג'יי.די. ואנס למוחסן רזאאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן. במכתב זה הציע ואנס לחדש את המשא ומתן והדגיש כי כל משא ומתן למניעת תקיפות אמריקאיות חדשות חייב לכלול גם את סוגיית הגרעין האיראני. מכתב זה חשוב משום שהוא אחד מאנשי הקשר הישירים הבכירים ביותר של וושינגטון עם מבנה הביטחון הלאומי של איראן בחודשים האחרונים.
מוחסן רזאאי אישר גם כי קיבל את המכתב, אך הנקודה החשובה יותר בהצהרתו הייתה שינוי הטון של מכתבו של ואנס בהשוואה למכתבו הקודם של טראמפ. טהרן טרם הגיבה והודיעה כי היא ממתינה לתגובתה הסופית של ארה"ב להצעות איראן. הבדל זה בטון חשוב. נראה כי הבית הלבן הגיע למסקנה כי שפתו המאיימת הישירה של טראמפ לבדה אינה מספיקה כדי לפתוח מחדש את הדרך למשא ומתן, וכי יש צורך גם בערוץ עם שפה שונה. מצד שני, ואנס הודיע אתמול כי וושינגטון וטהראן עשו התקדמות בדרך להשגת הסכם וכי לטראמפ ולו יש "תחושה טובה" לגבי האפשרות של הסכם מוסכם. במקביל, הוא הבהיר כי טראמפ עדיין שומר על אפשרויותיו ה"קשות" והצבאיות.
בטהראן, עבאס אראקצ'י דיבר גם על הגברת המגעים הדיפלומטיים והדגיש כי אם וושינגטון תקבל את תנאי איראן בנוגע לפתיחת מיצרי הורמוז, המשא ומתן עשוי להתחדש מוקדם יותר מבעבר. קטאר ופקיסטן גם הן ניהלו תקשורת פעילה בין שני הצדדים בימים האחרונים, ונעשים מאמצים לפתח מסגרת ראשונית לבניית אמון. שיחת הטלפון של פוטין עם מוחסן רזאאי וביקורו של עלי באגרי בבייג'ינג נחשבים גם הם להתפתחויות חשובות בהקשר זה.
השאלה החשובה ביותר כעת אינה האם ארה"ב תקפה את איראן או האם מתנהל משא ומתן; שתי המציאויות קיימות בו זמנית. השאלה העיקרית היא איזו משתי הדרכים הללו תגבר על השנייה לאחר שיתבררו תוצאות הבחירות בארה"ב? ניתן לראות לפחות שלוש גישות בוושינגטון. זרם אחד, כולל ואנס וסטיב ויטאקר, כנראה מאמין שיש לבחון את ההזדמנות להסכם. חלק ממדינות ערב באזור תומכות גם בדרך להסכם, משום שהמשך המלחמה וסגירת או חוסר הביטחון של מיצרי הורמוז יעלו להן ביוקר.
לעומת זאת, וכגישה שנייה, בנימין נתניהו וכמה זרמים פנימיים בארה"ב ממשיכים לעודד את טראמפ לחדש את התקיפות על איראן, ועל פי דיווחים שפורסמו, קוראים לפעולה צבאית מהירה לאחר הבחירות. הזרם השלישי אינו שואף למלחמה כוללת וגם לא להסכם מיידי; אלא, הוא מדגיש לחץ כלכלי וצבאי מתמשך כדי לשחוק את איראן ולחלץ ויתורים נוספים מטהראן. דו"ח אקסיוס מצביע על חילוקי דעות בתוך ממשל טראמפ בשלושת הדרכים הללו: הסכם, חזרה למלחמה, או המשך לחץ מקסימלי מבלי להיכנס מיד למלחמה כוללת.
אזהרתה של קלינטון, לאיראן או לעם האמריקאי?
בינתיים, ראויות לציון גם הצהרותיה של הילרי קלינטון. היא הזהירה שאם הרפובליקנים יפסידו בבחירות, טראמפ עלול להרגיש מוקף ו"לאבד שליטה עוד יותר" ולאמץ התנהגות אגרסיבית יותר. זוהי, כמובן, הערכה של יריב פוליטי של טראמפ ואינה יכולה להיחשב כתחזית חד משמעית; אך במובן מסוים היא תואמת את החששות הקיימים לגבי התקופה שלאחר הבחירות. תוצאת הבחירות אולי אינה סוף המשבר, אלא תחילתו של שלב חדש בקבלת ההחלטות של טראמפ.
לא רחוק מהאמת שמישהו יאמר שקלינטון, עם הצהרה זו, גם מזהירה את העם האמריקאי שעם טראמפ בראש הממסד הפוליטי במדינה, אווירת המלחמה תמשיך לשרור; וגם שולחת מסר לאיראן לצפות שמכונת המלחמה של טראמפ תופעל. בינתיים, פורסמו דיווחים על כך שנתניהו לוחץ על טראמפ לתקוף לאחר הבחירות, בעוד שטראמפ מעדיף כעת לשמור על נתיב המשא ומתן פתוח. פער זה בין וושינגטון לתל אביב יהיה אחד המשתנים החשובים בימים הקרובים.
בבחינת קואורדינטות הסכסוך בין ארה"ב לאיראן, לא ניתן כיום לומר בוודאות האם איראן וארה"ב קרובות יותר למלחמה או לשלום. התמונה המדויקת יותר היא ששני הצדדים מתקרבים בו זמנית לשניהם. מתקפת קשם הראתה שהאופציה הצבאית היא אמיתית וקרובה וניתנת ליישום גם ביום שבו וושינגטון מדברת על "אפשרות של הסכם". מצד שני, מכתבו של ואנס ועמדתו של סרדאר רזאיי, חילופי מתווכים קטארים ופקיסטנים, ומגעים עם סין ורוסיה מראים שדיפלומטיה אינה רק כיסוי תקשורתי וננקטת ברמות גבוהות.
אבל נקודה אחת חשובה במיוחד: טראמפ כנראה רוצה לרשום את תוצאת המשחק על שמו לפני שיסתיים. אם יושג הסכם, הוא יכול להציג אותו כתוצאה מלחץ וכוחו; אם לא יושג הסכם, הוא יכול להצדיק תקיפה צבאית כתוצאה מדיפלומטיה כושלת. אפילו מבצע מוגבל יכול להיות מוצג בנרטיב הפוליטי שלו כסימן לכוח אמריקאי. מנקודת מבט זו, בחירות האמצע בארה"ב אינן רק אירוע פנימי; הן הפכו לנקודת מפנה במקרה של איראן.
