מהלכים דיפלומטיים אחרונים בין איראן, ארה"ב ומגשרים קטארים ופקיסטניים, יחד עם התייעצויות מוגברות בין טהרן למוסקבה ובייג'ינג, מצביעים על הופעתה של תנועה רב-צדדית במשוואות אזוריות ובינלאומיות. הפגישה בין עלי בגרי, סגן מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של הרפובליקה האסלאמית של איראן, לבין וואנג יי, שר החוץ הסיני בבייג'ינג, ופרסום דיווחים על האפשרות לקיים פגישה תלת-צדדית בין סין, עומאן ואיראן, הם חלק מהתפתחויות אלו. באותו הקשר, שיחת טלפון בין מוחסן רזאיי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, התמקדה בהתפתחויות אזוריות וגלובליות ובהדגשת שני הצדדים על המשך שיתוף הפעולה האסטרטגי. משרד החוץ הרוסי הדגיש גם את נכונותה של מוסקבה לסייע ביצירת יציבות מתמשכת במפרץ הפרסי לאחר שפקידים מהמשרד נפגשו עם מוחמד אליבק, מנכ"ל המפרץ הפרסי של משרד החוץ האיראני.
כל התנועות הללו, יחד עם מאמצי המתווכים, מבטאות את הרצון להאיץ את תהליך גיבוש הסדר הרב-צדדי ולסין ורוסיה למלא תפקיד בהפחתת המתיחות במערב אסיה; תפקיד שיכול למנוע התלקחות מחודשת של מלחמה רחבת היקף בין איראן לארצות הברית. עם זאת, פיתוח דיפלומטיה אינו אומר שאיראן תוותר על זכויותיה הלגיטימיות, כולל במצרי הורמוז; אלא, המטרה הסופית היא להשיג ביטחון אנדוגני באמצעות התכנסות של מדינות אזוריות; דרך שיסודה הונחה בפגישה המרובעת בטהרן.
התכנסות מוסקבה, בייג'ינג וטהראן; מאיץ של סדר רב-צדדי
יש להעריך את ההתייעצויות בין איראן, רוסיה וסין במסגרת המשך האינטראקציה וההתכנסות של שחקנים בעלי השפעה בסדר העולמי החדש; צורך שגדל בחשיבותו עקב התנאים הרגישים באזור ובעולם. פגישות ראשי שלוש המדינות בפסגות הגז של שנחאי, בריקס, חבר העמים ומוסקבה הן סימנים לתפיסה המשותפת שלהם על הצורך בחיזוק הרב-צדדיות כנגד ההשלכות הנרחבות של החד-צדדיות האמריקאית. צירוף המקרים של ביקורם של פקידי איראן בסין וברוסיה עם ביקורה של ולנטינה מטביינקו, יו"ר מועצת הפדרציה הרוסית, בסין, מוסיף גם הוא לחשיבותן של יחסי גומלין אלה. היכולות המשותפות והנקודות המשותפות של שלוש המדינות יכולות לסלול את הדרך להתפתחויות חשובות ביחסים האסטרטגיים ובמשוואות בינלאומיות.
שבירת הקיפאון של "לא מלחמה ולא שלום" באמצעות יוזמה
ניתן להעריך את הפעלת מזכירות המועצה העליונה לביטחון לאומי בתחום מדיניות החוץ, במקביל להתייעצויות אינטנסיביות של המנגנון הדיפלומטי עם מתווכים קטארים ופקיסטנים, בנוסף להדגמת הלכידות והסינרגיה של המנגנונים האחראים בהגנה על האינטרסים הלאומיים, במסגרת יישום דרישת מנהיג המהפכה בפגישה עם מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, לעצב יוזמות ליציאה ממצב "לא מלחמה ולא שלום".
מצב זה רצוי עבור הצד האמריקאי, שמטרתו להחליש את חוסנה של איראן על ידי הגברת הלחץ הכלכלי ושמירה על מוט האיום הצבאי, ולדחוף את המדינה לעבר כאוס פנימי וחוסר ביטחון או כניעת הממשלה ללחץ. לכן, הרחבת מעגל ההתייעצויות וכניסה פעילה יותר של מזכירות המועצה לזירה זו יכולות ליצור יכולת חדשה להתמודד עם תרחיש זה ולשבירת הקיפאון שהטילה ארה"ב.
יושר דיפלומטי ללא סטייה מזכויות לאומיות
ההתנהגות האמריקאית, כולל תוקפנות צבאית באמצע המשא ומתן והפרות חוזרות ונשנות של התחייבויות שאף הובילו להודאתו של טראמפ באי יישום מזכר איסלאמאבאד, יצרה חוסר אמון כבד בטהרן. איראן הצהירה גם כי עד ליישום שבעת תנאי ההצהרה, לא יתקיים משא ומתן עם ארה"ב ומצרי הורמוז לא ייפתחו. אף על פי כן, טהרן, בגישה כנה, ממשיכה לספק הזדמנות נוספת למתווכים. קבלה והתחשבות בתוכניות הגישור של פקיסטן וקטאר והתייעצות עם סין ורוסיה הן ביטויים ברורים של גישה זו; יושר שאינו נולד מחולשה, אלא מבוסס על היגיון שיח, ביטחון עצמי ואמונה ביכולת להשיג מטרות לאומיות באמצעות חיבור השטח, הדיפלומטיה ותמיכה עממית.
העיקר הוא שפיתוח יחסים דיפלומטיים אינו משנה את עקרונות היסוד והמשוואות של איראן. טהרן לא תסטה מזכויותיה ושבעת תנאיה, ופתיחת מצר הורמוז תתאפשר רק לאחר עמידה בתנאי איראן ועל סמך הסכם חדש עם עומאן. במקביל, העיקרון המרכזי של איראן הוא כינון ביטחון אנדוגני בהשתתפות מדינות אזוריות וללא התערבות של מעצמות זרות.
גם תפקידן של סין ורוסיה הגיוני בהקשר זה. בפגישה עם חברי מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, הדגיש שר החוץ הרוסי לברוב את ההתכנסות של מדינות ערב ואיראן להשגת ביטחון אזורי. וואנג יי, בפגישה עם היועץ הסעודי לביטחון לאומי בבייג'ינג, קרא גם למאמצים מצד מדינות אזוריות ליצור ארכיטקטורה ביטחונית חדשה. לכן, מעורבותה של טהרן עם מוסקבה ובייג'ינג אינה עוסקת בהחלפת הגמוניה אחת באחרת, אלא בבניית יכולת בדרך של אינטגרציה אזורית; דרך בניגוד לגישתן של ארצות הברית ואירופה לכפות את הסדר והאינטרסים שלהן על מערב אסיה.
מוכנות הגנה; התמיכה הבלתי משתנה של הדיפלומטיה
הסוגיה האחרונה היא שהרחבת ההתייעצויות ומתן הזדמנויות דיפלומטיות אינן משמעותן בשום אופן שינוי ברמת המוכנות ההגנה של איראן. במקביל, ספינות פוגעניות ממשיכות להיות מטרות ומל"טים אמריקאים פולשים ניצודים על ידי ההגנה המשולבת של הכוחות המזוינים. איראן מוכנה יותר כיום מאשר בעבר ותגיב לכל איום ללא מגבלות גיאוגרפיות. כפי שהדגיש מנהיג המהפכה בפגישה עם מפקדים צבאיים, איראן תקבע את גורלה של כל מלחמה. במסגרת זו, בנוסף ליצירת בנק של מטרות חדשות לאינטרסים אמריקאים, היקף כל מלחמה פוטנציאלית יתרחב גם מעבר לגיאוגרפיה של האזור, וחזית ההתנגדות תשלים אסטרטגיה זו בפעולה מאוחדת.
לבסוף, השטח והדיפלומטיה עם תמיכה עממית הן שתי זרועות משלימות של איראן לקידום האינטרסים שלה ולהגנה על הביטחון הלאומי; שתי דרכים שאינן מנוגדות זו לזו, אלא בקשר בלתי נפרד, כל אחת רודפת אחר משימתה להשגת מטרות לאומיות.
