הבחירות לכנסת ישראל ב-27 באוקטובר נערכות במצב קריטי, אשר חלק מהאנשים רואים בו את סף הכניסה של המשטר למשבר פוליטי וחברתי. ערוץ החדשות של רשת הרדיו והטלוויזיה הלאומית הישראלית, כאן, דיווח כי חילוקי הדעות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לאייל זמיר, הרמטכ"ל, בנוגע למלחמה עם איראן הגיעו לשיאם. דיווחים מצביעים על כך שהשניים ניהלו ויכוח מילולי ביום ראשון בבסיס בלמחים במהלך דיון על אפשרות של עימות עם איראן. מאמציו של שר הביטחון ישראל כץ לטשטש את חילוקי הדעות ולמזער את השפעותיהם האלקטורליות לנוכח תגובות פוליטיות וצבאיות לא הצליחו להסתיר את ממדי הקרע. אביגדור ליברמן, מנהיג מפלגת ישראל ביתנו, ראה בפעולותיו של נתניהו בגידה בביטחון ישראל וקרא לחקירה פלילית. יאיר גולן, מנהיג המפלגה הדמוקרטית, הזהיר גם הוא מפני כל פעולה צבאית ללא הצדקה אסטרטגית ברורה.
בחירות בצל איראן; מהכנסת לקונגרס
בחירות הכנסת יתקיימו ב-27 באוקטובר ובחירות האמצע לקונגרס האמריקאי יתקיימו מספר ימים לאחר מכן; שתי בחירות בעלות גורם משותף בקביעת גורלן הפוליטי: איראן וכיצד להתמודד איתה. מכנה משותף זה הוא בעצמו סימן למרחק בין טענותיהם של טראמפ ונתניהו על השמדת כוחה של איראן לבין המציאות הקיימת. מצד אחד של המשוואה נמצאים טראמפ ונתניהו, אשר, על ידי התמקדות באינטרסים אישיים ומפלגתיים, הפכו את האירנופוביה ואת הצגת תדמית חזקה של עצמם לכלי תעמולה לבחירות. הם טוענים שרק נוכחותם יכולה למנוע אובדן הישגים ומתקפה הרסנית מצד איראן. טראמפ, על ידי תמיכתו בנתניהו, טוען שהוא נוקט צעדים גדולים נגד איראן ומציג את ההצבעה עבורו כדרך עבור ישראל ליהנות מתמיכתה של וושינגטון.
מיצרי הורמוז; בדיקת טענות הניצחון
הדגש על עימות עם יכולותיה הגרעיניות של איראן ונקיטת פעולות מנע כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני הוא המוקד העיקרי של בניית אווירה זו; אך במקביל, גם מכירת חלומות על ניצחון נמשכת. טענתו של טראמפ על פתיחת מיצרי הורמוז, מעבר מיליארדי חביות נפט דרכו וירידת המחירים לאחר הבחירות היא חלק ממשחק פסיכולוגי זה; נרטיב תעמולה המנסה ליצור תדמית של הצלחה מבלי להתייחס למגבלות האמיתיות של התחום.
מצד שני, ההערכות הטכניות והמומחיות של הצבא האמריקאי והציוני רואות במלחמת הרמדאן לא הישג עבור וושינגטון ותל אביב, אלא ניסיון כושל; מלחמה שהובילה להגברת הדומיננטיות האיראנית על מיצרי הורמוז וחיזקה את יכולתה הצבאית להגיב לאיומים. מפקדי CENTCOM ומטה צבא ארה"ב הצהירו שוב ושוב כי פעולה צבאית נגד איראן אינה יכולה להשיג שום הישג עבור ארצות הברית, משום שלא נותרו כלים בלתי מנוצלים להשגת המטרות לכאורה. הירידה החדה במלאי הנשק והרס בסיסים אמריקאים באזור הן גם בין המציאות המדגישה את המגבלות של ביצוע פעולות יעילות נגד איראן.
אזהרה צבאית; איראן מוכנה יותר מאי פעם
העלויות וההפסדים הכבדים של מלחמת הרמדאן, חוסר היכולת של ארה"ב והמשטר הציוני לספק נשק וכוחות, היכולות הנרחבות של חזית ההתנגדות, וכישלונה של ישראל להשיג ניצחון אפילו בעזה, הם חלק מהמציאות המעצבת את אזהרת הצבא לפוליטיקאים כמו נתניהו; פוליטיקאים הרואים במלחמה אמצעי להישרדותם הפוליטית. אבנר וילן, מומחה לסוגיות איראניות ובכיר צבאי לשעבר במשטר הציוני, הודה גם הוא כי איראן מוכנה יותר מאי פעם לסבב המלחמה הבא, הן בתחומי ההגנה והן בתחומי ההתקפה. רז צימט, מנהל תוכנית המחקר לאיראן במכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי, הדגיש גם את חוסר היכולת של פעולות צבאיות לשנות את המערכת הפוליטית של איראן, וכתב כי הניסיון של שתי המלחמות האחרונות הראה כי ארצות הברית וישראל נכשלו בהשגת מטרות כמו שינוי משטר והשמדת היכולות והאיומים הגרעיניים והטילים של איראן.
זמיר נגד נתניהו: אחריות למלחמה או הישרדות פוליטית?
דיווחים בתקשורת העברית, כולל ערוצים 12 ו-13, מצביעים על כך שהמערכת הצבאית שמה דגש על שיקול דעת של כל פעולה אפשרית במסגרת הדיאלוג עם ארצות הברית ולאחר הבחירות. נאמר אף כי אייל זמיר דרש התחייבות בכתב מגורמים פוליטיים לקבל אחריות על פעולות צבאיות בצומת רגיש זה. עמדות אלו, בנוסף לחשיפת מגבלותיו הצבאיות של המשטר, הן הודאה משמעותית בפער בין הטענות על השמדת איראן לבין המציאות בשטח. מומחים צבאיים לא רק שאינם מאמינים לטענות אלו, אלא גם מעריכים את איראן כחזקה מבעבר ומסוגלת להנחית מכות הרסניות יותר.
בהתאם לכך, הבחירות הקרובות לכנסת ובחירות האמצע לקונגרס האמריקאי אינן רק תחרות על הקמת קבינט או קביעת הרכב הפרלמנט; אלא מדובר בעימות בין שתי גישות: הגישה החולמנית של טראמפ ונתניהו, המקריבים את הביטחון למען אינטרסים אישיים ומפלגתיים, והגישה הריאליסטית של אנשי צבא מנוסים שמכירים את גבולות המלחמה. מנקודת מבט זו, ההבדל בין זמיר לנתניהו הוא יותר מסתם ויכוח אישי; זהו קרע על היחס בין המציאות הצבאית לבין חישובי האלקטורל, שהשלכותיו עלולות להשפיע על גורלם הפוליטי ועל עתיד העימות עם איראן; עימות שתוצאותיו ייקבעו לא על ידי תעמולה אלקטורלית, אלא על ידי המציאות בשטח וכוחה של איראן וחזית ההתנגדות.
