על רקע התפתחויות בינלאומיות מהירות, ובמיוחד במערב אסיה, אירחה טורקיה פגישה בהשתתפות שרי החוץ של טורקיה, ערב הסעודית, פקיסטן ומצרים, יחד עם שרי החוץ של הטרויקה האירופית (צרפת, גרמניה ובריטניה). המשתתפים דנו בהתפתחויות בפלסטין, בהסתה האמריקאית-ישראלית נגד איראן, ובצורך בחופש השיט במצרי הורמוז ובמיצרי באב אל-מנדב. עם זאת, הפער בין הדרישות הדיפלומטיות למציאות בשטח נותר בעינו. ההתעקשות המתמשכת של חלק מהמדינות על דרישות לא מציאותיות לא רק שאינה מצליחה לפתור את המשבר אלא גם מחריפה אותו, במיוחד בהתחשב בכך שאירופה, שאיבדה את מעמדה הקודם בעניינים בינלאומיים, היא שחקן מפתח במשוואה זו.
פלסטין ותימן: היעדר רצון מעשי לרסן את התוקפנות
למרות שטורקיה, ערב הסעודית, פקיסטן ומצרים רואות בכיבוש הישראלי אחד הגורמים העיקריים למשברים אזוריים, התמקדותן בפתרון שתי המדינות, במשא ומתן ובמתן סיוע הומניטרי לעזה, מבלי לנקוט צעדים מעשיים נגד ישראל או לדרוש את סיום התמיכה האמריקאית והאירופית בה, מעידה על היעדר הרצון הדרוש להתעמת עם הכיבוש. יתר על כן, מדינות אירופה רק הדגישו את חוסר הרצון שבבניית התנחלויות בגדה המערבית, תוך התעלמות מהיבטים אחרים של פשעיה וכיבושה של ישראל.
ההתעקשות של פסגת איסטנבול על דיאלוג מגיעה בתקופה שבה ארצות הברית וישראל הוכיחו באופן מעשי את חוסר נכונותן לחתור לפתרון דיפלומטי, והפכו את שפת הכוח לסטנדרט התנהגותן. בנסיבות אלה, דיבורים על דיפלומטיה מבלי להתעמת עם מבצעי התוקפנות לא יפתרו את המשבר.
בתימן, התוקפנות הסעודית ותמיכת בעלות בריתה המערביות הן בין הגורמים המאריכים את המשבר. צרפת ובריטניה הודיעו על פריסת כוחות ונשק לערב הסעודית, והפרלמנט האירופי העביר החלטה הקוראת להכללת סניפי אנצאר אללה והנהגתה ברשימת קבוצות הטרור, ולהטלת סנקציות ממוקדות על שרשרת האספקה של טילים ומל"טים של התנועה. פגישת איסטנבול, בהדגשת שימור באב אל-מנדב והפסקת התקפות אנצאר אללה, לא הצליחה לטפל בלב המשבר: זכותו הלגיטימית של העם התימני להגן על עצמו מפני הכיבוש והתוקפנות הסעודי. תימן אינה נלחמת על התרחבות, אלא על שימור מה שברשותה. הדרישה החד-צדדית מתימן לסגת מההתנגדות אינה עולה בקנה אחד עם מסגרת המשפט הבינלאומי; הדרך היחידה לסיים את המלחמה היא שערב הסעודית ובעלות בריתה יפסיקו להתערב בענייני הפנים של תימן ויבטל את המצור שהוטל על המדינה.
אירופה: שחקן שוליים עם חלומות מנופצים
פסגת איסטנבול אינה יכולה לשקם את מעמדה האבוד של אירופה. מאוקראינה ועד מערב אסיה, היבשת נדחקה לשוליים בעניינים גלובליים, והצטמצמה למוציאה הצהרות בלבד ולא לשחקנית משפיעה. הסתמכות על יכולת זו לפתור משברים, אפילו המלחמה בתימן, תתגלה כחסרת תועלת.
מנהיגי הטרויקה מבקשים להבטיח את הישרדותם הפוליטית על ידי הנצחת מלחמה והסתה למשברים. התעקשותם להמשיך את המלחמה באוקראינה, יישורם עם ארצות הברית נגד איראן והתעלמותם מהכיבוש הישראלי הם כולם ביטויים של גישה זו. יתר על כן, משברים פנימיים חריפים החלישו את יכולתה של אירופה לפעול במדיניות חוץ. אירופה כיום היא כמו סמרטוט מלוכלך שלא ניתן לצפות ממנו לנקות זכוכית; לכן, אין לבלבל בין יוזמותיה הדיפלומטיות לבין יכולתה בפועל לפתור משברים.
מיצרי הורמוז: דיפלומטיה ללא אחריות אינה הפתרון.
שרי החוץ שהשתתפו בפגישה באיסטנבול הדגישו את חשיבות הביטחון הימי וחופש השיט, וקראו לחידוש מהיר, מלא, בטוח וללא הפרעה של הספנות דרך מיצרי הורמוז. הם הזהירו מפני שיבושים בשרשראות האספקה העולמיות, ובמיוחד הובלת אנרגיה, מזון ודשנים.
דרישה זו מגיעה בתקופה בה הטרויקה האירופית מכריזה על נכונותה למשא ומתן גרעיני עם איראן, ובמקביל קוראת להפחתת הסלמה. שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל בארו הצהיר כי הסלמת המתיחות בין איראן לארצות הברית לא תניב שום תועלת, בעוד ששר החוץ הטורקי האקאן פידאן הציג דיפלומטיה ודיאלוג כפתרון היחיד.
עם זאת, הכישלון לגנות את התוקפנות והפשעים של ארה"ב-ישראל, ההתעלמות מזכותה של איראן להגנה עצמית, והדרישה החד-צדדית מאיראן להימנע מהסלמה מהווים סתירה בוטה. הטרויקה האירופית, ישירות או באמצעות נאט"ו, מילאה תפקיד בתוקפנות האמריקאית נגד איראן ויש להטיל עליה דין וחשבון. פגישות פוליטיות אינן פוטרות את אירופה מאחריותה לפשע שבוצע נגד איראן. לפתיחתו מחדש של מיצרי הורמוז יש פתרון ברור: איראן הכריזה על נכונותה לפתוח אותו מחדש תוך שבוע, תוך שהיא מתווה שבעה תנאים. תמיכה מעשית בתנאים אלה יכולה לפתור את הבעיה. אירופה אינה יכולה להיות שותפה לתוקפן, ארצות הברית, ובת לוויה לשיירה, איראן. מדינה שמשתתפת בסנקציות ובאיומים נגד איראן אינה זכאית לדרוש את פתיחת המיצר מחדש מבלי לקחת אחריות. איראן תמיד קיבלה בברכה דיפלומטיה, אך הנסיבות השתנו; למשא ומתן הגרעיני כבר אין את אותה חשיבות שהייתה לו בעבר, ואירופה חייבת להפסיק לדרוש יתר על המידה ולקבל את המציאות בשטח ואת תפקידה של איראן בעניינים גלובליים.
