עברית

תשתיות הן קו אדום, אבל לא לעזה ולתימן!

תגובת המערב והאו"ם למתקפות התימניות על ערב הסעודית חשפה שוב את הסטנדרטים הכפולים של פעילי זכויות אדם; אלו המגנים את התקפות על תשתיות סעודיות אך שותקים לגבי הריגת אזרחים והרס תשתיות בתימן, איראן, פלסטין ולבנון.

תשתיות הן קו אדום, אבל לא לעזה ולתימן!
0 minute

מתוך הגנה עצמית ובהקשר של שחרור ערים מכיבוש שכירי חרב זרים, שיגרו התימנים תקיפות טילים ומזל"טים בתגובה לתוקפנות הסעודית. הם אימצו אסטרטגיית "תמורה כנגד תמורה", וכיוונו לשדות תעופה ומרכזים אסטרטגיים, כולל מתקני ארמקו ומפעלי נפט ופטרוכימיה סעודיים. מעבר לשמש מודל למדינות עצמאיות ואוהבות חופש, ההתנגדות התימנית בחנה שוב את יושרהם של מגיני זכויות אדם ומוסדות בינלאומיים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ תיאר את התקיפה על נמל התעופה הבינלאומי של ריאד כ"בלתי מקובלת" והודיע ​​על החלטה בנוגע אליה. מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, תיאר גם הוא את התקיפות כזלזול בוטה בחיי אזרחים ברשתות החברתיות וקרא לסיום מיידי שלהן. גורמים אירופאים גינו גם הם את התקיפות בתימן. אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, הביעה את סולידריותה עם העם הסעודי ועם השותפים האירופיים באזור המפרץ, ותיארה את התקיפה על תשתיות אזרחיות כ"בלתי מקובלת לחלוטין". מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, גינה בחריפות את התקיפה על נמל התעופה הבינלאומי המלך ח'אלד בריאד, והדגיש כי התקפות על אזרחים ותשתיות אזרחיות מהוות הפרה של החוק הבינלאומי.

זכויות אדם בהקשר של אינטרסים; שתיקה לנוכח פשע

תגובות אלו חושפות שוב את הסטנדרטים הכפולים של המערב והאו"ם. בעוד שהן מגנות התקפות על תימן על סמך זכויות אדם והגנה על אזרחים, הן מתעלמות מהתוקפנות הסעודית נגד העם התימני ומהזכות הלגיטימית של המדינה להגנה עצמית. גישה זו מצדיקה למעשה את פשעי התוקפים והופכת מושגים משפטיים לכלי לחץ פוליטי על מדינות עצמאיות.

הסתירה הבולטת טמונה בעובדה שאותן ממשלות ומוסדות רואים בתקיפה על שדות תעופה ותשתיות סעודיות הפרה של החוק הבינלאומי, אך הן שותקות בנוגע לטבח של 73,000 אזרחים בעזה, להרס 90% מהמבנים ולעקירת שני מיליון פלסטינים, שלא לדבר על הפשעים החוזרים ונשנים בלבנון ובסוריה, והתוקפנות האמריקאית והציונית נגד איראן. טבח הסטודנטים במנאבי ולמרדי והרס התשתיות האיראניות הם דוגמאות לפשעים שלא זכו לתגובה מידתית מצד מגיני זכויות אדם. השאלה ברורה: אם התקיפה על התשתיות הסעודיות היא הפרה של החוק הבינלאומי, מדוע התקפות ארצות הברית והמשטר הציוני על אזרחים ותשתיות במדינות אחרות אינן סופגות גינוי דומה? הסטנדרט האמיתי של המערב הוא האינטרסים הפוליטיים והכלכליים שלו, יותר מאשר עקרונות הומניטריים. בהקשר של משבר האנרגיה והצורך במשאבים סעודיים, הגנה על התשתיות הופכת לעדיפות; אך כאשר בעלות ברית מערביות מבצעות פשעים, דאגה זו דועכת, ומוחלפת בשתיקה או בתמיכה פוליטית וצבאית.

מטריית הביטחון הסעודית: תמיכה מילולית, ספקות מעשיים

התימנים ממשיכים להסתמך על כוחם שלהם כדי להתמודד עם התוקפנות הסעודית, בעוד שאלה הטוענים לספק מטריית ביטחון לערב הסעודית חוששים מהתערבות ישירה במלחמה. ברית מכה, הכוללת את טורקיה ופקיסטן, אישרה את תמיכתה בערב הסעודית בפגישות והצהרות רבות, אך נמנעה מהתערבות ישירה. ארצות הברית ומדינות אירופה, למרות שהעלו את נושא הגדלת מכירות הנשק והגנה על אתרים אסטרטגיים סעודיים, נראות אינן מוכנות להתערב ישירות.

מצור נגד מצור: מבאב אל-מנדב להורמוז

התמיכה המערבית בערב הסעודית נמשכת, יחד עם עמדתו הכפולה של האו"ם לנוכח עשור של מצור, רעב ופשעים שבוצעו נגד העם התימני. כל זה חלק מאסטרטגיית "מצור נגד מצור" המשתרעת מבאב אל-מנדב ועד מיצרי הורמוז, אשר שינתה את הדינמיקה של האזור. מתוך אמונה שסנקציות כלכליות ומצור ימי ואווירי יאלצו את איראן להיכנע או יכניסו אותה למשבר פנימי, המשיכה ארצות הברית להפעיל לחץ על תימן, בעוד ערב הסעודית, בתמיכת המערב, הטילה מצור מקיף על המדינה. כעת, מודל זה ניצב בפני אתגר רציני.

איראן התריסה נגד המצור האמריקאי על ידי הרחבת המעקב שלה על המפרץ הערבי, מפרץ עומאן והים הערבי, ועל ידי קביעת הסדרים חדשים לשיט דרך מצר הורמוז. התימנים גם הגדילו את עלות התוקפנות על ידי הרחבת שליטתם על מצר באב אל-מנדב ותקיפה נגד שדות תעופה ומתקני נפט ופטרוכימיה סעודיים. מוחמד אל-פרח, חבר הלשכה הפוליטית של אנצאר אללה (החות'ים) בתימן, הצהיר כי שדות התעופה ומתקני ארמקו שימשו כקרקע ניסויים ויישארו מטרות חשובות ורגישות יותר ויותר בשלבים הבאים.

המשוואות ממצר הורמוז לבאב אל-מנדב מושפעות כעת יותר מתמיד מרצון חזית ההתנגדות. התפתחויות אלה מדגימות כי לא ניתן להשיג ביטחון בר-קיימא על ידי הסתמכות על הבטחות של מעצמות זרות ומוסדות בינלאומיים, במיוחד כאשר המשפט הבינלאומי מיושם באופן סלקטיבי והופך לכלי המשרת את האינטרסים של אותן מעצמות. בנסיבות כאלה, חיזוק הביטחון הפנימי, חיזוק יכולות ההגנה וההתנגדות לתוקפנות הופכים הכרחיים לשמירה על הריבונות הלאומית.

 

חדשות קשורות
sendComment