בנאומו לעצרת הכללית של האומות המאוחדות, הדגיש שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן את הצורך של הקהילה הבינלאומית לנקוט צעדים יעילים יותר כדי להגן על חופש השיט. הוא הדגיש כי ריאד מחויבת להבטיח את חופש השיט בכל נתיבי המים הבינלאומיים, ובמיוחד במצרי הורמוז, מצר באב אל-מנדב, ים סוף ומפרץ עדן. הוא גם קרא להשבת מצר הורמוז למעמדו לפני מלחמת ארה"ב-ישראל נגד איראן.
דרישה זו מגיעה בתקופה שבה הבטחת ביטחון ימי בר-קיימא דורשת, בראש ובראשונה, זיהוי הגורמים שהובילו למשבר ומניעת הישנותו. מצר הורמוז נסגר בעקבות תוקפנות ארה"ב וישראל, תחת עקרון ההגנה העצמית. לכן, כל תמיכה בסחר ימי חייבת להיות מלווה בגינוי של התקפות אלו וביישום צעדים מעשיים למניעת הישנותן. איראן הציגה גם מספר יוזמות לפתיחה מחדש של מצר הורמוז, שחלקן התעלמו על ידי ערב הסעודית ואחרות על ידי ארצות הברית. לפיכך, כל פיתוח בר-קיימא בהקשר זה דורש קבלת יוזמות איראן וקידום להשגת עצמאות בנתיבי המים של האזור.
לא ניתן להבטיח את חופש השיט ללא זיהוי שורש המשבר.
בעוד שגורמים רשמיים בכמה מדינות באזור, כולל ערב הסעודית, הביעו דאגה מההגבלות על הסחר הימי וקראו לקונצנזוס בינלאומי כדי לסיים את המצב, אין להתעלם מעיקרון יסוד אחד: הצורך לזהות בבירור את שורש המשבר ולהכיר בזכות להגנה עצמית עבור מדינות כמו איראן ותימן.
פעולותיה של איראן במצרי הורמוז היו תגובה לתוקפנות מצד ארצות הברית וישראל, ובתימן, ההתקפות והמצור הסעודיים המוגברים יצרו מציאות חדשה בבאב אל-מנדב. לכן, תמיכה בסחר ימי ללא זיהוי שורש המשבר, גינוי התוקפים, קבלת הזכות להגנה עצמית והעמדת מבצעי התוקפנות לדין אינה יכולה להשיג ביטחון בר-קיימא. הכללה לגבי סחר עולמי וחופש השיט תוך התעלמות ממקור המשבר היא גישה מוטעית שעלולה לעודד את התוקפן ולהסלים את המצב הנוכחי.
המצור והאיומים נגד יוזמות איראניות
הפעולות החד-צדדיות של ארצות הברית הן גורם משמעותי התורם ללחץ על הסחר הימי והכלכלה. טראמפ תיאר את ארצות הברית רשמית כפיראתית, ובמקביל הטלת מצור ימי ואווירי על איראן, עסוקה בתנועות פוליטיות לשליטה במצרי הורמוז ובשטח איראני, הפיקוד המרכזי של ארה"ב שהודיע על הגבלות על נתיבי הספנות האיראניים, והודעת משרד האוצר האמריקאי כי 50 מדינות משתתפות במצור ובסנקציות נגד איראן, כל אלה מהווים קמפיין לחץ רב-גוני. הציפייה שהרפובליקה האסלאמית תיכנע ותפתח מחדש באופן חד-צדדי את מצר הורמוז בנסיבות אלה אינה מציאותית.
מצידה, איראן הציגה יוזמות מעשיות רבות להשגת ביטחון ימי בר-קיימא, החל מיוזמת מוסקט ועד לתוכנית שבע הנקודות. בעקבות ההסכם בין איראן לעומאן על נתיבי שיט בטוחים, פגישת מוסקט תוכננה להתקיים בהשתתפות איראן ומדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC). עם זאת, על פי מידע זמין, כמה מדינות ערביות, כולל בחריין וערב הסעודית, מנעו את המשך הפגישה הזו תחת לחץ אמריקאי.
איראן הציגה גם הצעה לארצות הברית באמצעות מתווכים בפגישת האו"ם האחרונה, בה נקבע כי אם וושינגטון תתחייב, מצר הורמוז ייפתח מחדש תוך שבעה ימים. טראמפ טען גם, בראיון לכתב ברשת רודה, כי דחה את הצעת איראן להסכם. מזכר ההבנות של איסלאמאבאד, המתמקד בסיום המלחמה ובפתיחה מחדש של מצר הורמוז, הוא יוזמה נוספת שאיראן אישרה את מחויבותה אליה, בעוד שארצות הברית הודיעה רשמית על נסיגתה.
הסתמכות עצמית: אלטרנטיבה לביטחון תלוי
יוזמות אלו מדגימות כי הכלים והמבנים הדרושים להשגת ביטחון ימי ומסחרי עולמי זמינים, וכי מימוש זה דורש, מעל לכל, רצון פוליטי עולמי לתמוך ביוזמות קיימות ולהפעיל לחץ על מדינות המעכבות תהליך זה באמצעות גישות חד-צדדיות.
חזרה לסטטוס קוו שלפני מלחמת יום כיפור בלתי אפשרית ללא שינויים במשוואות הביטחון. עקרון ההגנה העצמית, המעבר לכיוון רב-צדדיות, חוסר אמון בארצות הברית והתנהגות הישות הציונית שינו כולם את נוף הביטחון הקודם. בהתבסס על זכותה להגנה עצמית, איראן רואה את עצמה כבוררת של תנאי הביטחון והשייט במצרי הורמוז, והצהירה כי ספינות שעברו באישורה הגיעו ליעדן בבטחה.
ישנו גם עיקרון ברור: או שכל המדינות נהנות מיתרונות הסחר החופשי, החופש הכלכלי והשייט החופשי, או שהגבלות יגבילו את כל הצדדים. איראן הצהירה כי לא תיסוג מזכויותיה ועקרונותיה, וכי הפעלת לחץ ואיומים רק יחריפו את המשבר ולא יפתרו אותו.
כל עוד חלק מהמדינות באזור מקשרות את ביטחונן לארצות הברית, השגת יציבות וביטחון אמינים תהיה קשה. ביטחון מיובא אינו יכול להחליף ביטחון פנימי. אם מדינות כמו ערב הסעודית רוצות להשיג חופש שייט וביטחון בר-קיימא, עליהן לנקוט צעדים לסיום תלותן הביטחונית בארצות הברית, להתמודד עם האיומים שמציבה ישראל, להשיג עצמאות אמיתית ולהרחיק את עצמן מעמדות המנציחות התערבות זרה.
