לפי מרכז התקשורת וענייני המדיה של נוג'בא, בראיון בלעדי לסוכנות הידיעות "אירנ''א" תיאר דוברו הרשמי של ההתנגדות האסלאמית נוג'בא את המכשולים להקמת ממשלה בעיראק, ומנה את מקרי החבלה של הפלגים המזוהים עם וושינגטון ושל בעלות בריתה בהקשר זה.
המהנדס "נצר אלשמרי" התייחס לתעמולה התקשורתית של האויבים נגד הכוחות הלאומיים וקבוצות ההתנגדות, וציין כי הרפובליקה האסלאמית של איראן תומכת ביציבות וברגיעה בעיראק.
הוא הדגיש כי נמצאים מסמכים ברורים על הקשרים העמוקים של מנהיגי חבל כורדיסטן עם המשטר הציוני, ותמך באישור חוק הפללת כל ניסיון לנרמל את היחסים בין בגדאד לתל אביב, והצהיר: להתנגדות אין גבול לפעולה ואינה סובלת את המתפשרים.
הפרטים המלאים של הראיון הזה כדלקמן:
לאן הגיע תהליך בחירת ראש הממשלה בעיראק, ומהם הסיבות והגורמים המעכבים את קבלת ההחלטות בעניין זה?
עדיין אין סימן לפתרון בעיית בחירת ראש הממשלה. אחת הסיבות החשובות בהקשר זה היא התעקשותו של "סייד מוקתדא א-סדר" להקים ממשלת "רוב לאומי" (לפי הגדרתו), שהייתה אמורה, כמובן, להיות מורכבת מקואליציה של שלושה זרמים (זרם סדר- הסונים- הכורדים). אבל הקואליציה לא הצליחה לזכות ברוב מוחלט בפרלמנט העיראקי כדי לבחור נשיא וראש ממשלה ובסופו של דבר להרכיב ממשלה.
יחד עם זאת, "מסגרת התיאום" שמורכבת משאר הפלגים השיעיים מדגישה את זכותם של השיעים להרכיב ממשלה; כי לדעתה בחירת ראש הממשלה היא זכותה של קבוצת האוכלוסייה הגדולה בעיראק, הכוללת 60% מאוכלוסיית המדינה. הקבוצה, יחד עם קבוצות בעלות הברית שלה - קבוצה של הסונים, האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן ומספר נציגים עצמאיים - רוצה להקים ממשלה.
לכן, עומד בפנינו מכשול מדיני שלא ניתן לפתור אותו מבלי להגיע להבנות בין הזרמים השיעיים (זרם סדר ומסגרת התיאום) לגבי הקמת הסיעה הגדולה ביותר; או אחד הזרמים הללו חייב להיות מסוגל להביס את רצונו של הזרם השני או צריך לקיים מחדש את הבחירות. עד כה, אף אחת מהאפשרויות הנ"ל לא קדמה לשנייה, אך הפעלה מחדש של הבחירות נראית לא סבירה כרגע.
אולי המכשול הברור ביותר להשגת הבנה בין הזרמים השיעיים לגבי הקמת סיעת הרוב הוא תפקידן של ארה''ב וממשלות בעלות הברית של וושינגטון; כי הציר הזה מכוון לפגוע ולהחליש את השיעים. ברור שהציר הזה מפעיל לחץ על הסיעות הנתמכות על ידיו, כמו מפלגתו של "מסעוד ברזני" וקבוצות סוניות בראשות מר "חלבוסי", לא לנוע בכיוון שהוא לטובת האחדות השיעית.
גם בחירת נשיא המדינה התמודדה עם בעיות ואתגרים בתקופה זו. אנא הסבר מהם הגורמים המונעים את קבלת ההחלטות בהקשר זה? מכיוון שיש הסבורים כי, לאור היעדרותם של הכורדים המתנגדים לברזני בישיבות הפרלמנט, חילוקי דעות בין הכורדים לגבי הצגת אדם אחד היא הגורם לסוגיה זו; אבל מצד שני, יש הרואים גם בקבוצות ההתנגדות ובחצר אנשי הדת השיעים את הסיבה לכך.
על פי סעיף 70 לחוקה, נשיא המדינה נבחר ברוב של שני שלישים מחברי הפרלמנט, ואם אחת מהסיעות לא תצליח להקים קואליציית רוב, לא תתקיים הישיבה לבחירת הנשיא. זה נובע מכמה נושאים ברורים, אבל יש גם נושאים מאחורי הקלעים!
אולי הסיבה הברורה ביותר היא אי-הסכמה של הכורדים לגבי הצגת אדם אחד לנשיאות; כי נראה שמנהיגי המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטאן מבקשים להשיג שליטה מוחלטת בכל עמדות הממשלה ולהדחיק את האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן לשוליים.
אבל הסיבה החשובה ביותר היא חילוקי הדעות בין הזרמים השיעיים. אם השיעים יתאחדו, לא רק שהם יוכלו לבחור נשיא, אלא גם לפתור את בעיית יושבי הראש של שלוש הרשויות, כי רק השיעים יכולים להוות רוב פרלמנטרי. הם מחזיקים ב-60% מהמושבים בפרלמנט, בעוד הסונים והכורדים מחזיקים כל אחד בפחות מ-20% מהמושבים.
אין בעיה לסיעות השיעיות לבקש חלק גדול יותר בממשלה כדי לממש את הזכויות והאינטרסים של רוב העם העיראקי, לא לאבד את מעמדן בשלטון ולא לאפשר שוב הטלת אסונות העבר על השיעים על ידי חזרה על מהלך הממשלה לקראת דיקטטורה.
מצד שני, הזרמים השיעיים מנסים למנוע את בחירת נשיא וראש ממשלה שיובילו את המדינה לעבר עתיד לא ידוע באמצעות עמדות וגישות לא אמינות; גישות כמו נורמליזציה עם ישראל, תמיכה בהומוסקסואלים, לגליזציה של נוכחות הכוחות הכובשים האמריקאיים והטורקיים בעיראק, כמו גם השארת כלכלת המדינה בידי ארה"ב וחשיפתה לסערות הרסניות.
להיפך, אם הנשיא וראש הממשלה הנבחרים יגנו על זכויות עיראק, ינסו להגשים את דרישות האומה, יעלו על סדר יומם את ההגנה על זכויות הרוב וההתמודדות עם הפלישה התרבותית, אנחנו מאמינים שהסיעות השיעיות - בראשן קבוצות ההתנגדות - יתמכו בממשלה.
לאור הניצחונות של ציר ההתנגדות, האמריקאים מנסים קשה כדי שראש הממשלה לא ייבחר מחצר אנשי הדת השיעים. במקביל, הם מאשימים בגלוי את איראן בהתערבות בבחירות, ואומרים שאיראן לא מאפשרת מינוי ראש ממשלה כי היא רוצה לבחור מישהו קרוב אליה. מהי הערכתך לגבי העמדה האמריקאית בנושא זה?
אנחנו בעיראק התרגלנו לתעמולה תקשורתית מסוג זה מאז משטר הבעת' הדיקטטורי. כל מי שמגן על מחשבתו ואמונתו השיעית מואשם בהיותו איראני. כתוצאה מהתעמולה הזו, אולי יותר ממיליון עיראקים הוקרבו במלחמה חסרת התועלת והאכזרית של המשטר הדיקטטורי של סדאם חוסיין נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן, והוצאו להורג מאות אלפי צעירים מאמינים עיראקיים, ונקברו נשים, קשישים, ילדים ונוערים בקברי אחים בתקופת "אינתיפאדת שאעבאן"; הותקפו תפילות יום שישי וישיבות דתיות באמצעות נשק כבד, ונהרגו אלפי מאמינים. תעמולה כזו הובילה לטבחי "ספייקר", "אל-סקלוויה" ו"כלא בדוש".
כלי התקשורת הבעת'יסטיים-מפרציים-אמריקאיים אומרים לשיעי "אתה איראני"! כדי לא יואשמו בכיתתיות. למעשה, באמצעות שיטת האשמה הזו הם מוציאים רישיון לרצח. עם זאת, כאשר המדינה מתמודדת עם איומים כמו כיבוש ופלישת דאע''ש, רוב המגינים המקריבים את עצמם הם אותם שיעים שמואשמים בהיותם איראנים.
באשר לארה''ב, עמדתה של וושינגטון היא שקובעת את עמדותיהם של המשטרים הערביים במפרץ וכלי התקשורת שכירי החרב, והם אינם יכולים לצאת מצלה של העבדות לארה''ב.
לכן, אנחנו אומרים שגם השיעים וגם איראן לא רוצים שבחירת ראש הממשלה תידחה. הרפובליקה האסלאמית של איראן היא המדינה שמרוויחה הכי הרבה מיציבות והקמת ממשלה נבחרת בעיראק. מסיבה זו, על הקבוצות הפוליטיות העיראקיות לנסות להשיג את אחדות בחצר אנשי הדת השיעים, כי ללא אחדות השיעים לא תקום הממשלה, ולפי המספרים והכמויות, אף קבוצה אחרת לא תוכל להקים ממשלה ללא השיעים.
נוג'בא הכריז לאחרונה ביום השנה למבצע "חרב הקודס" כי עיראק היא בית קברות של מתפשרים עם הציונים. מי בדיוק מבקש להתפשר עם ישראל, ומאילו מאמצים ופעולות נבעה עמדתכם?
כלי התקשורת ושכירי החרב המזוהים עם שגרירות ארה"ב דורשים את הנורמליזציה עם המשטר הציוני; אלו הפועלים לפגוע במבנה החברתי, האינטלקטואלי והאידיאולוגי של האומה. הם תמיד מעליבים את המנהגים הדתיים של הרוב השיעי בעיראק ומתעלמים מזכותנו לחופש דת; במקביל, הם מגינים על התנהגויות סוטות באמתלה של הזכות לחופש אישי!
מלבד האנשים הללו, ישנם דמויות נוספות שיש להן קשר גלוי עם המשטר הציוני ונסיעות לישראל באופן פומבי למדי. אולי הקשר הברור ביותר הוא מה שקורה ברמה הגבוהה ביותר בכורדיסטאן העיראקית. המסמכים שסופקו לנו על ידי מקורותינו מוכיחים בבירור שגורמים ישראליים הלבושים במדי צבא עם סימן של דגל המשטר הציוני מסתובבים ברחובות ארביל.
באשר להתנגדות, אני חייב לומר שאם הממשלה העתידית לא תפעל כדי להתמודד עם הסכנה הזו, ההתנגדות בוודאי תפעל; כי סוגייה זו נמצאת בליבת האידיאולוגיה של המוסלמים וקשורה לרוח ההתנגדות; לכן, אין לנו גבול לפעולה ולא נסבול את המתפשרים.
כבר זמן מה נדונה סוגיית הנוכחות של הישראלים ויחסיהם עם מנהיגי חבל כורדיסטן. יש הרואים במערכת היחסים קשר היסטורי, בעוד שאחרים מייחסים אותה לתקופה האחרונה (מאז עריכת משאל העם לעצמאות הכורדים בצפון עיראק). נאמר שגם נושא האנרגיה באזור כורדיסטן העיראקית קשור לסוגייה זו; אך לאחר מתקפת טילים על מטה מנהל חברת קאר ועל מתחם פטרוכימי בארביל, טענו הבכירים הכורדים כי אין שום קשר בין חבל הכוריסטן לישראל וכי לא היה שום ציוני במטה הזה, ואפילו הוגשה תלונה על זה. מה דעתך על זה?
כולם בעיראק יודעים כי היחסים בין המשטר הציוני למשפחת ברזני הם ישנים, וישנם תצלומים ומסמכים מתקופת אביו של מסעוד ברזני – שהיה נתמך במיוחד על ידי משטר השאה והמשטר הציוני - המוכיחים את היחסים הללו בצורה שאין להכחישם.
הציונים נוכחים כל הזמן בצפון עיראק, ובאזור זה נמצאים בסיסי ריגול הפועלים ליצירת מרידה וכאוס; לא רק נגד עיראק, אלא גם נגד מדינות שכנות, בראשן הרפובליקה האסלאמית של איראן.
אולי מתקפות הרקטות האחרונות על מטה המוסד באזור כורדיסטן העיראקית חשפו את מה שהפוליטיקאים העיראקיים שתקו לגביו כדי לספק את ברזני ולקבל תמיכתו בהקמת ממשלה.
נסיגת החיילים האמריקאיים מעיראק היא אחד הנושאים החשובים ביותר במדינה הזו. נוג'בא הוציא הצהרה בעבר והדגיש כי האמריקאים מתערבים בענייני האזור בתואנה של איום על הביטחון הלאומי, ומבקשים לקדם את התוכניות הכלכליות שלהם, לרבות פרויקט צינור הנפט מבצרה לנמל עקבה, באמצעות יצירת פילוגים פנימיים ואי-שקט בזירה הפוליטית בעיראק. אתם גם רואים בהארכת מצב החירום בעיראק המשך ביזת העושר של העם. מהי תוכניתכם למנוע את המשך נוכחותם של האמריקאים ופעולותיהם ולהאיץ את נסיגתם?
פעולות לגירוש הכוחות הכובשים האמריקאיים מעיראק יתבצעו בשתי חזיתות:
ציר 1: להמשיך לפגוע בכוחות ובאינטרסים של ארה"ב ולמנוע מהם לפעול בעיראק ולרדוף אחריהם גם בתוך בסיסיהם ולנסות לגרום להם את מירב האבדות בכדי לאלץ אותם לברוח מעיראק, כפי שקרה ב-2011. במיוחד, הממשלה חתמה על הסכמים איתם המחייבים יציאה מעיראק, וברור מאוד שקבוצות ההתנגדות פועלות היטב בכיוון הזה. כמובן שמופעלת צנזורה תקשורתית חמורה על פעולות ההתנגדות המתמשכות נגד הבסיסים והשיירות הצבאיים של הכובשים האמריקאיים.
ציר 2: לנסות להקים ממשלה לאומית ראויה שלא תסבול את ההשפעה והשליטה של ארה"ב בגורלה הפוליטי והכלכלי של עיראק, ותאלץ את ארה''ב ליישם הסכמים דו-צדדיים ותתנגד למאמצים להכפיף את בגדאד לעמדותה של וושינגטון.
אנחנו בטוחים שארה''ב תובס בקרוב ותיסוג מעיראק, ואנו בטוחים שכל בני ארצנו יגזרו את ציפורני הכובשים ויצילו את המדינה בעתיד הקרוב.
נוג'בא