נאט"ו העולמי - תוכנית חדשה להעצמת משברים בינלאומיים

מאז הקמתו ב-1949-90, ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (NATO) ביקש להתמודד עם ברית המועצות ולהרחיב את שטח המערב. אולם בניגוד לדעת רבים, הארגון לא רק שלא הגביל את פעילותו לאחר קריסת ברית המועצות, אלא גם התרחב מדי יום.
הוספת חברים חדשים לארגון, פריסת כוחות במדינות אחרות וכיבוש מדינות כמו אפגניסטן ולוב הם בין פעולות ההתרחבות של נאט"ו בשנים שלאחר תום המלחמה הקרה.
כיום נמשכת ומתפתחת התנהגות כזו, מה שהגביר במקרים רבים את הרגישות והעימות של מדינות עצמאיות. אנליסטים בתחום היחסים הבינלאומיים אומרים כי הגורם החשוב ביותר בסכסוך הרוסי-אוקראיני הוא התקדמות מבני הביטחון המערביים, כלומר נאט"ו, לגבולות רוסיה. עם זאת, מובן מאליו שנאט"ו אינו מתכוון לנטוש התנהגות מאומצת כזו למען הביטחון הבינלאומי.
"היום, התמקדות בנאט"ו העולמית היא נושא חשוב, מכיוון שבמקביל להבטחת הביטחון באזור האירופי, עלינו להיות זהירים לגבי הביטחון של אזור הודו-פסיפיק", אמרה שרת החוץ הבריטית ליז טראס ביום ראשון לקראת פסגת נאט"ו.
בימים האחרונים הודיעו פינלנד ושוודיה רשמית על נכונותן להצטרף לנאט"ו, מה שמהווה סימן חשוב להתרחבות נאט"ו באירופה.
בתגובה לבקשת שוודיה ופינלנד להצטרף לנאט"ו, אמר נשיא רוסיה פוטין: "לרוסיה אין בעיות עם המדינות הללו, כניסתן לא מהווה איום, אלא מעוררת צעדי תגמול".
"נאט"ו חרגה מהמדיניות הגיאופוליטית שלה ומנסה להשפיע על המדיניות של אזורים אחרים, זה דורש את תשומת הלב שלנו", אמר.
כמובן, התפשטות זו נתקלה בתגובה הפוכה מצד עמי מדינות שונות. כמו בפסגת נאט"ו ביום ראשון, מאות מפגינים באי היפני אוקינאווה הפגינו וקראו להפחית את הנוכחות הצבאית האמריקאית ביפן.
למעשה, תושבי מדינות רבות שממשלותיהן כיום חברות או משתפות פעולה עם נאט"ו לא רק שאינם רואים בנאט"ו גורם ביטחוני, אלא גם רואים בארגון זה כלי לקידום גישת המונופול האמריקאי.
אותו גורם הוא שורש הפחד וההתנהגות השונה של מדינות מסוימות להתרחק מארצות הברית ולשתף פעולה עם מדינות אחרות. כך למשל, רצונה של טורקיה לרכוש את מערכת ה-S-400 מרוסיה והגידול של ערב הסעודית ברכישות הצבאיות מסין, לצד גיוון רכישות הנשק וההשתחררות מהמונופול המערבי, מצביעים גם הם על תחושה מסוכנת זו.
התוכנית לנאט"ו עולמית שהועלתה לאחרונה על ידי בריטניה היא יוזמה חדשה של שחקני נאט"ו העיקריים, כלומר. ארצות הברית ובריטניה, במטרה לארגן מחדש את הארגון בהתאם למטרות המערב ולהגביר את הדומיננטיות על אזורים גיאוגרפיים אסטרטגיים בעולם. צפוי כי יישום תכנית זו, אשר ילווה באופן טבעי בהיחלשות הצבאות הלאומיים ופירוק יריבי המערב, יגרום לאתגרים חדשים בזירה הבינלאומית.
דבריה של ליז טראס על המשימה העולמית של נאט"ו בהודו-פסיפיק, שהיא בעצם פעולה צבאית נגד המזרח עם התמקדות במדינות כמו סין, איראן והודו, הן אינדיקציה ברורה לרצון המערב להמשיך במדיניות שלו. פעולה חד צדדית ושימוש באמצעים צבאיים כערובה העיקרית ליישומו.
ניתן לראות בנאט"ו עולמי המשך של ההחלטות המבניות והרפורמות של נאט"ו בשנת 2016. כחלק משינויים אלה, נאט"ו החלה דרך חדשה שחרגה מהטבע הצבאי הטהור של הבטחת ביטחון אירופה וארצות הברית, תוך יציאה לדרך חדשה. בנושאים כמו לוחמת סייבר, לוחמה אלקטרונית, לוחמת חלל, לוחמה פוליטית וכלכלית וגיבוש כוחות מיוחדים לביצוע פעולת התערבות בכל מקום בעולם.
אולם מאז הקמתו ביצע הארגון רפורמות במבנהו ובמטרתו לאחר כל תקופה. רפורמות שתמיד הרחיבו את היקף ההשפעה הצבאית המערבית והעצימו את הסכסוכים עם מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי.
הגישה ההגמונית של עמודי התווך העיקריים של נאט"ו, בפרט בריטניה וארצות הברית, עם היסטוריה ארוכה של קולוניאליזם, כיבוש וחד-צדדיות, היא אחד הגורמים החשובים ביותר לחוסר יציבות ביטחונית בינלאומית. המשבר האוקראיני, שההשלכות הפוליטיות, הביטחוניות והכלכליות שלו הפכו גלובליות, הוא הדוגמה הברורה ביותר להשלכות המזיקות של הרעיון של נאט"ו עולמי.
נאט"ו עולמי, כמובן, לא יהווה מבשר ליציבות וביטחון, אלא יעורר איומים חדשים על הביטחון הבינלאומי, ויעורר קשרי ביטחון דלקתיים באזורים גיאוגרפיים שונים, במיוחד בחצי המזרחי של העולם.