ב-16 ביולי 1979, לאחר חזרתו המנצחת מהגלות, לפני קצת יותר מ-5 חודשים, נשא האימאם איתולה חומייני מאיראן נאום חשוב בו הכריז על יום אל קודס, האחריות הגדולה שהיה עליו ליטול על עצמו לאחר ניצחון המהפכה העממית. והתמוטטות משטרו של השאה לא הסיחה את דעתו של המנהיג האיראני מלהתמקד בעניין פלסטין, שאכן היה אחד מסדר העדיפויות העליון שלו.
הנה כמה הערות ותובנות לגבי יום אל קודס.
המטרה העיקרית של יום אל קודס הייתה להקדיש יום בשנה לאנשים להביע את תמיכתם ולחדש את התחייבותם ומחויבותם למען המטרה הצודקת של פלסטין. זה נועד להיות אירוע חוזר, מדי שנה, לא רק אירוע זיכרון חד פעמי.
יום שישי האחרון של הרמדאן נבחר ליום אל קודס. זה לא היה מקרי. הרמדאן הוא חודש קדוש באסלאם, חודש של אמונה ורוחניות, והמוסלמים הצמים בעולם מאוחדים בדרך כלל ברגשותיהם ובכמיהותיהם. הרמדאן הוא חודש של אחדות, ואל קודס הוא סיבה לאחדות גם עבור כל המוסלמים. כך חשב האימאם חומייני. הוא אמר "אני קורא לכל המוסלמים בעולם להצהיר על תמיכתם ונכונותם להגן על הזכויות החוקיות של העם הפלסטיני המוסלמי" והוסיף "ביום אל קודס כל המוסלמים חייבים להיות בעלי מודעות חריפה, חייבים להחיות את האיסלאם האמיתי, חייבים להסתכל אחד את השני ולהבין כמה חזקים הם אם כולם יקומו יחד, מפגינים ומשמיעים את הקול שלהם חזק". הוא הוסיף "זה צריך להיות יום להתעמת עם התוקפנות המתמשכת של הציונים על אל קודס ואנשיו, והפרותיהם בקדושת מסגד אל-אקצא. היום הזה צריך להיות יום להתעמת עם העוול שאיפשר לציונים לגנוב את האדמה ולגזול אותה מאנשיה החוקיים".
היום הזה לא מיועד למוסלמים בלבד, הוא דווקא יום אוניברסלי. אל קודס, לדעתו של האימאם חומייני, הוא מטרה אוניברסלית, עבור כל המדוכאים ואוהבי החופש בעולם. הוא אמר "יום אל קודס הוא יום בינלאומי. זה לא יום שנוגע רק לאל קודס, אלא זה יום של הפגיעים להתמודד עם יהירות". הוא הפך את אל קודס למטרה לכל האנשים הצדיקים ובעלי העקרונות בעולם שהם, בלשונו, "הפגיעים". יש לציין שלמהפכה האיראנית, בהתחשב בהנהגתה הדתית, יש "מילון מהפכני" מובהק ומונחים מנוסחים מהקוראן הקדוש, המשמשים בהקשר גלובלי/אנושי. זו הסיבה שהאימאם חומייני דיבר על " אל מוסטקבירון " ו"אל מוסטאדאפון”, כלומר המדכאים/הפגיעים, שוב ושוב בדרשותיו. לו, " אל איסטיקבר" [יהירות] כוללת קולוניאליסטים, אימפריאליסטים, קפיטליסטים חסרי מצפון, ונציגיהם המושחתים המקומיים. הוא גם אמר "ביום אל קודס, הפגיעים צריכים להכין את עצמם לקרב נגד המדכאים כדי לשבור את היהירות שלהם ולהשפיל אותם... יום אל קודס הוא יום שבו נקבע גורלם של האנשים הפגיעים, יום שבו אנשים מדוכאים יכריזו על קיומם נגד המתנשאים... אני מקווה שזה יהווה הקדמה להקמת 'מפלגת המדוכאים' בכל העולם". לאחר מכן, הוא המשיך לבחון את ארה"ב בתור המדכאת (שחצן) העיקרית בעולם. הוא אמר, "יום אל קודס הוא היום של העמים שסבלו מהדיכוי של אמריקה ומעצמות גדולות אחרות".
למעשה, הרפובליקה האסלאמית של איראן, מאז 1979, ממש להוטה מאוד לחגוג את יום אל קודס בהשתתפות מסיבית מכל מגזרי החברה. מיליוני איראנים צועדים בערים, בעיירות ובאזור הכפר, נושאים דגלי פלסטין, מרימים סיסמאות וקוראים "למטה עם ישראל". ב-50 מדינות אחרות ברחבי אירופה, אסיה ואפריקה, מפגינים יוצאים לרחובות ביום אל קודס. עם זאת, האיסור שרוב הממשלות הערביות מטילות על פעילויות יום אל קודס הופך את הנצחת החגיגה הזו לקשה מאוד (ומסוכנת!) עבור אנשים, למעט כמה מדינות כמו סוריה, לבנון, תימן, עיראק, תוניסיה ולפעמים כווית. בפלסטין עצמה הפעילות העיקרית מתרחשת בעיר עזה בה תנועות ההתנגדות מארגנות הפגנות גדולות ואירועים רבים. השנה,
נור ניוז