השיחות של רוסיה עם ארה"ב ונאט"ו הסתיימו ללא החלטה בשבוע שעבר, ובכך הגדילו את הסבירות שמוסקבה תשלח כוחות לאוקראינה השכנה, מה שיזמין צורה כלשהי של תגמול מוושינגטון ובריסל. רוסיה רואה באוקראינה בתחום ההשפעה שלה - שתיהן רפובליקות סובייטיות לשעבר - והזהירה אותה מפני התקרבות מתמיד לנאט"ו, מטריה ביטחונית מערבית בראשות ארה"ב.
האם פרוץ סכסוך, מי ישלם את המחיר על המשבר המחריף בין המערב לרוסיה ומי ירוויח מכך? התשובה הברורה לגבי מי זה יערער היא אירופה - בעיקר מסיבות גיאוגרפיות. אבל למה שמכונה דיפלומטיה צבאית של רוסיה עשויות להיות גם השלכות קשות על ישראל, כאשר המוטבת עשויה להיות איראן.
באשר למה זה יכול להיות המקרה, הסיבה פשוטה: מוסקבה תרצה להגיב בדרכים שיערערו ויביכו את ארה"ב. זה מכניס לתמונה את ישראל, בעלת הברית הגדולה ביותר של אמריקה במזרח התיכון. איראן, שהיא אויב מושבע של ישראל ואינה מעריצה של המערב, תשמח מאוד ללמד את המערב לקח.
נראה כי חוגי קבלת ההחלטות ברוסיה קבעו שעכשיו זה הזמן לדחוק נגד ההתפשטות של נאט"ו. הרציונל שלהם הוא שלנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שכבר יש לו אתגרים מרובים להתמודד איתם בבית, יהיה קשה להתמודד עם משברים מרובים בחו"ל - באוקראינה, במזרח התיכון ובונצואלה - הכל בו זמנית.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עשוי לארח בשבוע הבא את אברהים ראיסי, עמיתו האיראני, במוסקבה. נושא אחד לדיון עשוי להיות עתידה של סוריה שסועת המלחמה, שבה לשתי המדינות יש סיכון ומקיימות יחסים הדוקים עם משטר אסד. ייתכן שהם ידונו כיצד להתמודד עם ישראל, במיוחד בהקשר הסורי.
מוסקבה, כך נראה, תשקול להעביר מסר לישראל כי היא הלכה רחוק מדי באמצעות ביצוע תקיפות על עמדות רגישות בתוך סוריה. היא יכולה להשתמש בזה כעילה כדי להזהיר את ישראל שהיא עלולה להתעלם מפעולות התגמול האיראניות נגד התקיפות הללו. בשלב זה, אין זה סביר מאוד שאיראן תחשוב על פתיחת התקפות מנע נגד אויבה.
הטקטיקה הזו להשתמש באיראן כדי לפגוע בישראל יכולה להיות חלק מהתחבולות של מוסקבה לשים את וושינגטון בפינה, שכן הראשונה מאמינה שהאחרונה לא תתערב צבאית. הרוסים יקוו שההשלכות לתרחיש כזה הן כפולות: פגיעה באמינותו של ממשל ביידן וריסון הפעולה הצבאית הישראלית בתוך סוריה.
ואכן, אומרים שמוסקבה - במיוחד הצבא הצבאי - לא מרוצה מהתקיפות של ישראל בחודש שעבר בנמל לטקיה בסוריה, הסמוך לחמיים, בסיס אווירי רוסי המצויד במכ"מים חדישים, טילים נגד מטוסים והתרעה מוקדמת. מערכות. ייתכן שהצבא שוקל דרכים להזכיר לישראלים שהם יכולים וחייבים לתת דין וחשבון לפעולות אלו. דרך אחת יכולה להיות להעלים עין כאשר המשטר הסורי מחליט להפיל מטוסי קרב ישראליים שנכנסים למרחב האווירי שלו ולוקחים אחריות על כך.
יתרה מכך, אם שיחות הגרעין בין איראן למעצמות העולמיות יתמוטטו עד סוף ינואר, הכעס של טהראן יתכנס לזה של מוסקבה, כשהאחרונה תאבד את הסבלנות כלפי המערב על מה שהיא רואה כהתערבות באוקראינה. הביקור המיועד של מר ראיסי במוסקבה יהיה להתכונן לאירוע כזה ולתאם תוכניות.
רוסיה ללא ספק נהנית מיחסים מצוינים עם ישראל, כאשר לשתי המדינות תחומי עניין משותפים. עם זאת, עבור מוסקבה, ישראל יכולה לשמש "חלק קטן מהפסיפס" - כפי שתיאר זאת לי מקור אחד - בהקשר של המתיחות הגיאופוליטית המתמשכת שלה עם המערב. אחת הסיבות יכולה להיות שההנהגה הרוסית ראתה שיחסיה עם איראן חשובים יותר מהמשוואה עם ישראל. מערכת היחסים עם איראן היא אסטרטגית, ובסוריה היא שותפות צבאית ישירה. נראה שמוסקבה מאמינה שאפשר לקרוא לאיראן לקדם את האינטרסים הרוסיים בעת הצורך.
בינתיים, גם מוסקבה נוקטת עמדה יונה לגבי שאיפותיה הגרעיניות של איראן. היא מאמינה שהעולם צריך ללמוד להתקיים יחד עם איראן גרעינית "שלווה ויציבה", ועמדתה היא להסכים במידה רבה לדרישותיה של איראן. אלה כוללים דחיית כל מנגנונים נוספים לפיקוח על תוכנית הגרעין שלה מעבר להסדר שכבר קיים עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, וחזרה ל-JCPOA - כפי שנקרא הסכם הגרעין של 2015 - כפי שהוא, בתמורה לסנקציות בראשות ארה"ב. הרים נגד טהראן.
חשוב לציין שמעצמה אחת נוספת - סין - מסכימה עם רוסיה על החייאת ה-JCPOA מבלי להוסיף תנאים חדשים שדרשו המערב. ארה"ב ושלוש המעצמות האירופיות המעורבות בשיחות בווינה - צרפת, גרמניה ובריטניה - מתנגדות לעמדה זו.
אם מדינות המערב יסכימו בסופו של דבר לדרישותיה של איראן, אזי זה יהיה סופה של ההתמודדות הגרעינית ארוכת השנים, לפחות לתקופה הנראית לעין. אבל אם לא, אז הקרב יקבל מימד אחר בעקבות כישלון השיחות בין רוסיה לנאטו, ותחילתו של עימות בעידן של דיפלומטיה צבאית. זה יכלול צעדים לבניית והרחבת בסיסים רוסיים באירופה, כמו בבלארוס, וקיום תרגילים צבאיים רחבי היקף. המשבר באוקראינה הפך את הדף לדיפלומטיה כדי לפתור חילוקי דעות, ורוסיה לא תשב בחיבוק ידיים בעוד נאט"ו ממשיך בהרחבתו מזרחה לאחר המלחמה הקרה.
בתוך כל זה, אנחנו צריכים לשקול מה יש לרוסיה להפסיד - וזה יהיה בעיקר לכלכלתה, שכן המערב שוקל סנקציות חמורות נגדה. הם עשויים לכלול - אם הסנאט האמריקני יממש את איום - סנקציות על מר פוטין ושר החוץ הרוסי סרגיי לברוב.
אבל הפסד הרבה יותר גדול יהיה לעולם - לא רק בדרך של חוסר יציבות גיאופוליטית, אלא גם בדרך של מרוץ חימוש שיהיה גם יקר באופן בלתי רגיל לכל המעורבים וגם מסוכן לכדור הארץ.
נור ניוז