האסטרטגיה האמריקנית שהוכרזה, בלימת סין וירידה במיקוד במערב אסיה, היא בהכרח השגת רמת מתח באזור, כך שאין צורך בנוכחות צבאית מסיבית במערב אסיה, ובמיוחד גם המפרץ הפרסי, במלואו, הצורך בצרכים של שותפיהם במפרץ הפרסי אינו נעלם כנגד ההכרח בתפקידה של וושינגטון באזור.
בנוסף להפחתת הנוכחות הצבאית באזור, ארה"ב לא רוצה להתעלם מהיתרונות של מכירת נשק למדינות ערב במפרץ הפרסי, ולכן היא מנסה את רמת האיומים והמתח שיש בהכרח את התלות הצבאית של מדינות אזור לארצות הברית.
אירופה, במיוחד בריטניה וצרפת, פעילות רבות בהחלפת ארצות הברית באזור, והן מנסות לשחזר את כלכלתן הפגועה באמצעות גישה למכירת נשק באזור.
החוזה הצבאי הצרפתי האחרון עם איחוד האמירויות והמשך מכירת הנשק מבריטניה וצרפת לסעודיה תוך התעלמות מזכויות בנושא תימני.
של האחד; ישראל מודאגת מאוד מנסיגת ארצות הברית מהאזור ומנסה לשמור על שותפיה המערביים בכל צורה שהיא כדי שלא תעמוד לבד מול חזית ההתנגדות.
מצד שני; עם יציאתו של טראמפ מ-JCPOA ובעקבות התגובה המשפטית של איראן בצמצום התחייבויותיה הגרעיניות במתן התקדמות בתוכנית הגרעין השלווה, ארה"ב, אירופה והמשטר הציוני, תוך דאגה להתפתחות מגמה זו, ו העובדה שהלחץ מהסנקציות הגביל את כלכלת איראן ויצירת פרנסה לאנשים וחוסר שביעות רצון חברתית, מרגישים ניצחון ולא רוצים פשוט לאפשר למצב כזה להשתנות.
ארה"ב ואירופה שואפות להגביל את איראן בפיתוח פעילויות גרעיניות בדרכי שלום ומכאן, שיחות וינה מורשות לממש גישה זו, בינתיים, הן יודעות היטב שאם על פי ההסכם שנחתם ב-2015, יקבלו את ההטבות הכלכליות המינימליות, ובפרט הסרת הסנקציות, נוצרת הפתיחה הכלכלית באיראן והתוצאה הראשונה שלה תהיה התחלה מחדש של שיתוף פעולה כלכלי ומסחרי סוחף של איראן עם מדינות שכנות, כלומר בדיוק היכולות בהן אירופה וארצות הברית מתחרות יותר מזה.
לחששות האמריקאים והאירופיים לגבי מכשולי שיתוף הפעולה הכלכלי של איראן עם מדינות שכנות יש שני נושאים עיקריים שבהם הם חולקים יחד:
ראשון; יצירת חוסר ביטחון מצמצם מצעים והגברת היציבות האזורית, שהיא בהחלט המקור לפריחה של היכולות הכלכליות באזור וצמצום התלות הבין-לאומית.
שְׁנִיָה; חוסר הדיוק של החתירה למדיניות לא הגיונית שיש בה גן עדן של מכירת נשק וציוד צבאי ונוכחות מסיבית של מדריכים וצבא מערביים באזור.
בינתיים, המשטר הציוני, שבאמצעות מדיניות אי-רציונלית מערבית, מבקש ליצור לעצמו מקום באזור והסיר את הצעדים הראשונים בכיוון זה, מודאג מאוד משינוי המצב ומאובדן אזורי הפיתוח של ביטחונו. והמודיעין באזור.
איסוף הגורמים הנ"ל יצר מצב שאמנם הצורך לנהל משא ומתן על הגבלות על פעילות גרעינית בדרכי שלום באיראן הפך לעיקרון בלתי נמנע עבור ארה"ב ואירופה, אך הם לא רוצים לעשות פריבילגיות כלכליות אפילו עם הסיבה שהוזכרה בשנת 2015 JCPOA, והאפשרות להגדיל את התנועות הכלכליות והפוליטיות של איראן ברמה האזורית והבינלאומית.
הסתירות מתחילת סבב השיחות החדש בין איראן ל-P4+1, בעיקר בתחום כלי התקשורת והוצאת הצהרות מוזרות של E3 שלפי הנציג הרוסי הן כל כך בלתי הגיוניות, כאילו היא הראשונה. הזמן שבו מדינות אלו יושבות מאחורי שולחן המשא ומתן, מעיד על כך שהמאמץ של המערב מכריז על התקדמות אסטרטגית מורכבת, הוא באופן טבעי בלתי צפוי במהותם.
האופן שבו המערב מתמקד בסבב שיחות חדש ובמשחק התקשורתי והפוליטי של מדינות אלו, המתמקד בהאשמות איראן, הגזמה, יותר תוקפנות, מהירות מדאיגה של פעילויות גרעיניות ועוד, מעידה על כך שכל התכנונים הללו הם שמטרתה לפתח כדי לאלץ את איראן לקבל את ה-JCPOA 2021 במקום JCPOA 2015.
2021 JCPOA הוא הסכם בדעת המערב שיגביל את פעילותה הגרעינית של איראן אפילו יותר מ-2015 JCPOA, וללא הרשאות קיימות שיכולות להיות מקור לשינוי משמעותי ביחסים הכלכליים, הפוליטיים והאזוריים של איראן.
ההסכם שארצות הברית, אירופה והמשטר הציוני רודפים אחריו מנסה למעשה להכיל את איראן באופן אסטרטגי ולמנף לצמיתות כלים מדיניים, כלכליים וביטחוניים.
ברור מאוד שמנהלי המשא ומתן של איראן לעולם לא ייכנסו לעול של הסכם כזה שאין בו תועלת לעם האיראני, ורק בתקווה לגיבוש הסכם חדש, שיחזור לטבלת הרוטציה ההגיונית לפי 2015 הסכמים, ומשא ומתן יוחלפו במשחקים הפוליטיים והתקשורתיים.
נור ניוז