מיד עם הגעת חיסוני הילדים לנתב"ג, פרץ לפתע בישראל גל תחלואה חדש, שכונה בפי ראש הממשלה נפתלי בנט "גל הילדים". מדובר במונח מאיים, שהומצא במיוחד על ידי יועציו, כדי לגרום להורים לרוץ עם ילדיהם הקטנים להתחסן לפני שיקרה אסון נוראי. "גל הילדים" המדובר צץ לפתע, אחרי שלכל אורך תקופת המגיפה הסבירו לנו שילדים קטנים יכולים להעביר את הנגיף, אבל אם הם חולים בקורונה - זה בדרך כלל בצורה קלה מאוד - עד לא מורגשת.
הזיגזוג הזה לא מקרי. פעם אחר פעם נכשל מערך ההסברה הממשלתי במבחן האמון של האזרחים, בבחירת הדרך לליבם ובטקטיקה שתניע אותם להתחסן. כל עוד מדובר במבוגרים, זה נסלח איכשהו. אבל כשמנסים להכריח את ההורים לחסן את ילדיהם הרכים באותן שיטות, לא רק שזה לא עובד - זה משיג את ההיפך. נתוני ההתחסנות המאכזבים עד כה בקרב ילדים בגילאי 12-5, מוכיחים שעקומת הלמידה בממשלת ישראל פשוט לא קיימת.
אף אחד לא נתן לי מנדט לדבר בשם ההורים, אבל כאמא לשלושה, שניים מחוסנים, ומחלימה בת פחות מ-12, שתקבל את החיסון כשיאושר למחלימים כמוה, אני בהחלט יכולה לקבוע שככה לא מנצחים את חשש ההורים לחסן את ילדיהם הצעירים.
ילדים קטנים נמצאים בשיא ההתפתחות שלהם. אף הורה לא ייקח על עצמו את האחריות לסיכון לא מחושב כשזה נוגע לבריאות שלהם, והממשלה לא נותנת לנו את מידע כדי שנוכל לקבל החלטה מושכלת. מצד אחד, ניסה משרד הבריאות להיות כמו האמריקנים ולפתוח את דיוני הצוות המיוחד שדן בחיסוני הילדים לציבור, ובאותה נשימה, אנשי הצוות לא הפסיקו להתלונן כמה זה מיותר ומפריע לענייניות הדיון.
אז נכון שהיו הפרעות, וגם קריאות הזויות של מתנגדי חיסונים, ולא כיף לנהל ככה דיון מקצועי, אבל זה הכרחי. השקיפות הגבירה את הביטחון שלנו שכל הנתונים מונחים גם לפנינו, ולא רק בפני מומחים מורמים מעם שמחליטים בשבילנו מה צריך לעשות. רק שזאת הייתה אפיזודה חולפת, ולא רק שהדיון המסכם היה מאחורי דלתיים נעולות, והפרוטוקול שלו לא פורסם עד היום.
תסמכו על האינטליגנציה שלנו
הילדים שלנו הם קודש הקודשים. כשמדובר בהם, אין משחקים של חם-קר. אין דבר כזה, ראש הממשלה, לומר כי "אנחנו בעד שכנוע רך של ההורים", ומיד אחר כך להזהיר אותנו שאם לא נרוץ מיד לחדר האחות ונפשיל שרוול לזריקה, האחריות על הקטסטרופה הבאה היא עלינו.
תסמכו על האינטליגנציה שלנו. תנו לנו את כל מה שידוע על הסכנות בהתחסנות ילדים, ולא רק על הסכנות ארוכות הטווח של הידבקות בנגיף. ואם אין לכם מידע כזה, פשוט תגידו. אל תכסו את המחסור בנתונים בהררי מילים ריקות והפחדות, כי אחרי יותר משנה וחצי, גם אנחנו מכירים את "דלקת שריר הלב" ואנחנו רוצים להיות בטוחים, עד כמה שניתן, שאם נחסן את הילד לא נגרום לו לחלות בה.
במקום להסתיר מידע ולהפחיד, אולי לצד ההסברים על התופעות הקשות של קורונה, שאנחנו יודעים לדקלם כבר בעל פה, תספקו לנו בבקשה אינפורמציה על תופעות הלוואי של החיסון, שתפו במחקרים הבעייתיים שהצטברו עד עכשיו, ואל תפטרו אותנו באמירה אגבית של "שני מיליון ילדים בארה"ב כבר התחסנו, אז גם אתם יכולים לחסן את הילדים שלכם". סבתא שלי הייתה אומרת על זה: "ואם באמריקה כולם קופצים מהגג, גם אתם תקפצו?".
נור ניוז