השלב השני של מבצע מרושע ליצירת כאוס במדינה על ידי הפעלת מתקפת סייבר על מערכת הדלק החכמה, ביום שלישי, 25 בנובמבר 1400, לאחר כשבוע של הפצת שמועות ברשתות החברתיות ובתקשורת המתנגדים. על החלטת הממשלה להעלות את מחירי הבנזין.
אמנם התרחיש התלת-שלבי הזה, באמצעות פגיעה בקו הראשון של הגנה פסיבית, הצליח לעורר דאגות במדינה, אך בשל חוסר היכולת לעמוד בדרישותיו, לרבות השפעת השמועה על החברה והעימות המדויק ובזמן של מנהלים, אבטחה ומדיה השג את המטרה שלך.
מצד שני; התקשורת המתנגדת, שבשלב התקשורתי של המבצע הזה עשתה כל מאמץ כדי ללבות את החברה וליצור תנאים כמו נובמבר 1998, כמעט ולא הלכו לשום מקום.
אולם ההתאוששות היחסית של אמון הציבור בממשלה מאז תחילת הממשלה השלוש עשרה הראתה בבירור עד כמה הדבר יכול להציל את המדינה מנזקי התחבולות הצבעוניות של האויב הבוגד ולהפוך את נשק המלחמה התפיסתית ללא יעיל.
אמנם מאמצים אלו הצליחו בחלק מהמקרים, אך פעמים רבות במקרים כמו אמברגו סמים, מאמצים להחרים את הספורט באיראן, פתיחת קמפיינים וירטואליים לתקיפת המדינה וכו', זנבותיהם יצאו החוצה.
אולם במקרה האחרון; הכעס של האויב על חוסר היכולת להשיג את מטרתם אילץ אותם למעשה לחשוף את מטרותיהם העיקריות, שכן העיתון הציוני "הארץ" לא רק גינה במרומז את מתקפת הסייבר האחרונה של המשטר הישראלי הכובש, אלא גם החמיר באופן רשמי את מטרתה. הוא תיאר מצב חיי היומיום של האיראנים.
אם נשווה את ההכרה המפורשת הזו עם תוכניות של כמה רשתות, טענות של כמה אישים ובמיוחד חשבונות וירטואליים ממשלתיים כמו "ישראל בפרסית". בידידות עם העם האיראני, נבין כיצד הכישלון שלהם בתחום הפסיכולוגי פרויקט המבצע הוביל למטרות מאחורי הקלעים שלהם נחשפו.
לפי זה; אם הזדון של אויבי האומה האיראנית ותוכניותיהם המרושעות להפר את רווחת העם תמיד היו ברורות לאינטליגנציה, אבל וידויים כאלה פתחו את אגרופיהם בגלוי יותר בפני החברה האיראנית והראו את עומקם.