ילדים אמנם לא מפתחים ברובם תסמינים קשים בהווה, אבל אנחנו לא יודעים מה יהיו ההשלכות העתידות של הקורונה למי שיידבק בה, והן עלולות להיות הרות אסון.
חלק גדול מהנגיפים שתוקפים בני אדם גורמים לתסמינים קלים יחסית באופן מיידי ורק עשרות שנים אחר כך מתגלה שהם מביאים לתחלואה קשה באחוזים לא מבוטלים (אדמת, חצבת, אבעבועות רוח, hiv, צהבת נגיפית c, פוליו, וכד').
אף אחד בעולם לא יודע נכון להיום איך מתנהגת הקורונה ויקח עוד הרבה שנים עד שנדע אם ומה ההשלכות הרפואיות העתידיות שיהיו לה על מי שנדבק. לכן כדאי מאוד למנוע הידבקות.
לא כך לגבי החיסון שבנוי על מנגנון שקיים בחיסונים אחרים כבר הרבה מאוד שנים ועל פי רוב אנחנו לא מכירים תופעות לוואי מסוכנות עתידיות שלו.
ההישענות על מדד התחלואה הקשה לבדו היא שגיאה שכן הוא מתייחס לתסמיני הקורונה בהווה בלבד ולא לוקח בחשבון במסגרת ניהול הסיכונים הלאומי את החשש מהשלכות ארוכות הטווח שעלולות להיות להידבקות בהווה. המטרה חייבת להיות צמצום הדבקות למינימום ולא רק צמצום תחלואה קשה בהווה.
אוכלוסיית המבוגרים מחוסנת ברובה (החיסון אמור להיות יעיל גם נגד השלכות עתידיות במקרים של הידבקות) ולכן מוגנת יחסית. לא כך אוכלוסיית הילדים.
לכן: רוצו לחסן את הילדים כמה שאפשר (כרגע מגיל 12) ואל תתפתו לדברי ההבל של מתנגדי החיסונים.
עד אז תשמרו על הילדים שלכם מהידבקות. שכנעו אותם לשים מסיכות ולשמור ריחוק והגיינה.
זה העתיד שלהם! והוא בידיים שלכם.
נור ניוז