שני אירועים מרכזיים אך שונים בשבוע החולף העידו על הכיוון אליו הולך נפתלי בנט. החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג לפתוח בחקירה נגד ישראל ופסיקת בג"ץ על הכרה בגיורים רפורמים וקונסרבטיבים, והתבטאויותיו של יו"ר ימינה בנושא, מלמדות כי בתוך המרוץ לבחירות לכנסת ה-24 יש פער משמעותי בין הסלוגן "לא פרנסה, לא מעניין" לחיים עצמם.
בנט העדיף בשנה האחרונה להתמקד בטיפול בקורונה, אבל אז נאלץ להתפנות לרגע לנושאים בוערים אחרים על סדר היום הציבורי. כך הוא חידד מחדש את ההבדלים בינו לבין יריביו - ימינה בראשותו שייכת לימין הדתי. למה זה חשוב? כי זו התשובה לכל מי שמנסה להעריך כיצד תראה הממשלה הבאה.
עד כה, באופן מפתיע למדי, הצליח בנט לבלום את הירידה בסקרים, וכך נמנע מהסיוט המתמשך שחווה בשנתיים האחרונות בכל פעם שהגיע לקו הגמר. לזכותו ייאמר שההתנהלות נכונה יותר מבפעמים הקודמות: קמפיין מדויק, הראיונות התחלפו בתדרוכים שבועיים והמסרים לרוב בנושאים כלכליים - תכניות לעצמאים והעסקים שקרסו בקורונה. ניתן להוסיף גם את העובדה שחיסל במהרה את הקמפיין שהוביל נתניהו "בנט יישב עם לפיד" ואת הערפל שפיזר סביב השאלה שמלווה את כל מערכת הבחירות: האם יישב תחת נתניהו?
במבט חטוף זה עשוי להיראות כמו ימי החלומות של בנט בפוליטיקה. אלא שהימים הקשים יגיעו ביום שאחרי הבחירות. עם פרסום התוצאות, בעוד יותר משבועיים, בנט עשוי לעמוד בפני הדילמה הקשה ביותר בחייו הפוליטיים, ואז כבר יצטרך להכריע: האם יצטרף לגוש גדעון סער, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן - או אל ציר נתניהו, חרדים וסמוטריץ'?
השאלה הזאת תעסיק את בנט רק אם נתניהו ישיג 61 מנדטים להקמת ממשלה. גם אז, ההנחה הסבירה היא שלא יקבל הסכם רוטציה מנתניהו, אלא תיקים בכירים בלבד לו ולימינה. לפי גורמים במערכת הפוליטית, הדילמה תכריע אותו. "לבנט יהיה קשה לעמוד מנגד. בלי או עם רוטציה, אם הוא יהיה זה שישלים את ה-61 מנדטים, יהיה עליו לחץ אדיר שהוא יתקשה לעמוד בפניו", הם אומרים.
ההנחה הזו מבוססת על כך שלמרות השאיפה של בנט להחליף את נתניהו, הוא יתקשה להסביר לתומכיו - רובם המוחלט מצביעי ימין - למה פספס את ההזדמנות של "ממשלת ימין אמיתית", כמו שמשווק אותה נתניהו. הוא יידרש לענות למה העדיף ממשלה עם העבודה ולפיד, גם אם הוא עומד בראשה ברוטציה.
גם אם הוא יקרא לממשלה כזו "ממשלה לאומית" שנועדה לטפל בקורונה, הבעיות יצוצו מיד עם ההחלטה הראשונה של בג"ץ בנושאי דת ומדינה או החלטה אחרת של בית הדין בהאג. במצב כזה, כל ההסברים לא יעזרו. לבנט לא תהיה את היכולת לתמרן בין לפיד, סער, העבודה או מרצ. זו משימה בלתי אפשרית. בממשלה הנוכחית המורכבת מהליכוד וכחול לבן, שתי מפלגות הקרובות יותר מבחינה אידיאולוגית בהשוואה לממשלה התיאורטית לעיל, זה נכשל.
בנט כנראה נקלע לסיטואציה נדירה, חרב פיפיות פוליטית. ביום שאחרי הבחירות, הוא עשוי להיות קרוב מאי פעם ללשכת ראש הממשלה, אבל תרחיש שבו לנתניהו יהיו 61 מנדטים להקמת הממשלה הבאה הוא הרע ביותר מבחינתו: בנט, שרואה את עצמו "היורש" של נתניהו, לעולם לא יוכל להסביר לבוחריו איך הזיז את ראש הממשלה המכהן מתפקידו, שלח אותו לאופוזיציה וחיסל הקמת ממשלת ימין. ואם בכל זאת יעשה זאת - מנהיג הימין הוא כבר לעולם לא יהיה. זה אולי תהיה רוטציה קצרה, וגם חד פעמית.
נור ניוז