שלשום הודיעו כמה כלי תקשורת אזוריים על השקת ארגון בשם איחוד הקהילות היהודיות במפרץ הפרסי (AGJC), בהשתתפות שש מדינות ערביות בראשות הרב אלי עבדי ובראשם איברהים דאוד נונו.
כפי שדווח בחדשות אלו; האיחוד טוען כי ברצונו להפגיש את הקהילות היהודיות בסעודיה, איחוד האמירויות הערביות, בחריין, כווית, עומאן וקטאר כדי לספק את התשתית הדרושה לשרת את הקהילה היהודית באזור.
המהלך, שהגיע לאחר חשיפת היחסים עם איחוד האמירויות הערביות עם ישראל והאור הירוק של אבו דאבי וריאד, תוך שהוא טוען כי הוא מנסה לפרוח את חייהם של היהודים בכל הנוגע לפתיחת חוזה אברהם; במשך שנים רבות, יהודים באיראן חיים ומנהלים את טקסיהם הדתיים בחופשיות.
לכן, לנוכח הגישה הפוליטית הציונית להקמת ארגון כזה, נראה שפעולה פרובוקטיבית זו תחזור בתגובה ותסבך את חייהם הנוחים והחופשיים של היהודים.
מצד שני, התפקיד ההרסני של איחוד האמירויות הערביות באזור המפרץ הפרסי ומאמציו לערער את היציבות ולערער את היציבות של האזור, שהפך אותו למעשה לסניף של ישראל, מראה כי האיחוד הזה הוא רק כיסוי לאנטי- אמצעי ביטחון ובכיוון ההפוך. זה יהיה אינטרס של אומות האזור.
למעשה, שלוש המדינות של איחוד האמירויות הערביות, ערב הסעודית ובחריין, הרואות בטעות את איראן כאויבתן, ויחד עם ישראל, מבקשות לפצות על כישלונות ציר האנטי-התנגדות בעשור האחרון, במיוחד במקרה של סוריה נקטה במשברים מערביים ודרומיים. הם מתדלקים את מערב אסיה.
ברור שמדינות כמו איחוד האמירויות הערביות, העומדות במרכז פעולות אלה, חייבות לחכות לתוצאות השליליות של פתיחת הציונים לאזור.
נור ניוז