לא מעט צעקות חטפו אמש (שלישי) אזרחי ישראל. ראשון היה בני גנץ. בנאום מלא זעם, תקף את נתניהו והודיע שבכוונתו להיות ציר מרכזי בחיבור של מפלגות שמאל אחרי הבחירות. זאת בהנחה, כמובן, שיעבור את אחוז החסימה.
אחריו עלו למתקפה משלהם השותפים החדשים רון חולדאי ואבי ניסנקורן. גם הם, בנאומים עצבניים במיוחד, תקפו את, ובכן, נתניהו. התפרצויות הזעם כנראה לא מקריות. הציבור שלהם, שרוצה יותר מכל להחליף את נתניהו, מצפה לנחישות ויוזמה. כמה למנהיג.
אבל מה שראינו הערב זו רק ההתחלה. סידור הכלים של מחנה השמאל על לוח המשחק. בחודש הקרוב, עד לסגירת הרשימות בפברואר, יתחילו להזיז אותם, כל אחד על פי יתרונותיו. לא רק במחנה שלהם עוקבים בדריכות וציפייה. אלא גם בימין. הרבה מהמהלכים שם יגזרו את עתידם של גדעון סער, נפתלי בנט וגם של נתניהו.
גנץ אמנם הודיע על ריצה נפרדת בראשות כחול לבן הגוועת, אבל השבועות הבאים עשויים לגרום לו לשנות את תוכניותיו. אם המפלגה, החל מהסקרים הבאים, לא תעבור את אחוז החסימה, יהיה עליו לבחור בין שתי אופציות רעות: פרישה מהחיים הפוליטיים או חבירה ליאיר לפיד, או לחלופין לחולדאי, שם ייאלץ לפגוש כמה מחבריו שפרשו לו באמצע הדרך והשאירו אותו פצוע לבדו בשטח. האפשרות הראשונה של מפלגות השמאל היא ליצור חיבור גדול. בסגנון כחול לבן או המחנה הציוני בזמנו, כולל מרצ או בלעדיה. לשאוב את קולות השמאל ולהתמודד ראש בראש עם הליכוד.
אם זה יקרה, תהיה זו בשורה חשובה למחנה השמאל, אבל גם לנתניהו. המפסיד הגדול יהיה גדעון סער, שכעת נשען לא מעט על אנשי המחנה המאוכזבים שמחפשים בית פוליטי חדש אחרי לכתה של כחול לבן.
אפשרות אחרת היא חיבור קטן יותר. העבודה, עפר שלח, כחול לבן, מרצ וכל יתר הפזורה מתקבצים לשתי מפלגות מרכזיות. אחת בראשות לפיד ואחת בראשות חולדאי. כך יוכלו להבטיח שכולם יעברו את אחוז החסימה אבל יהיה זה גם מתכון בטוח להתכתשות פנימית, כשכל אחת מהמפלגות תרצה להגיע לקו הגמר כמפלגה הגדולה בגוש.
חולדאי לא הודיע על ריצה לראשות הממשלה. או שהוא שומר את האופציה להמשך, או שהוא לא בכיוון. אם לא תהיה לו בעיה להכתיר אחר, ייתכן שיעדיפו הוא ולפיד לרוץ בשני ראשים ולחבור אחרי הבחירות. אם יכוון לראשות הממשלה, יעמדו לרועץ בין השניים האגו הידוע, זה המונע מפוליטיקאים לא פעם לשקול צעד רציונלי.
התרחיש הגרוע ביותר מבחינתם הוא חיבור חלקי, אשר יותיר חלקים מפוזרים שישארו תחת איום קבוע שלא לעבור את אחוז החסימה. במקרה כזה, עשוי הגוש לאבד מנדטים יקרים, בדיוק כמו שאירע לנתניהו אחרי הקמת הימין החדש של בנט ושקד.
ועוד שאלה אחת נותרה בלתי־פתורה. אחרי שוויתר על המקום הראשון, נותרה מפלגת העבודה מיותמת ללא מנהיג וללא דורשים. פרץ חשב על ניסנקורן או חולדאי שייקחו את השלד הבורסאי ויעשו ממנו משהו, אבל כנראה הגיעו למסקנה שהפתק אמת הוא יותר עול ממותג. עכשיו יחכו בעבודה למנהיג הבא שייאות ליטול אותה, וכנראה לחבר אותה לאחד השחקנים החזקים, שהיא כנראה כבר לעולם לא תהיה.
ישראל היום