בהינתן שבחירות האמצע בקונגרס, התבוסה הרפובליקנית והודעתם של פקידי הבית הלבן בהשפעת המלחמה עם איראן על תבוסה זו, היו יכולות לספק לטראמפ בסיס לשקול מחדש את מדיניות החוץ שלו ולהפחית את עלויות העימות, הכריזה וושינגטון על הקמת מנגנון חדש להרחבת היקף ההגבלות המוטלות על איראן. מה שעומד על סדר היום האמריקאי היום הוא מאמץ רב-שכבתי להגביל את היכולות הכלכליות, המסחריות והאסטרטגיות של איראן; מאמץ שצובר ממדים חדשים מדי יום.
נראה כי ארצות הברית אינה מתכוונת להסתפק באף אחד מכלי הלחץ שכבר הטילה על איראן. המצור הימי, הבידוד הכלכלי, ההגבלות על התקשורת האווירית והקמת כוח המשימה המכונה "שער הברזל" לשליטה בנתיבי היבשה ובים הכספי, כולם חוליות מקושרות בשרשרת שמטרתה המוצהרת היא להגביל את גישת איראן למשאבים, סחורות, טכנולוגיות ונתיבי סחר חוץ. לפיכך, הלחץ על איראן חרג מעבר לסנקציות המסורתיות וכעת מכוון להגביל בו זמנית את קשריה הכלכליים של המדינה עם העולם.
שער הברזל לאחר הבידוד הכלכלי
ההכרזה של פיקוד המרכז האמריקאי על הקמת כוח המשימה "שער הברזל" מייצגת נקודת מפנה חדשה בתהליך זה. פיקוד המרכז מציין כי משימת כוח המשימה היא לתאם עם סוכנויות אמריקאיות כדי למנוע העברת נשק מתקדם, טכנולוגיות דו-שימושיות, סחורות סנקציות והכנסות הנתבעות על ידי וושינגטון מעבר לגבולות היבשתיים של איראן והים הכספי. משמעותו של צעד זה טמונה במסר שהוא שולח לשכנותיה ולשותפותיה המסחריות של איראן: וושינגטון מבקשת להרחיב את המעקב והלחץ שלה מעבר למים הדרומיים לנתיבים חלופיים לסחר איראני.
למעשה, ארצות הברית מנסה להטיל את אותן הגבלות שהטילה דרך הים על נתיבי סחר איראניים אחרים. אם המצור הימי נועד לסחוט את עורק הסחר החוץ הראשי של המדינה, "שער הברזל" נועד גם להפוך את הנתיבים החלופיים לאטומים ויקרים יותר. זוהי מהות השלמת המצור.
סקירת פעולות החודשים האחרונים מראה שאין מדובר בסדרה של החלטות מבודדות ולא קשורות. במהלך מלחמת 40 הימים, מבצע "הזעם הכלכלי" החל עם מצור ימי כאבן פינה. לאחר מכן הגיע "המצור הכלכלי" שמטרתו להגביל את צי האוויר של איראן. כעת, "שער הברזל" הוצג כחוליה חדשה במדיניות זו להגבלת הסחר היבשתי האיראני.
פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) טוען כי המצור הימי מנע מאיראן לייצא נפט גולמי בשווי של יותר מ-25 מיליארד דולר. נתון זה, כמובן, הוא רק טענה רשמית של הצבא האמריקאי. אבל זה לא רק נפט. הכלכלה האיראנית זקוקה ליבוא של חומרי גלם, ציוד תעשייתי, חלקי חילוף, טכנולוגיה ומוצרי ביניים כדי להמשיך לפעול. כל שיבוש במילוי צרכים אלה עלול להגדיל את עלויות הייצור ולהקשות על עסקים לפעול.
בעיות דומות קיימות בדרכים יבשתיות. הובלת סחורות מעבר לגבולות הופכת לקשה יותר ויותר, במיוחד כאשר מדינות שכנות נתונות לסנקציות משניות. לכן, גם אם קיימות תיאורטית דרכים חלופיות, השימוש היעיל בהן דורש תשתית, השקעות, שיתוף פעולה אזורי ואמון מסחרי - כל הגורמים המערערים על ידי מדיניות האיומים והלחץ של ארה"ב.
כמובן, וושינגטון תמיד מצדיקה את מעשיה בתירוצים שנראים לגיטימיים, כגון מניעת העברות נשק, מאבק בהתחמקות מסנקציות וצמצום מימון לפעילויות צבאיות. אך השאלה הבסיסית היא: עד כמה מדיניות זו מתרחבת בפועל, ואילו אמצעי הגנה קיימים כדי למנוע לחץ על הרשתות הנטענות להוביל לשיבוש נרחב של הסחר האזרחי ולחייהם הכלכליים של הציבור? שאלה זו חשובה במיוחד בהתחשב בכך שמגבלות בנקאיות ותחבורה עלולות להשפיע ישירות על אספקת סחורות וחומרי גלם חיוניים הנחוצים לייצור ולשירותים ציבוריים.
מצור כלכלי על רקע איומים צבאיים
מה שמשמעותי יותר מהלחץ הכלכלי הגובר הוא התכנסותו עם איומים צבאיים והמשך פעולות עוינות נגד אזורים באיראן, כולל קשם ובושהר. בימים האחרונים צצו דיווחים על תקיפות אמריקאיות מוגבלות באתרים אלה, וטראמפ אישר את ביצוען. לפיכך, הלחץ הכלכלי אינו מתרחש בבידוד, אלא באווירה של מתח צבאי, איומים במתקפות רחבות יותר והגברת ההגבלות הימיות והמסחריות.
אין לזלזל בחשיבותה של התכנסות זו. נראה כי וושינגטון מתכוונת להשתמש בכל יכולותיה כדי להפעיל לחץ על איראן באמצעות תוכנית מבצעית רב-שכבתית. אפילו התכנון ליצור תנועות פנימיות ועממיות, מה שארה"ב מכנה מחאות עממיות, הוא חלק מסדר היום שלה להשלמת מעגל חוסר שביעות הרצון וחוסר הוודאות. בחינת מדיניות ארה"ב כלפי איראן מחייבת התייחסות לקשר בין כלים כלכליים, צבאיים, פוליטיים וחברתיים; זירות אלה התכנסו יותר מאי פעם בהתפתחויות האחרונות.
הסלמת הלחץ על איראן חופפת לתבוסתו המוחצת של טראמפ בבחירות מכריעות. תבוסה זו היא אולי אחת המניעים העיקריים שלו להגברת הלחץ על איראן. זה מעלה שאלה קריטית: האם ממשל טראמפ, באמצעות מדיניות "שער הברזל" שלו, מבקש להשתמש בגישה דו-ערוצית כדי לחזק את עמדת המשא ומתן שלו עם איראן? או שמא הוא נוקט באסטרטגיה שמטרתה לצמצם את יכולותיה הכלכליות והצבאיות של איראן באופן עצמאי מתהליך המשא ומתן? ובאיזו מידה תשפיע עליו תבוסת הבחירות של טראמפ, והאם ייתכן שהוא ינוט לטקטיקות קיצוניות ואכזריות יותר כדי לפצות על נסיגה זו?
כמובן, הצלחת מדיניות "שער הברזל" נותרה בספק רב. הודות למיקומה הגיאוגרפי האסטרטגי, איראן היא חלק מרשת מעבר וחילופי אזוריים. הגבלת נתיבי הסחר האיראניים תשפיע ללא ספק על האינטרסים הכלכליים של מדינות שכנות. מדינות המסתמכות על איראן למעבר אנרגיה וסחורות וגישה לשווקים אזוריים עשויות לנקוט במנגנונים מורכבים יותר.
במילים אחרות, הבעיה אינה רק היקף הסחר החוץ שאיראן תאבד כתוצאה ממדיניות "שער הברזל" של טראמפ; חשוב גם לבחון את השפעת מדיניות הלחץ החיצוני של ארה"ב על המצב הכלכלי של מדינות אחרות. וחשוב מכל, עד כמה וושינגטון מסוגלת לשבור את רצונה של איראן להתנגד ולהתמיד? הניסיון ביחסי איראן-אמריקה הראה כי סנקציות נרחבות טרם הובילו להגשמת משאלותיה של אמריקה.
