אחת הנקודות המשמעותיות ביותר בהצהרותיו של ברק אובמה הייתה התעקשותו כי לאיראן אין נשק גרעיני ואין לה צורך לשגר אפילו טיל אחד. הצהרה זו מעלה שאלה מהותית לגבי בסיס מלחמתו של דונלד טראמפ נגד איראן: אם איראן, כפי שאמר אובמה, אינה מחזיקה בנשק גרעיני ואין לה צורך לשגר טילים, אז מהי ההצדקה למלחמה זו, ומהי המטרה העיקרית שהעלויות האנושיות, הצבאיות והכלכליות המופרזות הללו היו אמורות להשיג? הודאה חשובה זו היא אחד ההיבטים המשמעותיים ביותר בביקורתו של אובמה על מלחמתו של טראמפ. בתיאור המלחמה כמיותרת, הדגיש אובמה כי איש לא רצה בה ושהעם האמריקאי לא הצביע בעדה. הצהרות אלו מעלות ספק בהיגיון של תהליך קבלת ההחלטות בבית הלבן ומדגישות את הפער בין טענותיו הפוליטיות של הממשל לבין העלויות בפועל של המלחמה.
אובמה דיבר גם על ההתקפות על בעלות ברית ובסיסים אמריקאים, על מותם של חיילים אמריקאים, על פציעתם של מאות ועל דלדול מלאי הטילים של איראן. התכנסות ההשלכות הללו מחייבת להטיל ספק בהישגי המלחמה ובמידת היחס שלהם לעלויות העצומות.
הנושא אינו רק מבצע צבאי; הוא משתרע על ביטחון מערב אסיה, שוק האנרגיה העולמי וחייהם של אנשים במדינות שונות. מחירי הנפט והדלק המאמירים, לחצים כלכליים על משקי בית וחששות לגבי ביטחון נתיבי הובלת אנרגיה חיוניים, כולם מדגימים כי עלות המלחמה יכולה להשתרע הרבה מעבר לשדה הקרב.
כאשר נשיא ארה"ב לשעבר מטיל ספק כה גלוי בצורך במלחמה, הכרזת ניצחון אינה פוטרת אותו מאחריות. המשך הדרך הצבאית ללא בחינה רצינית של המטרות וההשלכות מגביר את הסיכון להחמרת המשבר. לכן, ריסון חד-צדדיות במדיניות החוץ, סיום ההסלמה הצבאית וחזרה לפתרונות פוליטיים חיוניים כדי להימנע מהטלת עלויות נוספות על מדינות.
מיצרי הורמוז: המקום בו טענות כוח מתנגשות עם המציאות
בהתייחסו למצרי הורמוז ולזכות הווטו של איראן, הדגיש אובמה את מעמדה של איראן במשוואת האנרגיה העולמית, ומצר זה נחשב לגורם מכריע בעליית מחירי הנפט והגז. בהתחשב בתפקידו המכריע של מיצרי הורמוז בהובלת נפט לשווקים הגלובליים, כל שיבוש או דאגה בנוגע לביטחון מעבר האנרגיה יהיו בעלי השלכות הרבה מעבר לסכסוך המיידי. מציאות זו חושפת את מגבלות הכוח הצבאי לנוכח הגיאוגרפיה והכלכלה. כוח צבאי לבדו אינו יכול להכיל את ההשלכות הכלכליות של מלחמה; עליית מחירי הדלק עלולה להגדיל את עלויות התחבורה והייצור, ולהכביד עוד יותר על הצרכנים. כתוצאה מכך, החלטה שתתקבל בוושינגטון עלולה לגרום לעלותה לשאת באזרחי מדינות שונות. מנקודת מבט זו, הקריטריון להערכת מלחמה אינו יכול להיות אך ורק טענות צבאיות או הצהרות ניצחון. ביטחון נתיבי האנרגיה, יציבות השוק ומניעת התפשטות הסכסוך הם כולם מרכיבים בסיסיים בתוצאות האמיתיות של כל החלטה צבאית. ככל שההשלכות הכלכליות והביטחוניות רחבות יותר, כך גובר הצורך להעריך מחדש את מהלך העימות ולמנוע הסלמה נוספת של המשבר.
הצעת חוק המלחמה: לחצים כלכליים על העם ומשבר האחריותיות
בדיון על המצב הכלכלי בארצות הברית, אובמה הצביע על עלויות המשכנתאות והטיפול הרפואי הגואות, חשבונות החשמל והריביות. הוא ציין גם כי מחירי הבנזין נעים בין ארבעה לחמישה דולרים לגלון וכי מחירי הסולר עולים על שישה דולרים, והדגיש כי המחירים ממשיכים לעלות.
הצהרות אלה מקשרות את עלויות המלחמה לחיי היומיום של אנשים. עבור משפחות המתמודדות עם הוצאות בסיסיות מוגברות, הנושא משתרע מעבר ליעדים הצבאיים של הממשלה, ולאופן שבו החלטות הבית הלבן משפיעות על כוח הקנייה שלהן ועל הביטחון הכלכלי שלהן. אובמה ייחס את המצב הנוכחי לסדרה של החלטות גרועות שקיבל טראמפ. ביקורת זו מדגישה את אחריות הממשלה לאיכות תהליכי קבלת ההחלטות שלה ולניהול תוצאותיהם.
בנסיבות כאלה, הכרזת ניצחון אינה יכולה להחליף אחריותיות. כאשר מלחמה מלווה באובדן צבאי, לחצים על מקורות המחיה ועלויות האנרגיה העולות, הערכת ביצועי הממשלה חייבת לחרוג מסיסמאות פוליטיות ותצוגות כוח.
השאלה הבסיסית היא: מי נושא במחיר של החלטות אלה? ואילו מנגנונים מבטיחים שמקבלי ההחלטות יידרשו לתת דין וחשבון?
הבית הלבן תחת משקל האשמות שחיתות וחוב של 40 טריליון דולר
אובמה כיוון לחזית נוספת במשבר בכך שהשווה את הבית הלבן של טראמפ לארמונותיו של סדאם חוסיין, מתח ביקורת על מאמציו של טראמפ להעשיר את עצמו, את משפחתו ואת חבריו, ומחאה על שתיקתם של הרפובליקנים בנוגע לחוב האמריקאי שהגיע ל-40 טריליון דולר. הוא ציין כי הרפובליקנים הזהירו בעקביות מפני הגירעון והחוב התקציבי של ארה"ב במהלך נשיאותו, אך כעת, לאחר שהחוב הגיע לסכום שהוכרז רשמית של 40 טריליון דולר, לא הייתה רגישות רבה, אם בכלל. ביקורת זו חושפת פרדוקס פוליטי: האמצעים הפיסקליים שהופעלו נגד ממשלים דמוקרטיים מתעלמים כעת מביצועי הממשלים הרפובליקניים. בנוסף לביקורות אלו, דבריו של אובמה על מאמציו של טראמפ להעשיר את עצמו ואת פמלייתו מחזירים את נושא האחריותיות והשימוש בכוח הנשיאותי לקדמת הדיון. כאשר מלחמות יקרות, לחצים כלכליים, חובות גוברים וביקורות על אינטרסים מיוחדים מתכנסות, שאלת האחריות הממשלתית מקבלת ממדים רחבים יותר. המסר הפוליטי של ביקורות אלה הוא שכוח נשיאותי לא צריך להפוך לתירוץ לקבלת החלטות יקרות ובלתי-אחראיות. ריסון הכוח המבצע ופיקוח על החלטות ממשלה הם קריטיים למניעת הצטברות של משברים פנימיים ובינלאומיים.
סוף החד-צדדיות: הצורך בבלימת טראמפ לפני שהמשבר מחמיר
אובמה הציג את הבחירות כהזדמנות למנוע את מה שכינה "טיפשות הממשלה" ולבסס אחריות. עמדה זו הופכת את המלחמה ואת השלכותיה הכלכליות לסוגיה פוליטית, שבה יש למדוד את ביצועי הממשלה על ידי דעת הקהל ומנגנוני פיקוח. עם זאת, חשיבותו של נאום אובמה חורגת מהתחרות המפלגתית בארצות הברית. החלטותיה הצבאיות של וושינגטון יכולות להשפיע על הביטחון האזורי, שוקי האנרגיה והיציבות הכלכלית העולמית. מסיבה זו, ריסון החלטות חד-צדדיות, חיזוק האחריות וחזרה לפתרונות פוליטיים אינם רק דרישה פנימית, אלא גם אינטרס של מדינות שעשויות לשאת בעלויות המלחמה מבלי להשתתף בקבלת ההחלטות. חד-צדדיות במדיניות חוץ, בשילוב עם הסלמה צבאית והתעלמות מהשלכות הומניטריות, מגדילה את הסיכון להתפשטות הסכסוך. אף ממשלה לא יכולה לבודד ללא הגבלת זמן את השלכות החלטותיה מאחרות, במיוחד כאשר ביטחון האנרגיה והיציבות הכלכלית של מיליוני אנשים מושפעים. המסר החשוב ביותר בנאומו של אובמה היה הודאתו בכך שלאיראן אין נשק גרעיני וכי שיגור טיל בודד אינו הכרחי. הצהרה זו הופכת את בסיס המלחמה לשאלה מהותית לגבי הצורך ליזום סכסוך ואחריותם של מקבלי ההחלטות. אם אין הצדקה לשיגור טיל בודד, אזי האחריות על פתיחת המלחמה והמשכה הופכת להיות קריטית עוד יותר. בקיצור, סיום הרפתקאות צבאיות, ריסון חד-צדדיות בבית הלבן והשבת האחריות לליבת קבלת ההחלטות הם חיוניים למניעת גלישה נוספת של העולם לתהום של מלחמה רחבה יותר. ביטחון עולמי אינו יכול להיות מובטח על ידי איומים ותצוגות כוח; מניעת הסלמת המשבר דורשת החלטות אחראיות, ריסון בשימוש בכוח והעדפה לפתרונות פוליטיים.
