במשך שנים, אירופה הקריבה את עצמאותה הביטחונית, וכתוצאה מכך את האוטונומיה הפוליטית והכלכלית שלה, כדי לפייס את וושינגטון. כעת, כשהיא נושאת מכסים כבדים של ארה"ב ומודחקת לשוליים בחישובים הגלובליים, היא ניצבת בפני שערורייה נוספת. האירופאים הוציאו מאות מיליארדי דולרים בתמיכה באוקראינה ובעימות עם רוסיה, בעוד שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ דן במקביל בהסכם לייבוא סולר רוסי וקרא לבחירות באוקראינה - התפתחויות המטילות ספק בעתידו הפוליטי של וולודימיר זלנסקי.
סתירה בוטה זו מדגימה שוושינגטון, בניגוד למה שמאמינים מנהיגי אירופה, נותנת עדיפות לאינטרסים שלה על פני התחייבויותיה הטרנס-אטלנטיות. אירופה נבגדה שוב על ידי אמון שגוי באמריקה; אך הפעם, מחירי ההליכה אחרי וושינגטון הטילו ספק לא רק בעצמאותה האסטרטגית, אלא גם באמינותה הפוליטית ובכוחה הכלכלי של היבשת.
התמכרות לסנקציות והאשמות; בריחה
תגובת האיחוד האירופי להתפתחויות החדשות הללו היא להתמיד באותן מדיניות כושלת. האיחוד האירופי הוסיף כ-1,600 פריטים חדשים לרשימת הסנקציות שלו נגד רוסיה. נשיא המועצה האירופית, אנטוניו קוסטה, תיאר את המהלך כהרחבה הגדולה ביותר של רשימת הסנקציות מאז תחילת מלחמת אוקראינה. גם שרת החוץ של האיחוד האירופי, קאיה קאלאס, הדגישה את המשך הלחץ, וקנצלרית גרמניה הכריזה על התנגדותה של ברלין להקלת הלחץ על מוסקבה.
אך השאלה הבסיסית היא: באיזו מידה יכולה החמרת הסנקציות לפצות על חישוביה השגויים של אירופה? כאשר ארצות הברית מקדמת את האינטרסים שלה באמצעות הסכמים עם רוסיה, התעקשותה של אירופה על לחץ כלכלי היא יותר סימן לחוסר יכולתה להעריך מחדש את מדיניותה הכושלת מאשר הדגמה של כוחה.
ניתן להעריך גם את ההאשמות החדשות שהוטחו נגד איראן ורוסיה בהקשר זה. בריטניה, בעלת ברית מרכזית של מדיניות וושינגטון, מנסה שוב לנצל את האיראנופוביה ככלי במדיניות החוץ שלה, וטוענת כי התקרית בבסיס חיל האוויר פרוגפורד באיראן תואמת ונוהלה על ידי משמרות המהפכה האסלאמית, הטילה סנקציות על שני איראנים ופרסמה הצהרה משותפת עם 28 מדינות נוספות. ניתן לבחון גם את טענת ראש ממשלת בריטניה בנוגע לתפקידה של רוסיה במשאל העם על הברקזיט ב-2016 בהקשר זה: הסטת תשומת הלב הציבורית ממשברים פנימיים וסתירות במדיניות חוץ לאיומים חיצוניים.
תחזית הכוח האירופית: נרטיב שאינו נתמך במציאות
הפער בין הטענות למציאות הוא החולשה הבולטת ביותר של תחזית הכוח האירופית. אלכסנדר נובאק, סגן ראש ממשלת רוסיה לאנרגיה, הודיע כי ערך יצוא האנרגיה הרוסי לאיחוד האירופי מאז 2022 הגיע ל-320.7 מיליארד דולר, נתון המדגיש את הפער בין התעמולה סביב הסנקציות לבין המציאות של היחסים הכלכליים.
בחזית הצבאית, הקריאה לאסטרטגיה עצמאית לאירופה ואוקראינה, יחד עם בקשתו של זלנסקי מטראמפ להפעיל לחץ על רוסיה בתחום האנרגיה, מצביעה על תלותה הביטחונית של קייב ועל חולשת התיאום האסטרטגי המערבי. אלכסיס גרינקוביץ', המפקד העליון של כוחות הברית באירופה של נאט"ו, דיבר גם הוא על מחסור בכוח אדם בצבאות אירופה. טענתה של קאיה קאלאס כי ערב הסעודית ביקשה סיוע אירופי בחציית מיצרי באב אל-מנדב אינה יכולה להיחשב כראיה להשפעה אירופית ללא הוכחות מספקות.
בינתיים, סימנים למשבר בתוך אירופה הולכים ומתבררים. המכון הבריטי למחקרים פיסקליים הזהיר מפני לחצי האינפלציה וההוצאות הממשלתיות על התקציב הלאומי. תבוסת מרץ בבחירות בגרמניה, מחאות הסטודנטים הצרפתיות והשביתות הבריטיות מצביעות גם הן על חוסר שביעות רצון חברתי גובר. חוסר היכולת של מדינות אירופה להגיב בתקיפות לסנקציות האמריקאיות נגד בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא ביטוי נוסף של המגבלות על עצמאותן הפוליטית.
המחיר הגבוה של טעות בחישוב: אירופה בדרך לדעיכה
בניגוד לציפיות הראשוניות של מנהיגי אירופה, המלחמה באוקראינה הפכה למשבר ממושך עם עלויות כלכליות וביטחוניות עצומות; משבר שעלול להעמיק את המחלוקות הפנימיות בתוך האיחוד.
תמיכתה של אירופה בארצות הברית במערב אסיה, והשתתפותה במדיניות שלפי מזכ"ל נאט"ו, מארק רוטה, כוללת שיתוף פעולה בתוקפנות האמריקאית-ישראלית נגד איראן, מגבירות את הסיכון להטלת עלויות חדשות על היבשת.
כל טעות בחישוב עלולה להוסיף מימד נוסף למשבר הכלכלי והפוליטי באירופה, במיוחד לאור העובדה שחוסר העצמאות שלל מהיבשת את מלמלא תפקיד מכריע בעניינים גלובליים. הטלת סנקציות על איראן וחזרה על טענות חסרות בסיס אינן תרופה לדעיכת ההשפעה האירופית. כשם שהמשך הציות לוושינגטון אינו מבטיח את ביטחונם ורווחתם של האירופאים.
אירופה חייבת להבין שהשימוש הסלקטיבי של רוביו בהיסטוריה לא יהיה אלא תעתוע אם ישמש ככלי לגרירת היבשת לעימותים חדשים. ההיסטוריה של האומה האיראנית הראתה גם כי אלו שזוממים להשמיד את איראן נתקלו במציאות הסותרת תעמולה פוליטית, אל מול רצונה וציוויליזציהה של האומה הזו. אם אירופה תמשיך בדרך המוטעית הזו מחשש לנסיגה לאחור, היא עלולה בסופו של דבר ליצור את העתיד שהיא מבקשת להימנע ממנו.
