משבר האנרגיה שבא בעקבות מלחמת ארה"ב-ישראל נגד איראן הפך לאחד האתגרים הכלכליים והפוליטיים המשמעותיים ביותר העומדים בפני ממשל טראמפ. למרות הבטחותיו החוזרות ונשנות של נשיא ארה"ב לשלוט במצב, המשבר לא שכך, ואי אפשר בקלות לבלום אותו על ידי שחרור עתודות אסטרטגיות וניסיון להגדיל את אספקת הסולר. בתגובה, איראן, על ידי הצעת "אסטרטגיית עקיפה" והרחבת היקף אזהרותיה הימיות, מבקשת להרחיב את השלכות הלחץ האמריקאי מעבר לגבולות הייצוא שלה ולקשר אותן למשוואת ביטחון האנרגיה הבינלאומי.
ממיצרי הורמוז להרחבת היקף האיום
בספטמבר השנה, מוחסן רזאאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, דיבר על "אסטרטגיית עקיפה". אסטרטגיה זו טוענת כי לחץ ימי אמריקאי לא צריך להישאר צעד חד-צדדי וחסכוני עבור וושינגטון ובעלות בריתה. משמרות המהפכה הזהירו גם מפני פגיעה בספינות המפרות נתיבים ייעודיים, גם מחוץ למצרי הורמוז ולמפרץ הפרסי.
משמעותה של גישה זו טמונה לא רק בהרחבת היקף האיום הצבאי, אלא גם בהפצת אי הוודאות לאורך שרשרת אספקת האנרגיה. ככל שהסבירות לתקיפות על מכליות נפט עולה, כך מושפעים עלויות הביטוח, תעריפי המשלוח, לוחות הזמנים של האספקה והחלטות חברות הספנות להיכנס לאזור.
דו"ח של רויטרס ב-7 באוקטובר הראה כי התקפות על מכליות נפט שעוברות את מצר הורמוז במהלך השבוע הקודם הגיעו לרמתן השבועית הגבוהה ביותר מאז תחילת המלחמה. הדו"ח פורסם בתקופה שבה מדינות באזור ביקשו להגדיל את יצוא הנפט שלהן, מאמץ המלווה בסיכונים ימיים גוברים.
לפיכך, מלחמת האנרגיה אינה מוגבלת עוד לכמות הנפט המיוצרת או המיוצאת; הביטחון הפסיכולוגי של המשלוחים הפך לגורם מכריע בקביעת המחיר הסופי.
משבר הדיזל: נקודת תורפה בכלכלת ארה"ב
בינתיים, עליית מחירי מוצרי הנפט, ובמיוחד הדיזל, הגבירה את הלחץ על הכלכלה האמריקאית. בניגוד לאמונה הרווחת שדיזל משמש רק כדלק למשאיות, הוא ממלא תפקיד חיוני בהובלת סחורות, בחקלאות, בשרשרת אספקת המזון ובמגזרים תעשייתיים רבים. מחירים גבוהים יותר עלולים להגדיל את עלויות הייצור וההפצה, מה שמשפיע לרעה על אינפלציית מחירי הדלק עבור הצרכנים.
על פי דיווח של רויטרס שפורסם ב-9 באוקטובר, מחיר הסולר בארצות הברית הגיע ל-6.28 דולר לגלון, עלייה של כ-70% בהשוואה למחירים שלפני המלחמה. לזינוק זה יש משמעות פוליטית מיוחדת עבור הרפובליקנים וממשל טראמפ לקראת בחירות האמצע המתוכננות ל-3 בנובמבר.
שיבושים באספקת הנפט במזרח התיכון, נזק לתשתיות זיקוק, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה וגישה מוגבלת למוצרים מוגמרים תרמו כולם למצב הנוכחי, אך הגורם המשמעותי ביותר הוא משבר מצר הורמוז. התכנסותם של גורמים אלה והקושי לפצות במהירות על המחסור בסולר סיבכו עוד יותר את המשבר.
עתודות אסטרטגיות: משב רוח צח לשוק בוער
בשבועות האחרונים, טראמפ ביקש להקל על לחצי השוק באמצעות צעדים חירום ופסיכולוגיים כאחד. אלה כוללים לחץ על מדינות אירופה לשחרר עתודות סולר, תמיכה בהגדלת אספקת מוצרים, והחלטת ה-G7 להאיץ את שחרור עתודות הנפט.
מטרת המדיניות הזו ברורה: להזרים אספקה לשוק, להפחית את החששות ממחסור ולמנוע מהלם האנרגיה להשפיע באופן מלא על מחירי הדלק ועל יוקר המחיה.
עם זאת, יש הבדל בין שחרור עתודות לבין פתרון משבר אספקה. עתודות אסטרטגיות נועדו לנהל שיבושים זמניים ואינן יכולות להוות תחליף קבוע לייצור, כושר זיקוק או נתיבי תחבורה מאובטחים. יתר על כן, שחרור נפט גולמי אינו בהכרח מתורגם לעלייה מיידית באספקת הסולר, שכן המרת נפט גולמי למוצרים רצויים תלויה ביכולת הזיקוק ובתנאי התפעול.
לכן, השפעת ההחלטות הללו עשויה להיות מורגשת בטווח הקצר, אך כדי שהמחירים ירדו באופן בר-קיימא, השוק זקוק לאספקה אמינה ורציפה.
אור ירוק לסולר רוסי; שינוי תחת לחץ השוק
הצעד האחרון של טראמפ לאשר את הגדלת אספקת הסולר הרוסי עם ולדימיר פוטין הוא דוגמה מובהקת ללחץ שמפעיל משבר האנרגיה על קבלת ההחלטות בוושינגטון. ממשלת ארה"ב, שכבר הטילה סנקציות על מגזר האנרגיה של רוסיה כדי להגביל את הכנסות מוסקבה, הנפיקה רישיון זמני לסחר וייבוא סולר רוסי.
ב-9 באוקטובר, טראמפ הודיע כי רוסיה תספק בתחילה לשוק האמריקאי והעולמי יותר מ-300,000 טון סולר, עם תוכניות למשלוחים נוספים בחודשים הקרובים. מחירי החוזים העתידיים של סולר בארה"ב ירדו מיד לאחר ההכרזה, דבר המצביע על כך שהשוק מגיב, לפחות בטווח הקצר, לאפשרות של עלייה באספקה.
עם זאת, אין לבלבל תגובת מחירים ראשונית זו עם פתרון למשבר. אנליסטים בשוק האנרגיה מטילים ספק האם ההסכם יוכל להוריד את המחירים באופן בר-קיימא. נפח המשלוחים בפועל, תאריכי האספקה, מצב בתי הזיקוק הרוסיים והיכולת להמשיך ביצוא יקבעו את יעילות ההסכם.
ההחלטה ספגה ביקורת גם מאוקראינה. וולודימיר זלנסקי תיאר את ההסכם כצעד לטובת מוסקבה, ביקורת המדגישה ניגוד בין שתי מטרותיה של וושינגטון: להפחית באופן מיידי את לחצי מחירי הדלק בארצות הברית ולהמשיך במדיניות הגבלת הכנסות האנרגיה של רוסיה.
רוסיה: הגדלת האספקה למרות נזקי בתי הזיקוק
אחת השאלות החשובות ביותר סביב ההסכם החדש היא המידה שבה רוסיה יכולה למלא את הבטחתה להגדיל את היצוא. התקפות אוקראיניות על תשתיות האנרגיה הרוסיות השפיעו הן על הביקוש המקומי והן על כושר ההיצע, והותירו את מוסקבה כעת יבואנית נטו של בנזין.
על פי דו"ח של סוכנות הדירוג הגלובלית Standard & Poor's מ-9 באוקטובר, יצוא הסולר הרוסי עמד בממוצע על כמיליון חביות ליום במחצית הראשונה של השנה, אך ירד לממוצע של 550,000 חביות ליום מאז יולי. נתון זה מדגים ירידה חדה ביכולת הייצוא של רוסיה בחודשים האחרונים.
לכן, גם אם מוסקבה תכריז על נכונותה הפוליטית להגדיל את היצוא, השגת מטרה זו תהיה תלויה ביכולת הזיקוק בפועל ובזמינות האספקות. ההבטחה למיליוני טונות של סולר אינה יכולה להיות בסיס לאמון בשוק אלא אם כן היא מתורגמת לזרם משלוחים אמיתי ויציב.
בינתיים, דיווחים מצביעים על כך שהתקפות אוקראיניות על בתי זיקוק רוסיים נמשכות. מצב זה עלול לסבך את יישום ההסכם ומדגים כי הפתרון עליו הכריז טראמפ תלוי בהתפתחויות נוספות בשטח.
שוק האנרגיה אינו נשלט על ידי הבטחות.
כל ההתפתחויות הללו מדגישות מציאות כלכלית: מחירי האנרגיה אינם תלויים אך ורק בהצהרות של פוליטיקאים או בהכרזה על הסכמים חדשים. השוק מגיב לאספקה בפועל, למהירות האספקה, ליכולת הזיקוק ולרמת הסיכון בנתיבי הספנות.
בחודשים האחרונים, טראמפ ניסה שוב ושוב להפיג את חששות השוק בכך שטען שוב ושוב כי מצר הורמוז פתוח וכי בין 22 ל-28 מיליון חביות נפט עוברות דרכו מדי יום - רמה גבוהה יותר מהרמות שלפני המלחמה. טענות חסרות בסיס אלו, יחד עם החזרה המתמדת עליהן, הפחיתו את ההשפעה הפסיכולוגית של מסרים אלה על השוק ואף ייתכן שהן השיגו תוצאות הפוכות.
מצד אחד, טראמפ הגביר את הלחץ הימי ואת הסנקציות כדי לרסן את יצוא הנפט האיראני; מצד שני, כדי להוריד את מחירי הדלק המקומיים, הוא נקט בשחרור עתודות, הפעלת לחץ על בעלות ברית והקלת אספקת הסולר הרוסי לשוק. מפגש זה מדגים כי ניהול משבר האנרגיה, ובמיוחד בשווקי הסחורות, אינו ניתן לפתרון באמצעים פוליטיים בלבד.
אסטרטגיית "כיתור הכיתור" של איראן הגיונית גם בהקשר זה: לחץ ימי מתמשך יגדיל את הסיכונים והעלויות של התחבורה האזורית, והשפעותיו יתרחבו מעבר לייצוא איראן לשוק האנרגיה העולמי.
האתגר העומד בפני טראמפ אינו רק הבטחת משלוחי סולר נוספים; האתגר העיקרי טמון בשיקום האמון בשוק המתמודד בו זמנית עם שיבושים באספקה, תשתיות פגומות, אילוצים גיאופוליטיים ועלויות תחבורה גואות. עד שיטופלו גורמים אלה, כל הסכם או שחרור עתודות עשויים להקל על הלחץ במידה מסוימת, אך הם לא יבטיחו חזרה בת קיימא למחירים שלפני המשבר.
