בתוך השינויים העמוקים והפילוגים הגוברים במערב אסיה, ח'ליפה שאהין אל-מרר, שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות, נאם במושב ה-81 של העצרת הכללית של האו"ם, ודיבר על הפחתת מתחים, דיאלוג, דיפלומטיה ושמירה על יציבות אזורית. הוא גם הדגיש את חופש השיט, הביטחון הימי והמשכיות שרשראות האספקה דרך מצר הורמוז, בהתאם לחוק הבינלאומי.
על פני השטח, נאום זה מצייר תמונה של מעורבות ופיוס. עם זאת, עיתוי הנאום, המקביל לעמדתה המתמשכת של אבו דאבי כלפי האיים האיראניים, ליחסיה הנרחבים עם ישראל ולתפקידה במשוואות הביטחון האזוריות, מעלה שאלות רציניות לגבי הפער בין דבריה למעשיה של איחוד האמירויות הערביות. הפגישה האחרונה בין בנימין נתניהו למוחמד בן זאיד באבו דאבי, שאושרה על ידי סוכנות הידיעות הרשמית של האמירויות, מדגישה עוד יותר סתירה זו.
מדיניות מתנדנדת לנוכח משוואות משתנות
ניתן לבחון את התנהגות איחוד האמירויות הערביות בשנים האחרונות בהקשר של מאמציה לשמור על יחסים עם צדדים סותרים תוך קידום תפקידה האזורי. גישה הקוראת, מצד אחד, להפחתת המתיחות ולדיאלוג עם איראן, ומצד שני, נוקטת בעמדות נוקשות בנוגע לאיים האיראניים ומקיימת שיתוף פעולה הדוק עם ארצות הברית וישראל.
מצד אחד, יורש העצר של אבו דאבי נפגש עם נשיא הרפובליקה האסלאמית של איראן בשולי פסגת בריקס, ושני הצדדים הדגישו את הצורך להפחית את המתיחות ולחזק את היציבות האזורית. מצד שני, נציג איחוד האמירויות הערביות באו"ם חזר על עמדתה הרגילה של אבו דאבי בנוגע לשלושת האיים האיראניים.
סתירה זו אינה מוגבלת ליחסים בין טהרן לאבו דאבי. ביקורות וחילוקי דעות רבים צצו בנוגע לתפקידה של איחוד האמירויות הערביות בנושאים אזוריים שונים, מתימן וסודאן ועד צפון אפריקה, עיראק ולבנון. לכן, אם המטרה היא באמת להפחית את המתיחות ולחזק את הביטחון הפנימי, גישה זו דורשת בחינה של ההתנהלות המעשית, ולא רק חזרה על רטוריקה דיפלומטית.
אירוח נתניהו ובחינת טענות להפחתת המתיחות
איחוד האמירויות הערביות מדבר על דיאלוג, ביטחון ימי ויציבות אזורית, תוך שמירה על יחסיה עם ישראל בו זמנית. ביקורו של בנימין נתניהו באבו דאבי ב-27 בספטמבר, ופגישתו עם נשיא האמירויות, שהוכרזה רשמית על ידי סוכנות הידיעות הממלכתית של איחוד האמירויות הערביות למחרת, מדגימים כי ערוצי התקשורת הפוליטיים בין שני הצדדים נותרו פעילים.
בינתיים, מבקרי המדיניות האמירית טוענים כי אי אפשר לדבר על אינטגרציה אזורית וכינון יחסים ביטחוניים ופוליטיים רחבים עם שחקן בלב הסכסוכים המשתוללים במערב אסיה. נתניהו נאם בפני העצרת הכללית של האו"ם על רקע מחאות נרחבות באולם, ודיווחי חדשות הצביעו על כך שעשרות משלחות עזבו את הפגישה. נתניהו עומד גם בפני צו מעצר שהוצא על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי, נושא שהפך למוקד במחלוקת על אופן הטיפול של ממשלות בו.
מנקודת מבט זו, עולה השאלה המרכזית: האם איחוד האמירויות הערביות יכולה להשיג עקביות מתמשכת בין הרטוריקה שלה של הסלמה לבין התנהלותה המעשית, או שמא תמשיך לנקוט בסטנדרט כפול?
קבלת המציאות הביטחונית החדשה במפרץ הערבי
חופש השיט וביטחון שרשראות האספקה הם ללא ספק נושאים חיוניים לכלכלה האזורית והעולמית; אך השגת מטרות אלה אינה ניתנת להשגה פשוט על ידי פרסום הצהרות וחזרה על מושגים משפטיים. אם איחוד האמירויות הערביות באמת חפצה בביטחון מתמשך במפרץ הערבי ובמיצרי הורמוז, עליה, בנוסף לדרישה לחופש הניווט, לטפל בשורשי המשבר ובסדרת הצעדים הצבאיים והביטחוניים שננקטו בשנים האחרונות.
הצעד הראשון לקראת השגת ביטחון פנימי הוא הכרה במציאות שביטחון מערב אסיה אינו יכול להיות תלוי לנצח בהנחיות חיצוניות ובהחלטות של מעצמות טרנס-לאומיות. הצעד השני הוא תרגום קריאות להפחתת הסלמה לפעולה קונקרטית והימנעות מפעולות המערערות יוזמות אזוריות. הצעד השלישי הוא קבלת השינויים האמיתיים במאזן הכוחות האזורי - איזון שכבר לא נקבע אך ורק על ידי בירות המערב.
בנסיבות אלה, איחוד האמירויות הערביות צריכה, יותר מתמיד, לנסח מחדש את מדיניותה כלפי איראן, מיצרי הורמוז, הים הערבי, מיצרי באב אל-מנדב וההתפתחויות במערב אסיה. המשך מדיניות המבקשת בו זמנית התקרבות לאיראן, מקיימת קשרי ביטחון עם ארצות הברית ומעמיקה את היחסים עם ישראל יעמוד בפני אילוצים הולכים וגדלים לאור המצב המתפתח במהירות באזור.
אם אבו דאבי באמת רוצה יציבות, הדרך קדימה חורגת מסיסמאות ריקות והצהרות דיפלומטיות. זה דורש שינוי התנהגות, קבלה של המציאות החדשה של האזור והשתתפות במנגנוני ביטחון מקומיים. אחרת, הפער בין מילים למעשים עלול להתגלות כיקר עבור איחוד האמירויות הערביות עצמה.
